תביעה לפיצויים וצו עשה בגין בנייה בלתי חוקית

עסקינן בתביעה לצוו עשה ופיצויים עקב ליקויי בנייה, וזאת בגין רטיבות מתמשכת בביתם של התובעים ,אשר לטענתם נגרמה עקב רשלנות הנתבעות.

מוסיפים וטוענים כי הנתבעות הפרו חובות חקוקות בשל בנית הדירה שלא לפי התקנים המתאמים.

...

עילת התביעה התיישנה וע"כ יש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות ושיהוי בהגשת התביעה.

איני מקבלת טענה זו, שכן לאור הבטחות הנתבעות כי העניין טופל וסודר הדבר סביר כי התובעים האמינו להבטחות הנתבעות וע"כ נמנעו מהגשת התביעה.

סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות.

כך למשל, בת.א. (שלום י-ם) 47188-12-13‏ משה נ' מזרחי (19.6.2014) (כב' השופטת ת' בר-אשר) דחה בית המשפט תביעה של תובעת שנגרמו נזקים לדירתה שנבנתה תוך הפרה בוטה של חוק התיכנון והבניה, וזאת על אף שגם הבנייה של הנתבעים שגרמה לנזק נעשתה ללא היתר: "אין לקבל מצב שבו באולם אחד של בית המשפט נקבע כי יש לסלק בניה שנבנתה שלא כדין ובאולם הסמוך יושיט בית המשפט סעד הנובע מאותה עבירת בניה. על עברייני בניה ובמיוחד אלו שאינם מקיימים צוי הריסה שפוטיים לדעת, כי במקום שבו הם סובלים נזקים מעבירות הבניה ובעטיין, עשויים הם לעמוד במצב שבו לא יוכלו לידרוש סעד מבית המשפט בשל כך. זאת בכפוף לכך שאמנם נמצא כי יש קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין עבירת הבניה לבין הנזק שבגינו נתבע הסעד" (פסקה 28).

כך למשל, בע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פינקלשטיין (9.12.2008) קבע בית המשפט העליון כי ככלל אין להיתחשב בשימוש בלתי חוקי שנעשה בקרקע לצורך חישוב פצויי הפקעה; כך גם פסיקה עניפה קובעת כי מי שניפגע עקב הקמת מבנה ללא היתר זכאי לסעד אף אם הפגיעה אינה מגיעה לכדי "מיטרד". די בכך שהתובע יראה שנגרמה לו "אי נוחות" (ר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח(1) 281 (1984)); בניה בלתי חוקית הוותה גם שיקול לשלילת פיצויים ממחזיק במקרקעין ברשות שנידרש לפנות אותם (ת.א. (מחוזי חי') 40190-06-12‏ ג'רבי נ' עירית חדרה (13.8.2018)).

כך ניתן לשקול את אופי הקשר הסיבתי בין הבניה הלא חוקית לנזק שניגרם, הקף הבניה הבלתי חוקית ומידת הפרתם של דיני התיכנון והבניה, האם הבניה נעשתה על ידי בעלי הדין עצמם או נרכשה על ידם כמות שהיא, האם מדובר בבניה שיש בה סכנה או הפרעה לציבור; וכן מידת האשם של בעל הדין המזיק- מידת התרשלותו, האם הוא עצמו בנה בניה בלתי חוקית, האם הבניה שלו נעשתה לאחר בניית הניזוק או לפניה, האם הוא הסכים לבניה הבלתי חוקית של המזיק, האם הוא עשה שימוש בבניה הבלתי חוקית, וכדומה.

בנייה זו אף ממחישה באופן ברור את הסכנות בבנייה בלתי חוקית שלא קיבלה היתר של רשויות התיכנון וזאת לאור הערתו של המומחה, מספר פעמים בחוות דעתו וכן בחקירתו, כי יש חשש ליציבות הבניין בעקבות הבניה הבלתי חוקית, וכי יש להזמין קונסטרוקטור בדחיפות לבחינה יסודית של חשש זה. יש להדגיש כי עוד בעת ביצוע העבודות ניתנו צוי הפסקת עבודה שלא קוימו על ידי התובעים והוגש הליך משפטי שלא ידועות תוצאותיו.

...

מכל מקום, לאור כל האמור לעיל קשה לקבל כי הנתבעת תידרש לפצות את התובעים עבור מבנה בלתי חוקי המעלה חשש ליציבות הבניין בו היא חיה.

התביעה לפיצוי בגין נזקים בדירת התובעים ובגין עוגמת נפש נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

מבוא בפניי תביעת בעלי דירה בגין ליקויי בניה ותביעה שכנגד של החברה הקבלנית לפצוי מוסכם חוזי, בטענה כי התובעים הפרו הפרה יסודית של החוזה בסירובם לאפשר לנתבעת להכנס לדירתם לצורך תיקון הרטיבות המשפיעה גם על הדירה שמתחת.

