נוכח העובדה שהוכח בפנינו שבמועד הפיטורים ואף בסמוך לאחריהם, לא העמידה התובעת את המעסיק על חובתו לקבל היתר לפיטוריה: לא דווח לו אודות טפולי הפוריות, ולא הוצג בפניו כל אישור רפואי אודות טיפולים אלו, אנו דוחים את התביעה לפצוי מחמת פיטורים בעת טפולי פוריות.
משמע - יש לפסוק לתובעת אך ורק פיצוי בשיעור של 100% בגין אובדן השכר והזכויות שנמנעו עקב פיטוריה ללא היתר, טרם לסיום התקופה המוגנת (קרי, בעבור התקופה שמיום 20.5.2010 ועד לסוף חודש אוקטובר 2010 וכן בעבור 60 יום נוספים שלאחר תום חופשת הלידה במהלכם הייתה זכאית לעבוד בפועל סה"כ – בגין 7.3.
לפיכך, גם לו קבענו כי נפל פגם כלשהוא באופן שבו נערך השימוע לתובעת – וכאמור, אנו סבורים אחרת – הרי שעדיין לא היה בכך בגדר פגם היורד לשורשו של עניין, שבגינו יש ליתן לתובעת תרופה של פיצוי כספי בשל "פיטורים שלא כדין", כביכול.
...
לפיכך, גם לו קבענו כי נפל פגם כלשהו באופן שבו נערך השימוע לתובעת – וכאמור, אנו סבורים אחרת – הרי שעדיין לא היה בכך בגדר פגם היורד לשורשו של עניין, שבגינו יש ליתן לתובעת תרופה של פיצוי כספי בשל "פיטורים שלא כדין", כביכול.
סוף דבר
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, תביעתה של התובעת דינה להידחות ברובה הגדול, והסעדים הנתבעים על ידי התובעת, בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובגין אי-עריכת שימוע, דינם להידחות במלואם.
הוצאות – בעת פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה יש להתחשב בנתונים הבאים, אשר מביאים אותנו למסקנה כי כל צד יישא בהוצאותיו:
- הדחייה המוחלטת של טענותיה העובדתיות של התובעת, וכמפורט בהרחבה במהלך פסק הדין;
- המסקנה כי בניגוד לטענת התובעת, הנתבעות לא פיטרו אותה בשל הריונה, ואף מסקנתנו כי הנתבעות נהגו בתום-לב כלפי התובעת;
- העובדה כי התביעה התקבלה כאמור באופן חלקי ביותר;
- ההיקף הניכר באופן יחסי של ההליך, שכלל דיון מוקדם ושלושה דיוני הוכחות, וכן בקשות רבות שהוגשו מצידה של התובעת ביחס להעדת ד"ר ארנון-סוקל, כשבסופו של דבר הסתבר כי עדות זו כלל לא היתה רלוונטית לענייננו.
