תביעה לפיצויים בגין תאונה שנגרמה עקב מכסה בור ביוב שנשמט

פסק דין בפניי תביעה לפצוי בשל ניזקי גוף אשר התובע טוען כי נגרמו לו ביום 12.6.2014.

על פי כתב התביעה, במועד הנ"ל, בשעה 22:15 לערך, בעת שהתובע היה בדרכו חזרה הביתה מעבודתו, כשצעד לכיוון שער הכניסה לביתו, המצוי ברחוב יבניאל 11 באשדוד, נקלעה רגלו לבור במדרכה, שהיה בסמוך ליד מכסה ביוב המצוי במקום.

בתצהירו פירט התובע את נסיבות קרות התאונה וטען בסעיף 3 כך: "ביום 12/6/14 בשעה 22:15 או בסמוך לכך, כשאני בדרכי חזרה הביתה מעבודתי, התהלכתי לכיוון שער הכניסה לביתי ברחוב יבניאל 11 באשדוד, ולפתע רגלי נקלעה לבור במדרכה, סמוך לביוב, קרסול רגל שמאל הסתובב, וכתוצאה מכך נפלתי ונחבלתי ישירות גם בברך ימין...". זוהי כאמור, גרסת התובע בתצהירו ובכתב התביעה שהוגש מטעמו, באשר לנסיבות קרות התאונה.

שכן, אם טירחה אשת התובע ופנתה למוקד העירוני פעמיים עוד בטרם ארעה התאונה, תוך שהיא מתלוננת על קיומו של מפגע אשר מפריע להוריה הנכים לעבור במקום, תמוה הדבר כיצד זה שלאחר שארעה התאונה כנטען על ידי התובע ואישתו, תוך שהתובע ניחבל ברגלו, פנה לקבל טפול רפואי כשהוא כאוב וצולע, הגיש תביעה לקבלת פיצוי מן המל"ל, ולטענתו נאלץ להחסיר מעבודתו כמורה לריקוד, דוקא אז לא מוצאת אשת התובע לנכון לפנות שוב למוקד העירוני בדרישה תקיפה עוד יותר לתקן את המפגע בבחינת "אשר יגורתי בא". דהיינו, דוקא העובדה שלאחר התאונה נשוא התביעה אין עדות לפניה של אשת התובע למוקד בדרישה לתקן את המפגע, היא המעוררת תמיהה, ודאי על רקע פניותיה ודרישותיה קודם לכן.

...

לאחר שהוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר ליאון קפלן, אשר קבע כי כתוצאה מן התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% לפי סעיף 35 (1) בין (ב) ל (ג) לתקנות המל"ל. לאחר שהוגשו תחשיבי נזק מטעם הצדדים, ומשניסיונות הפשרה לא צלחו, נשמעה עדותם של עדי הצדדים בפני, ומכאן באתי ליתן פסק דין זה. לאחר שעיינתי היטב במכלול החומר המצוי בתיק בית המשפט, ובכלל זה המסמכים הרפואיים ותצהירי הצדדים, וכן לאחר ששמעתי את עדויות העדים שתצהיריהם הוגשו לתיק בית המשפט, באתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל הרובץ לפתחו להוכיח כי התאונה נשוא התביעה אירעה בהתאם לנסיבות הנטענות על ידו, ועל כן דינה להידחות, זאת מן הנימוקים כפי שיפורטו להלן.

סוף דבר, התביעה נדחית.

לפני תביעה לפצוי בשל נזק גוף שניגרם לתובעת בתאונת נפילה בשטח שיפוטה של הנתבעת.

כך תוארה התאונה בכתב-התביעה [סע' 3]: "ביום 17.05.14, בעת שטיילה התובעת בעיר העתיקה של עכו בסמוך לבית הכנסת 'הרמח"ל', נתקלה היא בשקע שנוצר בשביל הולכי הרגל, זאת בשל חוסר באבן מישתלבת שהיתה אמורה להיות מונחת בצמידות למכסה בור ביוב הנמצא במקום". אותו תאור נימסר בתצהיר התובעת: "התאונה ארעה בעת שרגלי נתקעה בשקע שנוצר בשביל הולכי הרגל במקום, בשל חוסר באבן מישתלבת הגובלת במכסה בור ביוב, וכתוצאה מכך נפלתי ארצה בחוזקה תוך שאני נחבלת בעיקר בידי הימנית תוך ניסיון למנוע את הנפילה" [סע' 4 ב-ת/2].

שנה או שנה וחצי לאחר התאונה ביצעה הערייה תיקון והשלימה את המרצפת החסרה [עמ' 9 ש' 21-15].

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, שנשזרה בחקירתה של התובעת, כי פערי הגובה בין השקע שנוצר בשל חסרונה של מרצפת לבין מפלס פני המרצפות הגבוה יותר מסביב לו היו קטנים ולא אפשרו את לכידת רגלה של התובעת ואת מעידתה בשל כך. ראשית, בעדותה שצוטטה לעיל התמודדה התובעת עם הטענה והראתה כי רגלה דווקא נלכדה בשקע, בלי שהיא הצליחה לייצב את עצמה ולמנוע את הנפילה.

