תביעה לפיצויים מוסכמים ושיפוי בגין הפרת הסכם גישור

רקע כללי ויריעת המחלוקת בקליפת אגוז עניינן של התביעה העיקרית ושל התביעה שכנגד שלפניי הוא בעתירת התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: התובעת) לפסיקת מלוא הפצוי המוסכם, בגין הפרת הסכם למכירת בית, ובעתירת הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: הנתבעים) להורות על החזר כספים שהתקבלו ע"י התובעת במסגרת ההסכם ושטרם הושבו לנתבעים.

התובעת גרמה לסיכול ההסכם בכך שסרבה למסור העתק ממנו באופן שמנע מהנתבעים עצמם קבלת הלוואת גישור מבנק לשם תשלום התמורה, כאשר לטענת הנתבעים (בסע' 31 לכתב ההגנה) התכוונו לשלם את התשלום הראשון של התמורה באמצעות הלוואת גישור.

סע' 18(א) לחוק, שעניינו "פטור בשל אונס או סיכול החוזה" קובע את ההוראות הבאות: "היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים." סע' 18(ב) לחוק קובע כי במקרים מסויימים, המפורטים בסע' קטן (א) רשאי ביהמ"ש להורות על השבה של סכומים שהתקבלו ע"י הצדדים, כדלקמן: "במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקבל על פי החוזה או, על פי בחירה כאמור בסעיף 9, לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו." הוראות חוק המכר סע' 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק המכר) קובע כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שונה מזה שהוצג על ידו לקונה (סע' משנה 2), או - "נכס שמבחינת סוגו, תאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;" (סע' משנה 4), או – "נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים." (סע' משנה 5).

...

זאת ועוד: נוכח כל האמור לעיל ונוכח התנהלות התובעת יש מקום לביטול העסקה והשבת מלוא סכום התמורה ששולמה ע"י הנתבעים לידיהם.

תוצאה אשר על כן אני מורה על קבלת התביעה במלואה ועל דחייתה של התביעה שכנגד.

הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת את הסך של 240,000 ₪, כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע, מר לב נוביקוב, הגיש בד בבד עם כתב ההגנה הודעת צד ג' כנגד שניים – דימיטרי סאטאנובסקי (להלן: "דימה") ורעייתו ויקטוריה זבורנקו (להלן: "ויקטוריה"), וטען כי הם מהוים צלע שלישית בהסכם המכר מושא התביעה, וכי למעשה הובל בכחש ובחוסר תום הלב להיתקשר בו. לפיכך, נטען כי אם ימצא בית המשפט לחייבו בחיוב כלשהוא, יש להורות כי צדדי ג' ישפו אותו במלוא סכום החיוב הפסוק.

לפיכך, עתר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו, בגין הפרתו היסודית את ההסכם, את הפצוי המוסכם הקבוע בסעיף 8א לחוזה המכר, ע"ס 50,000 ₪, וכן פיצוי מוסכם בגין כל יום איחור בתשלום, מהיום ה – 15 לאיחור ועד למועד שבוטל ההסכם על ידו (03.06.18), 500 ₪ לכל יום, וסה"כ 2500 ₪.

עוד טען התובע להוצאות שונות; 17,334 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ואגרות בית משפט בהן נשא לצורך הגשת התביעה שבכותרת, שכ"ט עו"ד בגין טפול בעיסקה, ע"ס 3,510 ₪, אגרת ביטול רישום להערת אזהרה, בסך 95 ₪ וכן שכ"ט מגשרת 1,200 ₪.

על רקע הדברים האמורים, טוען הנתבע, כי התביעה הוגשה כנגדו בחוסר תום לב, וזאת לאחר שכל ניסיונותיו של התובע להפרע מדימה עלו בתוהו; כך, ציין הנתבע כי התובע החתים את דימה על הסכם התחייבות לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם המכר, ע"ס 68,000 ש"ח. עוד נטען, כי לאחר שהכל התגלה, הנתבע עצמו ניסה להפרע מדימה, שהתנצל ואמר שישלם הכל ואף חתם על שטר חוב, ביום 18.06.18, ע"ס 80,000 ₪ לטובת הנתבע.

...

