הנתבע טען בכתב הגנתו כי התובעת היא שעיכבה את ביצוע השפוץ, ובין השאר השתמשה בעובדיו של הנתבע לבצוע עבודות פרטיות, שאינן חלק מההסכם, ללא הסכמתו ולעיתים אף תוך איומים על הפועלים שנמצאו בשטח, וכן ביצעה שינויים ותוספות משמעותיים במיפרט העבודות.
במיפרט נקבע כי על הנתבע לספק "תריס גלילה לחניה". השער שקיים בבית הצמוד, אשר התובעת הציגה תמונות שלו, ולבסוף התקינה שער דומה באופן עצמאי בבית, אינו תריס גלילה, כעולה גם מהצעת המחיר של חברת טרלידור, שאותה צרפה התובעת לכתב ההגנה בתביעה שכנגד, המתייחס ל"שער פאנלים".
יחד עם זאת, בשים לב לכך שהמומחה מטעם הנתבע אף הוא הסכים כי יש לבצע תיקונים בחלונות, מצאתי כי יש מקום להורות על פיצוי בגין ליקוי זה, אך לא על החלפת כלל החלונות.
יחד עם זאת, במכלול הנסיבות שתיארו הצדדים, ובפרט בגין הצורך לבצע חלק מהעבודות באופן עצמאי ובנגוד להתחייבות הנתבע בהסכם, כגון היהתחברות לחברת החשמל, מצאתי הצדקה לחייב את הנתבע בפצוי בסך 1,500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת.
בקיזוז החיובים של הנתבע לתובעת מכח פסק דין זה, כאמור בסעיף הקודם, על התובעת לשלם לנתבע 24,468 ₪.
...
עובדה זו, בצירוף עדותו של הנתבע, המקובלת עליי, כי התריע בפני התובעת שעליה לבצע ריצוף של אזור הכניסה לחניה, וכי לא ניתן לסגור את התריס עד סופו כל עוד הרצפה אינה ישרה, מובילים למסקנה שאין מדובר בליקוי בתריס עצמו, אלא בשימוש לקוי.
לאור כל האמור עד כה, זכאית התובעת לפיצוי מן הנתבע בסך כולל של 14,449 ₪.
לאחר קיזוז הסכומים, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע סך 24,468 ₪.
