תביעה לפיצויים לפי חוק הפלת"ד בגין רדיקולופטיה

                                   לפני תביעה לפיצויים שהגישה התובעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975, נגד שתי חברות ביטוח, בגין שתי תאונות דרכים שארעו לה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת ביום 26.11.2012 נפגעה התובעת בתאונת דרכים (להלן: "התאונה הראשונה" או "התאונה משנת 2012").

הממצאים שנמצאו בבדיקת סי.טי מתאריך 31.07.13 הנם – בלטי דיסק מינמאליים בחוליות הצואר (ראה סעיף 8 לחוות דעת ד"ר אלרן); בבדיקת MRI  מתאריך 06.08.13 נמצאה סירינגומיאליה, בקטע הצואר התחתון והגבי העליון (להלן: "סירינג"), (ראה סעיף 9 לחוות דעת ד"ר אלרן); ובבדיקת EMG  מתאריך 19.08.13 נמצאה עדות לרדיקולופתיה צוארית (ראה סעיף 12 לחוות דעתו של ד"ר אלרן).

...

התובעת סבלה מקושי בריכוז וכן הייתה נעדרת מהעבודה עקב מצבה, כאשר בסופו של דבר עזבה את עבודתה, בחודש 11/14 (ראו סעיף 1 לתצהירה השני).

             התובעת ביקשה להגיש בעניין זה תדפיסים של "דו"ח תקציב חברים", אולם בעקבות התנגדות הנתבעים נקבע שניתן יהיה להגיש את הדו"ח באמצעות תצהיר וניתנה לתובעת שהות לצורך כך. דו"ח זה לא הוגש באמצעות תצהיר, כאשר דומה לכאורה שלא אמור היה להיות קושי להגיש אותו בליווי תצהיר, לפיכך אני קובעת כי לא ניתן להגיש את הדו"ח כראיה.

לסיכום לסכומים שפסקתי לעיל, על כל נתבעת להוסיף שכ"ט עו"ד כחוק.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

חוות הדעת של ד"ר ברג מונל התחום הנורולוגי מיום 15/9/16: גם המומחה בתחום זה ציין ופירט במסגרת חוות הדעת את המסמכים הרפואיים הרלוואנטיים לתחומו שנערכו בסמוך לאחר התאונה ואת הבדיקות והממצאים שעלו מהם, וביניהם, מספר בדיקות נוירולגיות קליניות שהיו תקינות; בדיקות CT ו-MRI מוח שנמצאו תקינות; מספר בדיקות CT עמ"ש צוארי וגבי שהדגימו שינויים נווניים ובליטות דיסק, הנמכה דיפוזית של גוף חוליה D11; מספר בדיקות של E.M.G-N.C.V כאשר אלה של אחרי התאונה (משנת 2008 ו-2009) לא הדגימו סימנים של פולינוירופאתיה או רדיקולופתיה.

...

ביחס לשאר הנכויות הרי שהשוואה בין הנכויות נשוא הערכות המומחים בתיק דנן לבין פירוט הסעיפים בפרוטוקול המל"ל מעלה כי אכן יש חפיפה בין השניים אם כי רק ביחס לנכות שהוערכה על ידי המומחה בתחום האורתופדי - סעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל. יחד עם זאת, בנסיבות העניין ומקום בו הנכות במל"ל הינה נכות זמנית שהוערכה עד ליום 30/11/20 ולאור זאת שעסקינן בנכות זמנית בעלת משקל סגולי קטן ממילא – לא מצאתי בנסיבות מקום להיעתר לבקשת הנתבעת בסיכומיה להקפיא סכום מסוים עד לקביעות הסופיות של המל"ל. סוף – דבר: לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 27,580 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע.

כן, הנני מחייבת את הנתבעת להשיב לתובע מלוא שכר הטרחה ששולם למומחה בתחום הנפשי בגין חוות דעתו הראשונה בסך של 7,020 ₪.

באשר לדרישת החזר עלות חוות הדעת המשלימה של המומחה בתחום הנפשי, לא מצאתי בנסיבות להיעתר לה.   זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), בשל ניזקי גוף, שלטענת התובעת נגרמו לה בעקבות תאונת דרכים.

ב-EMG נימצאו רדיקולופתיה קלה באיזור 7-6 C דו - צדדית.

...

דיון ומסקנות יריעת המחלוקת על בסיס התשתית הראייתית שהונחה לפניי, שמיעת העדים ועיון במסמכים השונים, שוכנעתי כי ביום 2.3.2010, התובעת וענת (הנתבעת 1) היו מעורבות בתאונת דרכים.