זאת ועוד, מתן צו עשה או אכיפה מסורים לשיקול דעת ביהמ"ש ובנסיבות האמורות, איני מוצאת לנכון לעשות כן. השוו בענין זה לת.א. 49179-06-15 רוזנטל נ' חיים רוזנר בע"מ( 20.3.2020), גם שם למערכת היחסים העכורה וחוסר האמון הייתה משמעות, כיוון שהיא הייתה מאלצת מידה בלתי סבירה של פקוח מצד בית המשפט.

הטענה כי בוצעה בניה בלי חוקית במרפסת הדירה לא הוכחה, וגם לו הייתה מוכחת, ברי כי פעולה זו נעשתה לאחר מסירת החזקה ולכן, ענין לתובעים עם העיריה ולא עם הנתבעת.

...

אני סבורה שסכום זה מופרז ויש להעמידו על 20,000 ₪, בהינתן שמדובר בנזקי רטיבות ועובש, אך בהתחשב גם בעלות התיקונים.

נוכח הקבלות והחשבוניות, אני מאשרת סכום זה ומחייבת את הנתבעת לשלמו.

לסיכום אני מקבלת חלקית את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד.

בעלה של המבקשת (ז"ל) עתר בתביעה נשוא כותרת הבקשה נגד המשיבים, בגין בנייה ללא היתרים: תוספת בנייה על גג הנכס, הקמת קיר מול חלון מרכזי בביתו ובריכת שחיה על גג הנכס.

במסגרתו עתרו המשיבים נגד המבקשת למתן צו עשה ולפצוי בסך 400,000 ₪ בגין "נזק בלתי ניתן לתיקון כתוצאה מתביעתם הטרדנית והקנטרנית", הריסת בריכת השחייה, עוגמת נפש, בניה ללא היתר, והקמת חלון ללא היתר.

המשיבים טענו כי פסק דינו של בית המשפט בהליך הנוכחי ושניתן ביום 11.1.20 בטל מעקרו מן הטעם שעילת התביעה בעיניין הבניה הבלתי חוקית נדונה והוכרעה בת.א. 32118-09-12 וכי הנתבעים פעלו בהתאם לפסק הדין הנ"ל. המשיבים חזרו על טענותיהם שבערעור נגד פסק הדין שניתן בתיק ביום 11.1.20, ושבו על טענותיהם החוזרות בקשר לפסילתי משמיעת התיק.

...

תמצית טענות המשיבים בבקשה: המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה היות ומדובר בבקשה שקרית פרי המצאתו של ב"כ המבקשת בניסיון להתעשר על חשבונם.

משכך, לטענתם, דין הבקשה להידחות על הסף.

חמישית, הבקשה הנגדית לפי פקודת ביזיון בית משפט נדחית.

לצד זאת, אני קובעת קנס מותנה לעתיד: ככל שלא יבוצע צוו ההריסה והמשיבים לא יהרסו את הבניה החוסמת את חלון דירת המבקשת עד ליום 10.3.23, הם יישאו בקנס יומי בגובה 1,500 ₪ וזאת עד לקיום הוראות פסק הדין במלואם.

התביעה עוסקת בפצוי המגיע לתובעים או למי מהם, בעקבות בניה בלתי חוקית של יחידת דיור שנבנתה בחצר המשותפת, הסמוכה לדירת התובעים.

בחודש נובמבר 2021 נהרס המבנה, שאריות אחרונות של ההריסה פונו בינואר 2023, ולכן הסעד לסילוק יד וצוי עשה שבכתב התביעה התייתרו.

...

התעלמתי מהדרישה לדמי שימוש בסך של 378 ₪ בגין השימוש שעשתה המנוחה במרפסת שנוצרה מעל לתוספת הבניה, בהיות הדרישה קטנונית ומשום שבניגוד לשימוש בתוספת, המנוחה לא הרויחה ולא חסכה סכום זה. שקלול כל הנסיבות והאמור לעיל, מביא אותי למסקנה שהאיזון הראוי בין שתי נקודות המבט של כל אחד מהצדדים לגבי הזכיה, היא לחצות ההפרש ולהעמיד את סכום הזכיה על סך של 29,000 ₪ לשנה.

העובדה שהסכמה זו לא נרשמה בלשכת רישום מקרקעין אינה רלוונטית לסוגיית ההנאה שהפיקו צ'ונה ובני משפחתה מבניית התוספת הבלתי חוקית, על גבי אותה חצר, ולכן אני קובעת כי התובעת זכאית ל-100% מ"סכום הזכיה", וזאת עבור שבע השנים טרם הגשת התביעה ושמונת החודשים שלאחר הגשתה, עד להריסת התוספת בנובמ' 2021.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 222,000 ₪.