תביעה לפיצויים בגין תאונה פגיעת רכב שארעה בחניון קניון

הצדדים ותמצית הטענות הצריכות לעניין לפניי תביעת נזיקין, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר, בגדרה התובעת, חברה השכרה ובעלת רכב פרטי, תובעת מאת הנתבעת, הבעלים והנהגת ברכב פרטי, פיצוי בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכבה בעקבות תאונת דרכים מיום 26/9/17 (להלן-"רכב התביעה", "רכב ההגנה" ו"התאונה", בהתאמה).

לטענת התובעת, במועד ארוע התאונה, רכב התביעה חנה בחניה מסודרת בחניון שבקניון "שרונים" בהוד השרון, או אז נפגע על ידי רכב ההגנה שבקש לצאת מהחניה, ואגב תמרונים שביצע על מנת לצאת מהחנייה פגע ברכב התביעה שחנה באותו מקום.

בית המשפט ער לטענת הנתבעת כי קיימת לכאורה סתירה בין עדויות עדי התביעה ביחס למיקום שבו רכב התביעה חנה בעת היתרחשות התאונה, ואולם, יש לזכור כי מדובר שארוע לפני מספר שנים, ואך טבעי להניח כי יתכנו אי דיוקים כאלה או אחרים מחמת שכחה או אי דיוק שלא להדרש לכך כי מר דוידי לא היה כלל עד לארוע התאונה.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי היה על התובעת לתור אחר מצלמות האבטחה במקום, שכן לטעמי התובעת הסתפקה, בצדק, בעדת הראייה הניטראלית שאף תיעדה את רכב ההגנה.

נקבע, כי לנוכח המסמכים שצורפו לכתב התביעה, יכולות היו הנתבעות לפעול בניסיון להפריך את גרסת התובעות, לרבות – באמצעות הצגת מלוא תיק המשטרה, וזימון כל מי שמעורב בו לעדות, אך הן בחרו שלא לעשות כן. לאחר שנקבע כי הנתבעות לא הוכיחו את אי מעורבות המשאית בתאונה נפסק כי התובעות הוכיחו גם את היסוד השלישי של החזקה בדבר "הדבר מדבר בעדו" (אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות או מי מטעמן לא נקטו זהירות סבירה, מאשר המסקנה שהן נקטו זהירות סבירה) וכי הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח את היעדר התרשלות הנתבעת 1 או מי מטעמה בתאונה שגרמה לנזק לרכב התובעות.

נפסק כי בנסיבות המקרה, שלפיהן הנהגים המעורבים האחרים הבחינו בזירת התאונה באוטובוס ירוק מהסוג הטיפוסי לאוטובוסים של אגד (הגם שלא יכלו/הספיקו לרשום את מספרו) ושלפיהן נעשתה פניה מידית ומפורטת לאגד בדבר התאונה (מיקומה ומועדה), מחובתה של אגד היה לעשות לבירור בדבר זהות האוטובוס והנהג הרלוונטיים, ואין לקבל את טענתה הלקונית והלא מוסברת והלא מוכחת של אגד (במכתב דחיה שהוציאה בתגובה לאותה פניה מידית) לפיה "לא ניתן לבצע איתור אודות האוטובוס הפוגע ללא מספר רישוי". ראו גם האמור בתא"מ (שלום תל-אביב) 47906-07-16 שומרה חברה לביטוח בע''מ נ' שפירא ואח' (פורסם במאגרים משפטיים, 21.3.17) בגדרו נקבע כי "על אף התנהגותו הבוטה של העד מטעם התובעת במעמד חקירתו הנגדית, אני מקבל את גרסתו בדבר פתק שהושאר על רכבו, המכיל את פרטי המשאית שפגעה ברכבו. אני מוצא את גרסתו של העד מטעם התובעת כגרסה אותנטית, ואני מאמין כי הוא אכן מצא את הפתק שהושאר בידי אלמוני. איני סבור כי מדובר בניסיונו של בעל רכב התובעת להטיל האחריות על משאית שאינה קשורה לתאונה. די בכך כדי לקבוע כי עלה בידי התובעת להרים את נטל הבאת הראיות הראשוני המוטל על שכמה כדי להראות מעורבותה המשאית בתאונה. כמו כן, הנתבעים לא הביאו כל מסמך השולל נוכחותה של המשאית בזירת התאונה, כדוגמת יומן עבודה, תעודת משלוח, וכד'. לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה". שאלת הנזק ככל שהדברים אמורים בשאלת הנזק, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת ביחס לאי הוכחת הנזק.