על בסיס אותם הנימוקים, לא מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בשל הוצאות עתידיות עבור נסיעות, רופאים או תרופות; התובעת אף אינה זכאית לפיצוי בגין הפסד השתכרות עתידי, משום שלא שוכנעתי כי כושר עבודתה נפגע, בשל התאונה.

פיצוי בגין כאב וסבל - משנקבע לתובעת אפס אחוז נכות צמיתה, כתוצאה מהתאונה, ולאחר בחינת מכלול הראיות שהוצגו לפניי, ובשקלול כלל נסיבות העניין, ובהתאם לסמכותי על פי הוראת תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאיננו נזק ממון), תשל"ו-1967, הנני קובע כי בגין ראש נזק זה, תפצה הנתבעת את התובעת בסך של 5,500 ₪.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 45 יום מהיום, סך של 9,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% והחזר אגרת בית משפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלום האגרה ועד למועד מתן פסק הדין.

דיון והכרעה סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:  "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". ההלכה הנוהגת בסוגיה זו מקדמת דנא היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין, יינתן במשורה ובמקרים מיוחדים וחריגים (א' ריבלין תאונות הדרכים –סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית, תשע"ב-2011) 774), ובית המשפט ינהג בצמצום בהתרת הבאת ראיות לסתור (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77 (1991)).

הועדה הראשונה ציינה במסקנותיה: "שנה לאחר הארוע [התאונה דנן – ר.ס.], כאבי גב תחתון עם הקרנה כעת לרגל שמאל, 27.6.2019 MRI מתני: בקע דיסק L5S1 יותר מימין ולחץ על השורש S1 ימין. EMG רגליים 12.10.2019 רדיקולופטיה קלה L4S1- בבדיקה היום ישנה הגבלה קלה בתנועות עמ"ש ללא ממצא עיצבי.." בפרק האבחנות, צוין קשר סיבתי בין התאונה לכאב גב תחתון.

...

בפסיקה נקבע כי הסתרת מידע רפואי של הנפגע בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו יכול לחזק את המסקנה שלאותו תיעוד רפואי יש משקל פוטנציאלי לקביעת הנכות (רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (פורסם בנבו) (8.4.2013)).

נוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי בנסיבות שלפני קיימת הצדקה לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה להבאת ראיות לסתור מתקבלת.

לפני בקשת הנתבעת (להלן גם:- "המבקשת") להתיר לה הבאת ראיות לסתור קביעת הועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן:- "הועדה" או "וועדת המל"ל") וזאת בהתאם לסיפא של סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

קביעת ועדת המל"ל הנה קביעה על פי דין לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. המבקשת טוענת, כי יש לאפשר לה הבאת ראיות לסתור קביעת וועדת המל"ל ביחס לאחוזי הנכות שנקבעו בגין כאבי הראש וכן אחוזי נכות שנקבעו בגין רדיקולופתיה מאחר ומעברו הרפואי של התובע עולה כי סבל במשך השנים מכאבי ראש ומסחרחורות בגינם פנה לטפול במסגרת קופת החולים.

יש לזכור, כי במסגרת תביעה על פי חוק הפלת"ד, לא ניתן לפנות אל המומחה ולבחון את מסקנותיו ולקבל הבהרות, כך שכאשר מצויינת אמירה מהסוג האמור על ידי המומחה, ניתן להסיק או כי המומחה לא עיין מסיבה כלשהיא במסמכים הרפואיים או כי אלו לא עמדו לפניו בעת מתן חוות הדעת, שאם לא כן, לא ברורה קביעתו של המומחה לפיה, לא היו תלונות קודמות על כאבי ראש.

...

דיון סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד, מכוחו מוגשת הבקשה דנן, קובע כך: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית-משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." הכלל על פי הפסיקה הוא, כי רשות להבאת ראיות לסתור תינתן במקרים חריגים ויוצאי דופן, וכפי האמור בע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4), 77: "אכן פסיקתו העקבית של בית המשפט היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב', ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". בית המשפט יטה להיעתר לבקשה כאשר מצא כי קיימים טעמים משפטיים, כאשר ההליך על פי דין היה נגוע בפגם מהותי או טעמים עובדתיים חדשים אשר יש בהם כדי לשמש כטעם מיוחד לשינוי נסיבות.