תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף לתלמיד שנפגע בתאונת נפילה בבית הספר

בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

לטענת התובע, ביום 26.3.15, בהיותו תלמיד, נפגע שעה שנפל בבית ספר וזאת בזרוע ומרפק ימין (סעיף 5 לכתב התביעה).

התגלעה מחלוקת, לעניין מקום הנפילה של התובע שכן, על פי עדותו של מורה הספורט – מר איתן, אשר העיד בבית המשפט, ואשר לטענת הנתבעת בנגוד לעמדת התובע, היה אחד המורים המפקחים שהיו במקום, אשר הגם שלא ראה את ארוע התאונה טען, כי הארוע היתרחש במיגרש הספורט.

מה איפוא הרשלנות המיוחסת לנתבעת בגינה מבקש התובע פיצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו? בפתח סיכומיו מציין התובע את סלע המחלוקת בין הצדדים: עמדת התובע היא, כי לא היה כלל פקוח מצד מורי בית ספר שעה שהתובע נפל, ואילו עמדת הנתבעת היא, כי היה, גם היה פקוח של שני מורים שסיירו במקום.

...

העד דוידוב ביושר ציין, כי הוא לא זוכר את "הפרטים הקטנים" ואני סבור, כי לא היה בעדותו, כדי ללמד על כך שלא היה פיקוח במקום.

מכל המקובץ דלעיל, לא התרשמתי להעדר פיקוח או כי התאונה התרחשה בנסיבות המלמדות על אחריות הנתבעת, ודינה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ + מע"מ ובצירוף החזר של שכר טרחת העדים אשר נפסקו לחובת הנתבעת ואשר שולמו על ידה לעדים שהעידו בבית המשפט ואשר ביחס אליהם, ניתנו החלטות, ואם לא ניתנו, תפנה הנתבעת לבית המשפט לצורך קביעת ההוצאות.

עם זאת, ציינה צ'רניאק, כי עד כניסתו של החוק לתוקף, חלו על ניזקי גוף שנגרמו בתאונות דרכים, הוראות הקודקס האזרחי של הפדרציה הרוסית משנת 1994, ועל פיהן ניתן לתבוע את הנהג הפוגע, ולקבל פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים.

[8: סעיף 9 לסיכומי התובעת] על כן, אני קובעת כי הנתבעת הוכיחה שהתובעת זכאית לתבוע את הנהג הפוגע, ברוסיה, ולקבל פסק דין נגדו בגין הנזק הגופני שניגרם לה. טענת כפל הפצוי עוד טוענת התובעת בסיכומיה, כי אין נפקא מינה, אם ניתן לתבוע את הנהג הפוגע, משום שגם במקרה של תלמיד שנפל בבית הספר, זכאי הוא לתבוע מכח פוליסת ביטוח תלמידים, ובמקביל להגיש תביעה נגד בית הספר בעוולת הרשלנות[footnoteRef:9].

...

לטענתה, מדובר בתקיפה עקיפה שדינה להידחות.

אין בעובדה ששינוי מדיניות כאמור, באופן הצופה פני עתיד, עשוי להיות מוצדק, כדי להוביל למסקנה שמי מהנתבעות התרשלה כלפי התובעת, או עוולה כלפיה בהפרת חובה חקוקה, משום שהתובעת שלפניי לא נותרה ללא כל פיצוי בגין פציעתה הקשה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף בעקבות תאונה מיום 08.03.13 (להלן: התאונה).

גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה הגרסה שמסר התובע ביחס לאופן בו אירעה התאונה, הייתה לא אחידה ולא עקבית ולמעשה, התובע מסר מספר גרסאות שונות בהזדמנויות שונות: הגרסאות הראשונות של התובע, ביחס לנסיבות התאונה, שמופיעות במסמכים הרפואיים שנערכו בסמוך לפגיעתו, אינן אחידות (ההדגשות אינן במקור, ס.ח'.

דיווח ראשוני על תאונה לתצהיר התובע צורף "דיווח ראשוני על תאונה" מיום 27.05.13 (להלן: המסמך) חתום על ידי מנהלת בית הספר, שבו למד התובע בזמן התאונה, שם נרשם: "התלמיד הלך בשביל בגן צבורי ליד בית גינסבורג. מכיוון שהמקום מכוסה בדשא לא ראה שיש בור, רגלו נכנסה לבור והתלמיד נפל. האב שהיה עימו פינה אותו לביה"ח פוריה". התובע מבקש להסתמך על מיסמך זה על מנת להוכיח את גירסתו בדבר נסיבות התאונה, לרבות ביחס לאזכורו של בור במקום הנפילה ותרומת בור זה לנפילתו של התובע.

...

סבורני, כי נזקי התובע נגרמו בנסיבות שונות מן הנטען על ידו, ומשכך – דין תביעתו להידחות.

משהגעתי למסקנה זו, מתייתר הדיון בשאלת הנזק.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מנשיכה על ידי כלב ביום 23/03/2018 (להלן: "הארוע").

אשר לתביעת התובע לקבלת תגמולים בגין הנכות הזמנית שנקבעה לו, טוענת הנתבעת כי בהתאם להגדרת המונח "נכות זמנית" בסעיף 1 לפוליסה, על התובע להראות כי היה תלמיד במועד ארוע התאונה וכי הוא נעדר מהמוסד החינוכי וכי העדרותו מן המוסד הלימודי נגרמה עקב הפגיעה בתאונה וכי היא אינה נופלת מ – 90 ימים רצופים.