אשר לטענת הנתבעת כאילו מר דוידי הודה לכאורה בקיומם של נזקים קודמים ברכב, אין בידי לקבל טענה זו. מר דוידי העיד בצורה מהימנה ומשכנעת כי לא ידוע לו על נזקים קודמים ברכב התביעה (עמ' 2 שורה 15).

התובע טוען כי נסיבות פציעתו הנ"ל מהוות "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1957, ועל כן, על הנתבעת, כמבטחת השמוש ברכבו, לפצותו בגין נזקיו עקב התאונה.

השאלות להכרעה המחלוקת בשאלת החבות מורכבת משתי סוגיות: האחת, האם הוכח ע"י התובע כי נפגע בתאונה בנסיבות המתוארות על ידו בכתב התביעה? השנייה, האם נסיבות התאונה, כפי שהוכחו, מהוות "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים? נסיבות התאונה בסעיף 5 לכתב התביעה תיאר התובע את נסיבות פציעתו בתאונה כך: "5. בתאריך 21.12.16, בשעה 19:00 נפגע התובע בתאונת דרכים עת נטרק תא המטען האחורי על כף ידו הימנית.

כעולה מהודעתו במישטרה מיום 25.12.16 (מוצג נ/1), הפניית תשומת ליבו של התובע לתקלה ע"י נהג רכב צד ג', יציאתו מהרכב ובדיקתו את התקלה ארעו לאחר שכבר החנה את רכבו בחניון הקניון: "נסעתי ברכב ...קניות כאשר נכנסתי לחצר אחרי שעצרתי וחניתי מישהוא (טעות כתיב במקור ג'.נ), אמר לי אין לך אור ברייקס מצד ימין פתחתי את דלת המטען האחורי של הרכב בשביל לבדוק את האור בפנים אחר כך היה חושך בני חשב שאני סיימתי וסגר את המטען על ידי הימנית". בהמשך חקירתו הנגדית עומת התובע עם הגרסה שמסר במישטרה אולם הסבר שסיפק לא היה משכנע (פ' עמ' 4 ש' 28-29, עמ' 5 ש' 1-16): "ש. אתה מסרת עדות במישטרה, נכון?

...

הכרעה בשאלת הנסיבות למרות שגרסת התובע לגבי נסיבות פציעתו בתאונה הינה פשוטה, שקלול כל הנתונים שפורטו לעיל, מוביל למסקנה כי אומנם עלה בידי התובע להוכיח עפ"י מאזן הסתברויות כי שבר את אצבע 5 של כף ידו הימנית ביום 21.12.16 (או בסמוך למועד זה), אולם לא עלה בידו להוכיח, ברמה הנדרשת, כי נפגע בכף ידו הימנית בנסיבות כפי שתוארו על ידו בכתב התביעה.

נוכח המסקנה לעיל ברובד העובדתי, אין צורך להידרש לשאלה המשפטית האם מדובר ב"תאונת דרכים" אם לאו.

סוף דבר אשר על כן נחה דעתי לדחות את התביעה.

נוכח נימוקי הדחייה, ולאחר ששקלתי בדעתי, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע ביום 25.7.2019, בעת שחנה בחניון קניון "אורות" באור עקיבא.

העדה הודתה כי לא ראתה במו עיניה את רגע הפגיעה, אולם ממיקום רכב התובע וממה שהתרחש לאחר מכן, כמפורט לעיל, הסיקה כי רכב הנתבעת הוא זה שפגע ברכב התובע, וכדבריה - "אפשר לעשות אחד פלוס אחד וזה שניים." מצאתי לנכון לתת אמון מלא בעדותה של הגב' קליימן.

בשים לב לכך שהנתבעת לא הכחישה (בכתב ההגנה לכל הפחות) כי היתה ביום הארוע בחניון של קניון "אורות", אזי יש לקבוע ברמה גבוהה מאוד של וודאות, ודאי ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, כי מספר הרשוי אותו רשמה העדה בפתק שהושאר על שמשת רכב התובע הוא מספר הרשוי של הרכב אותו ראתה העדה במועד התאונה.

למעשה, הנתבעת לא הכחישה רק את הימצאותה ביום התאונה בקניון "אורות", אלא גם אם עצם הפגיעה ברכב, שהרי לא הודתה בשיחה זו כי פגעה ברכב.

...

אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה אם פגעה ברכב, הרי שלא שמה לב לכך.

אין בידי לקבל טענה זו. מעבר לכך שהמבטחת איננה צד לתיק, והנציג שהתייצב הינו מייצג חיצוני העוסק בייצוג דרך קבע ואיננו עובד המבטחת, ולפיכך כלל אינו רשאי לייצג בבית המשפט לתביעות קטנות (סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984), אין בידי לקבל את טענתו גם לגופה.

לפיכך אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו בהתאם להצעת המחיר שהציג.