הנתבע, מר לב נוביקוב, הגיש בד בבד עם כתב ההגנה הודעת צד ג' כנגד שניים – דימיטרי סאטאנובסקי (להלן: "דימה") ורעייתו ויקטוריה זבורנקו (להלן: "ויקטוריה"), וטען כי הם מהווים צלע שלישית בהסכם המכר מושא התביעה, וכי למעשה הובל בכחש ובחוסר תום הלב להתקשר בו. לפיכך, נטען כי אם ימצא בית המשפט לחייבו בחיוב כלשהו, יש להורות כי צדדי ג' ישפו אותו במלוא סכום החיוב הפסוק.

הוצאות בגין ניהול הליך הגישור – לעניין זה, אני דוחה את עתירת התובע – ראשית, לאחר שלא הוגשה כל אסמכתא לתשלום שבוצע על ידו, ושנית הואיל ולא הוכחה, ולו לכאורה, טענתו של התובע לפיה הנתבע ניהל הליך גישור בחוסר תום לב בהיעדר כוונה כנה לסיים את ההליך בהסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט (הנתבע אף לא נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית).

הודעת צד ג': משלא הוגשו ראיות לסתור מטעם צד ג' ולאחר שהלה לא התייצב בבית המשפט, אני מקבלת את הודעת צד ג' כנגדו, במובן זה שיחויב לשפות את הנתבע, שיפוי מלא בגין חיובו הפסוק כלפי התובע.

סוף דבר: לאור נימוקיי המפורטים לעיל, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בגין הפסד תמורה, 95 ₪ בגין תשלום אגרה למחיקת הערת האזהרה, וכן סך של 3,510 ₪, בגין תשלום שכ"ט לעורך הדין דבוש עבור טיפול בעסקת המכר, סה"כ 18,605 ₪, וזאת בצירוף אגרת בית המשפט כפי ששולמה.

מקובלת עליי הטענה שמתוך אותה רשימת נזקים סביר שאכן חלק הארי נגרם בהובלות להן אחראי התובע כקבלן המשנה המשמעותי באותה תקופה, אך מאי נפקא מינא, אני סבור שאין לאפשר לנתבעת ולרגבה להפרע מאותם נזקים למפרע ובנגוד למנגנון החוזי שהצדדים בעצמם קבעו לשם הסדרת השיפוי בגין הנזקים ולפיו פעלו תקופה לא מבוטלת.

[footnoteRef:5] משמע, פיצוי בגין הרווח שנימנע ממנו עקב הפרת החוזה.

הצד הנפגע יכול לתבוע פיצויים תוך הוכחת ניזקו האקטואלי ומוסכמה היא כי על תביעת הזכות לפיצויים לכלול ארבע רכיבים: הוכחת קיומו של נזק; הוכחת סיבתיות בין ההפרה לנזק; הוכחת צפיות הנזק על ידי המפר עוד במועד כריתת החוזה; והוכחת שיעור הנזק על ידי התובע.

] סרגיי טען בעדותו כי בפועל הצדדים נהגו אחרת ממסגרת התשלום שנקבעה בהסכם כך שהנתבעת הייתה מעבירה לו תשלום כבר ביום העשירי בכל חודש עוקב: מוסכם בינינו שהחשבונית של 12/2017 היה צריך לשלם אותה סוף מרץ 2018 שוטף פלוס 90 ? לפי השוטף כן, אבל גם מוסכם בינינו שאני מקבל שיק עד 10 לחודש של חודש אחרי.

אך ככל שהתובע עומד על כך שניגרם הנזק במסגרת התשלום של שוטף פלוס 90 אזי גם לפי המומחה מטעמו היה התובע נוטל הלוואת גישור ללא כל קשר לקבלת התשלום האחרון מפאת היתנהלותו הסדירה בגירעון תזרימי עליו פיצה בעזרת ניכיון תשלומים עתידיים.

...

מכל האמור לעיל מסקנתי היא כי הנתבעת ורגבה עשו יד אחת וניסו לגלגל את הנזקים משנת 2016, נזקים עליהם רגבה ויתרו כנגד הפרשי המדד, על כתפי התובע.