אין בידי לקבל את טענת התובעת כי הצלקת הניתוחית שנותרה בידה רגישה או מכאיבה [סע' 15 ב-ת/2].

לסיכום חלק זה: אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך כולל של 137,000 ₪ בערכי יום פסק-הדין.

סיכומם של דברים התביעה מתקבלת אפוא.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המצטברים שלהלן: פיצוי בסך של 137,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 4,500 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך 32,058 ₪, והכל בערכי יום פסק-הדין.

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה עקב נפילה מיום 28.4.17 בשטח בית החולים רמב"ם השייך לנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת", הנתבעת 2 נמחקה מכתב התביעה).

הנתבעת בסיכומיה חולקת על כך שהתובעת נפלה ונפגעה ביום התאונה הנטען עם תום הביקור בבית החולים וטוענת כי לכל היותר נפלה כשהגיעה לכפרה או במהלך חתונת ביתה, הנתבעת משום מה סבורה שהתובעת פנתה או טוענת שפנתה לבית החולים פוריה רק ביום 30.4.17 ברם בעיניין זה וכפי שיפורט להלן, עדות התובעת עשתה רושם מהימן וחשוב מכך, המסמכים מבית החולים פוריה הוגשו ע"י הנתבעת עצמה ומהם עולה כי בקבלתה שם סיפרה: מעבר לכך, המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלת המיקום המדויק של מקום התאונה קרי האם התובעת באמת נתקלה באותו פס תאורה שקוע שתמונתו צורפה על ידה והאם מכסה אותו פס תאורה היה חסר ולכן נוצרה שם מעין תעלה עמוקה (מה שכונה ע"י התובעת "בור").

ב"כ הנתבעת מפנה לסתירה בנקודה זו ויש לומר שהגם שיש משמעות רבה לשאלת מועד תקונו של המפגע הנטען, האם תוך 24 שעות לערך או שלאחר מספר ימים, אין הדבר משמיט את הבסיס לגירסה אך ברגע שיש מועד ברור וסמוך מאד לארוע התאונה של תעוד "המפגע" וכאשר באופן מפתיע המפגע תוקן במהלך אותן 24 שעות, היה צריך לציין זאת במפורש ולא להסתפק באמירה כללית כי המפגע צולם מתוקן לאחר "מספר ימים" לא ידוע.

יודגש, ליקוי בתכנון או במבנה תעלת נורת התאורה איננה חלק מגירסת התובעת ומר רינאווי שמדברת על "בור" שנוצר עקב מכסה מנורה חסר, אין חוות דעת ביחס לשקע התאורה "המתוקן" אך אני מניח זאת לצורך הדיון, שגם אם נישת המנורה שקעה במס' בודד של מילימטרים, הפסיקה קבעה שלא כל הפרש זעיר במשטח הליכה יטיל אחריות, שמדרכות אינן משטח חלק וסטרילי ושחיי היום היום מלאי סיכונים וגם אז המסקנה תהיה שאין חבות בנזיקין.

...

יודגש, ליקוי בתכנון או במבנה תעלת נורת התאורה איננה חלק מגרסת התובעת ומר רינאווי שמדברת על "בור" שנוצר עקב מכסה מנורה חסר, אין חוות דעת ביחס לשקע התאורה "המתוקן" אך אני מניח זאת לצורך הדיון, שגם אם נישת המנורה שקעה במס' בודד של מילימטרים, הפסיקה קבעה שלא כל הפרש זעיר במשטח הליכה יטיל אחריות, שמדרכות אינן משטח חלק וסטרילי ושחיי היום היום מלאי סיכונים וגם אז המסקנה תהיה שאין חבות בנזיקין.

באותה נשימה אפשר לומר ולהניח שאולי אכן היה איזה שהוא הפרש גבהים זעיר באבן המרוצפת במקום, ללא קשר למנורה ובו באופן כלשהו נתקלה התובעת אך גם במקרה כזה, הדין והמסקנה דומים.

סיכום התביעה נדחית היות והתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את המפגע לו היא טוענת.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל ניזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 27.12.1990, בשל תאונת עבודה שארעה בתאריך 13.5.2014.

גדר המחלוקת המחלוקת בין הצדדים נוגעת הן לנסיבות היתרחשות התאונה והן לשאלת הנזק שניגרם בעטיה.

הנתבעות לא סתרו את גירסתו הנ"ל של התובע בכל ראיה אובייקטיבית מטעמן, כך שאין כל ממש בטענת הנתבעות שעל פיה היו מספר גרסאות בעדותו של התובע שמחד גיסא הוא טוען כי נעמד על הדיקט ומאידך גיסא אומר כי הכבל כבר היה בפתח כך שבהמשך הדברים הוא הסביר היטב כי הוא ניגש להביא כבל חשמל שהיה צריך להרים מלמטה לפתח, וכאשר הוא התקרב לפתח הוא הבחין בו ואז נפל – אציין כי איני רואה בעדות הנ"ל של התובע כל סתירה מהותית היורדת לשורשה של העדות ואשר יהיה בה כדי להשמיט את הקרקע מתחת לגירסתו המפורטת והאמינה של התובע שממנה עולה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שהוא נפל מפתח שהיה מכוסה בדיקט שנשבר עת ניגש להביא כבל חשמל.