סיכומו של דבר: על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקו בהתאם להצעת המחיר בסך של 3,627 ₪.

פתח דבר לפניי תביעה כספית בגין ניזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביציאה מחניון קניון עזריאלי בתל אביב ביום 3.8.20, בין שני כלי רכב פרטיים.

כן אציין כי הנתבעת אישרה שלא הגישה כל תביעה נגד התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה שלה בעקבות התאונה.

כשנשאלה מהו הנזק שניגרם לה, השיבה: "שריטות רציניות" (ע' 5, ש' 26), אך היא לא ביררה מהו הנזק הכספי שניגרם לה. גם היתנהלות זו מעוררת קושי דוקא לנוכח עדותה של הנתבעת, שהעידה שהופתעה מהתנערותה של התובעת מאחריותה לתאונה כביכול, ואף הביעה את כעסה על כך. לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי להעדיף את גירסת התובעת לפיה התאונה התרחשה בעת שרכב התובעת עמד או "הזדחל" בנתיב היציאה לדרך איילון צפונה בקניון עזריאלי, והנתבעת ביקשה להכנס לנתיב הנסיעה המדובר מצד ימין, ופגעה ברכב התובעת.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט, מלבד שכ"ט עו"ד שייפסק, ולכן שיעור הפצוי (בנכוי אשם תורם), יחושב מסכום הנזק לרכב בסך של 9,970 ₪.

...

כשנשאלה מהו הנזק שנגרם לה, השיבה: "שריטות רציניות" (ע' 5, ש' 26), אך היא לא ביררה מהו הנזק הכספי שנגרם לה. גם התנהלות זו מעוררת קושי דווקא לנוכח עדותה של הנתבעת, שהעידה שהופתעה מהתנערותה של התובעת מאחריותה לתאונה כביכול, ואף הביעה את כעסה על כך. לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי להעדיף את גירסת התובעת לפיה התאונה התרחשה בעת שרכב התובעת עמד או "הזדחל" בנתיב היציאה לדרך איילון צפונה בקניון עזריאלי, והנתבעת ביקשה להיכנס לנתיב הנסיעה המדובר מצד ימין, ופגעה ברכב התובעת.

סיכומו של דבר הנתבעות תשלמנה לתובעת, באמצעות נתבעת 2, את הסכומים הבאים: פיצוי חלקי בעד הנזק בסך של 7,976 ₪.

לפניי תביעה לחיוב הנתבע בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים תאונת הדרכים הנטענת ארעה ביום 16.03.2022 בין כלי רכב שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ונהוג בידיה (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח בידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

לטענת התובעת, בזמן שרכבה נסע במיתחם חניון של קניון איילון ברמת גן על מנת לאתר חניה פנויה, הרגישה לפתע חבטה ברכבה מצידו השמאלי בעקבות יציאה מחנייה של רכב הנתבעים.

דיון והכרעה על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976: גירסתה של התובעת לגבי עצם קרות התאונה ולגבי אופן קרות התאונה, הייתה מפורטת, עקבית, קוהרנטית, והייתה מהימנה עליי מאוד, על פני גירסתו של נהג רכב הנתבעים שלא הייתה מהימנה עליי כלל וכלל, הייתה מהוססת, מיתחמקת, מתפתחת ומעוררת תהיות קשות.

היא מעידה כי רכב הנתבעים יצא ממקום חנייתו בנסיעה לאחור ופגע ברכבה כאשר מחצית הקדמית של רכבה כבר חלפה על פני חלקו האחורי של רכב הנתבעים.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אני קובע כי הוכח מעל למאזן ההסתברויות שרכב הנתבעים היה מעורב בתאונה עם רכב התובעת, בדיוק כפי שתיארה התובע (בעת נסיעת רכב הנתבעים לאחור מבלי לתת את דעתו למצב התנועה מאחור ומבלי לוודא תחילה כי הדרך פנויה).

בנסיבות העניין, כאשר רכב התובעת ניזוק כאשר חלקו הקדמי, לפחות עד כדי מחצית אורכו, חלף על פני החלק האחורי של רכב הנתבעים, אני סבור כי לא היה באפשרותה של התובעת לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה.

כמו כן, לאור התנהלותו של הנתבע 1 ולאור עמידתו על הרגליים האחוריות כי כלל לא היה מעורב בתאונה ואף לא שוחח עם התובעת בזירת התאונה, זאת חרף הראיות הברורות, כפי שנידונו בהרחבה בפסק דיני, אני מחייב את הנתבע 1 (בנוסף להוצאות שנפסקו על פי סעיף 9.3 לעיל) בהוצאות לטובת קופת אוצר המדינה בסך 1,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.