לכן, מפאת הערפל הסורר סביב נסיבות החתימה על כתב הוויתור, והעובדה כי הראיות מצביעות ברף הוכחה של מאזן ההסתברויות על אחריות משותפת לעניין יוזמת הקיזוז הלא ראוי מהתובע, אני קובע כי רגבה תשפה את הנתבעת בגין מחצית מסכום התביעה שנפסק לזכות התובע.

סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את נזקיו בצירוף הוצאות המשפט של התובע, סכום האגרה ששילם, ושכר טרחת בא כוחו וזאת בסכום כולל של 275,000 ₪.

נטען כי בגין ארבעה חודשי איחור לכל הפחות חייבת כלביט בפצוי מוסכם של 3,120,000 ₪ ובתוספת חיובים נוספים שיש להטיל עליה בגין עלות פיגומים, הוצאות ניקיון האתר, חומרים ונזקים לדירות, בקיזוז זכותה כמפורט לעיל, חייבת כלביט בסכום התביעה שכנגד.

אמות המידה להתערבות בשיעור הפצוי המוסכם הובהרו בע"א 1880/19 הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב נ' שיר משכנות וותיקים בע"מ, 25.10.2020, בפסקות 74 ואילך לפסק דינו של כב' השופט י' אלרון: "הכלל המנחה בפסיקה הוא כי את הסמכות להפחתת פיצויים מוסכמים יש להפעיל במשורה, רק במקרים חריגים שבהם שיעור פיצוי מוסכם נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה (ע"א 8506/13 זאבי תיקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, בפיסקה 42(ג) (23.8.2015) (להלן: ענין זאבי); שלו ואדר, בעמ' 504; **** פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ד' 708 (2011) (להלן: פרידמן וכהן כרך ד')). נפסק בהקשר זה, כי "כל עוד מצא בית המשפט כי מיתקיים יחס סביר כלשהוא, ולו גם דחוק, בין הפצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי במועד הכריתה, ישאיר בית המשפט את הפצוי המוסכם על כנו ולא יפחיתו" (ענין זאבי, בפיסקה 42(ג); ראו גם ע"א 3846/98 דהן נ' ביטון, פ"ד נד(4) 566, 575 (2000)).

הן אריה והן שמעון ערבו באופן אישי לקיום ההסכם, כאשר בערבותו של אריה נקבע במפורש כי ניתן לידרוש ממנו באופן אישי פיצויים בגין הפרת ההסכם, מבלי לפנות לקבלן וביחס לשמעון נקבע כי הוא ערב לתשלום הכספים המגיעים לקבלן, בכפוף לעמידה בכל תנאי ההסכם.

אין מקום לשיפוי בגין הוצאות הליך גישור שהוא הליך רצוני שמטרתו הגעה לפשרה, ואין לראות בו חלק מהוצאות ההליך שיש לשפות בגינן.

...

על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, בערך כמחצית מסכום התביעה.

אני מחייב את הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 675,913 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

ככל ותביעת חברת הנדסה תידחה, כך גם תידחה תביעת השיפוי של העמותה נגד המפקח.

העמותה טענה כי על חברת הנדסה להשיב לה תשלומים ששולמו לה ביתר; לשלם לה פיצוי מוסכם ולחילופין לפצות אותה בגין נזקים שנגרמו לה, וכן לשלם לה סכומים בגין עוגמת נפש (פירוט סכום התביעה - סך של 25,000 דולר בתוספת מע"מ, שהנם סך של 118,492 ₪ בגין פיצוי מוסכם לנוכח הפרת ההסכם; סך של 70,000 ₪ בגין נזקים ממשיים והוצאות נילוות, כאשר סעד זה הנו סעד חלופי לפצוי המוסכם; סך של 30,000 ₪ בגין נזק לא ממוני שניגרם עקב הפרת ההסכם; סך של 170,100 ש"ח בגין תשלום ביתר לחברת הנדסה).

בין לבין נוהל גישור שלא צלח.

...

לסיכום העמותה צריכה לשלם לחברת הנדסה סך של 37,000 ₪.

לאחר קיזוז, אני מורה לחברת הנדסה לשלם לעמותה סך של 32,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

מאחר וחלק הארי של שתי התביעות של הצדדים נדחה, אני קובעת שכל צד יישא בהוצאות.