הלכה מושרשת היא כי הקביעה הסופית באשר למצבו הרפואי של התובע מסורה בידיו של בית המשפט, אך לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעתו של מומחה שמונה על ידו: "הקביעה הסופית באשר למצבו הרפואי של התובע פיצויים בגין ניזקי גוף אכן מסורה בידי בית המשפט .... ואין בית המשפט מחויב לסמוך את קביעותיו בעיניין זה על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה, בבחינת "כזה ראה וקדש". יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט מקביעותיו של המומחה הרפואי שמונה מטעמו והנחת המוצא בעיניין זה היא כי מדובר בחוות דעת מקצועית הנתנת על-ידי מי שאמון על הסוגיות הרפואיות אליהן היא מתייחסת".

קביעת תקופת הביטוח על פי הפוליסה באה כדי לחתום את מסגרת הזמן בה היה התלמיד מבוטח ע"פ אותה פוליסה, מסגרת זמן אינה רק התקופה בה לומדים התלמידים הלכה למעשה אלא כל ימות השנה הקלנדרית, הן בתחום בית הספר והן מחוצה לו. כפי שנקבע ע"י כב' השופט האשם ח'טיב (כתוארו אז) בע"א (מחוזי-נצרת) 1264/05 אי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חאים האשם ז"ל (07/05/2006): "איני רואה כל הבדל לעניין זה בין תלמיד שסיים בסוף שנת לימודים לימודי כיתה י"א ויצא לחופשה, ויש להניח כי בשנת הלימודים הבאה ישוב וילמד בכיתה י"ב, לבין תלמיד שסיים את לימודי כיתה י"ב, ומטבע הדברים לא ישוב ללימודים בתחילת שנת הלימודים הבאה, גם זה וגם זה ימשיכו להיות מבוטחים ע"פ אותה הפוליסה עד לתום תקופת הביטוח. כל איבחנה ביניהם תהיה איבחנה מלאכותית ותסכל את התכלית העומדת ביסוד הביטוח ע"פ הפוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים, טול מקרה בו הלימודיים הסתיימו ב- 20/6 בשנת לימודים מסוימת , ועל התלמיד עדיין לעבור בחינות במשך חודש יולי , האם גם תלמיד שינזק מארוע בטוחי בטרם סיים את בחינותיו, ניזקו לא יהיה בר פיצוי ע"פ הפוליסה? דומני כי, גם לגישתו של ב"כ המערערת, תלמיד כזה יהיה מבוטח עד לסיום המבחנים, ומה עם מי שסיים כיתה י"ב ולא בהצלחה ובדעתו לשוב בשנה הבאה וללמוד באותה כיתה? האם תלמיד כזה כן יהיה מבוטח ע"פ הפוליסה עד תום תקופת הביטוח? כיצד נוכל להבחין בין מקרים כאלה למקרה שבפנינו.

...

נראה לי כי אין כל מקום להפלות לרעה לעניין הכיסוי הביטוחי את התלמיד שסיים לימודי כיתה י"ב לעומת התלמיד שסיים כיתה נמוכה יותר ויצא לחופשה, גם זה וגם זה ממשיך, לדעתי, להיות מבוטח ע"פ הפוליסה עד לתום תקופת הביטוח ע"פ הפוליסה".

סוף דבר לאור כל האמור והמקובץ לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 19,596 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ב- 18/03/2021 ועד היום.

זוהי תביעה לפצוי התובעת בשל ניזקי גוף שנגרמו לה עת מעדה ונפלה ביום 17.1.2006.

התובעת היא ילידת 22.3.1996 תושבת העיר מג'אר. במועדים הרלווונטיים לתאונה הייתה התובעת בת 10, תלמידת כיתה ד', בבית ספר יסודי במג'אר. הנתבעת היא רשות מקומית שבתחום השיפוט שלה התרחשה התאונה.

בסעיף תלונות וממצאים בתעודת חדר המיון מבית החולים מיום 17.1.06 (נספח א' לכתב התביעה המתוקן) נרשם כך :"לדבריה נפלה בבית ספר ניחבלה בשוק ימין". בחוות הדעת הרפואית שהגישה התובעת במסגרת כתב התביעה המתוקן (נספח ה') מטעם ד"ר **** משה שהוכנה על ידו ביום 30.10.19, ציין המומחה בעמוד 2 כך: "הקטינה אשרקת נפגעה ברגלה הימנית, לדברי האב בתאונת בית ספר ביום 17.1.06.

...

על פי סעיף 54 לפקודה, באין סיוע לעדות זו באמצעות ראיה חיצונית וממקור נפרד, דין התביעה להידחות (ראה: י. קדמי, "על הראיות", עמודים 131-142).

מדובר בתקופה משמעותית שיש לה השלכות ראייתיות, ולא ניתן להסיק כאן מסקנה בדרך של קל וחומר, כפי שמבקשת התובעת, דהיינו, אם מצבה של המדרכה היה רעוע בזמן צילום התמונות קל וחומר שמצבה היה רעוע במועד התאונה.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, בשל הקשיים, הפגמים והסתירות בגרסת התובעת כפי שפורט לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את נסיבות התאונה ולא מדובר בנפילה שהיא תוצאה של מעשה או מחדל רשלני של הנתבעת, אשר על כן, דין התביעה להידחות.