כמו כן הנתבעות טוענות שהתאונה התרחשה בצורה שונה מהתאור של התובע, כך שחשמה והתובע התבקשו להעביר כבל החשמל בין הקומות, לשם כך, כעדותו של חשמה, העובד אבו זכי פתח את אחד הדיקטים המכסים את הפתחים, לאחר מכן התובע הלך להביא את כבל החשמל מהפתח של הבור התובע היה צריך למשוך את הכבל מלמטה כלפי מעלה, התובע התקרב לשם לאותו פתח שברצפה שניפתח על ידי אבו זכי, כאשר התקרב הוא הבחין בו למרות זאת בשל חוסר תשומת לב התובע מעד ונפל לקומה שמתחתיו.

...

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לידי מסקנה כי הנתבעות חבות ברשלנות על אירוע התאונה, וכן הפרו הוראות חקוקות שנועדו לטובת התובע ולא קיימו כללי הבטיחות הנדרשים לשם מניעת התממשות הסכנה כפי שהתרחש בנסיבות התובענה שלפני.

טענתן של הנתבעות שעל פיה גידור הפתח אינו מאפשר מעבר הכבלים אין בידי לקבלה, הן מהטעם שגרסה זו לא נתמכה בראיות והן מהטעם שניתן היה לבצע גידור תוך השארת פתחים לשם העברת הכבלים; והרי גם אם אניח כי הגידור אינו מאפשר ביצוע העבודה, היה על הנתבעות להציב שלטים המזהירים מפני סכנת הנפילה ליד כל פתח שכאמור כוסה בדיקטים שבירים שאינם מאפשרים מעברים בטוחים של העובדים ונטולי סיכון.

לסיכום הפסדי שכר לעבר - 84,000 ₪ הפסדי השתכרות לעתיד - 179,000 ₪ הפסדי פנסיה - 32,000 ₪ עזרת הזולת - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות - 2,000 ₪ כאב וסבל - 40,000 ₪ בניכוי 60,000 ₪ סה"כ 287,000 ₪ לאור כל האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 287,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 65,000 ₪ (כולל מע"מ כחוק).

מומחה מטעם הנתבעת 2, (להלן: "הנתבעת"), קבע כי "כשל המנוע נגרם עקב קריסת בורג במכסה של טילטל מס' 2". התובע הפנה את תביעתו בראשית נגד הנתבעת ונגד היבואנית צ'מפיון מוטורס ( להלן "היבואנית").

בנוסף לעלות המנוע , מבקש התובעת לפצותו בגין נזקים עקיפים בסך של 11,000 ש"ח כמופרט בכתב התביעה.

הנתבעת טענה להגנתה כי מהנדס מטעמה יפים אוסיצ'נסקי , ( להלן:" יפים"), קבע כי הכשל במנוע נגרם עקב קריסת בורג מכסה של טילטל מס' 2 וכי בדיקת המנוע לא העלתה סימנים לפעולה בחוסר שימון .עוד מצא ה יפים כי החור באגן השמן של המנוע אינו נזק תאונתי אלא נגרם עקב מספר פגיעות בכיוונים שונים.

היבואנית טענה להגנתה כי העובדה שהנזק נגרם על פי גרסת התובע עקב תאונה , מלמדת כי לא מדובר בפגם בייצור ומה גם שארוע התאונה גרם על פה כתב התביעה לחור באגן השמן.

אלא שבור שעומקו 30-40 ס"מ שנימצא בתוך הכביש מן הסתם יגרום לעוד תאונות ומחייב טפול של מע"צ דבר שהיה מחייב את התובע להמציא ראיות נוספות אובייקטיביות ממע"צ. מכאן שמיקום הבור בשוליים ולא בכביש טוב יותר לשכללו הגרסה של התובע.

הינה כי כן משנדחתה גירסתו של התובע לפיה נוצר חור באגן השמן עקב כניסה לבור וכי המשיך לנסוע 10 ק"מ עד שהרכב נעצר, נשמט הבסיס העובדתי מתחת לחוות הדעת המומחה מטעמו וכפועל יוצא מכך נשמט הכוח הראייתי של חוות הדעת.

...

מקובלת עלי טענת בא כוח הנתבעת בסיכומיו שהפגיעה המתוארת על יד התובע חייבת להשאיר סימני פגיעה כלשהם במרכב התחתון או בתחתית הפגוש של הרכב.

סוף דבר הוא ,אפוא, שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט (כולל שכר מומחים וחוות דעת) ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ה כסלו תשע"ז, 25 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.