מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה לפיצויים בגין פגיעה ברוכב אופניים בתאונת פגע וברח

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

התביעה הופנתה כלפי קרנית, קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") בטענה כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ובהיעדר הסדרה של חובת ביטוח חובה, קמה חובה על קרנית לפצוי אותם נפגעים.
התביעה הופנתה גם כלפי משרד התחבורה והמפקח על שוק ההון במשרד האוצר (להלן גם: "המדינה" או "הרגולטור"), ככל שייקבע שאופניים חשמליים אינם עונים להגדרה של רכב מנועי בחוק הפיצויים ועל כן קרנית אינה מחויבת בפצוי הנפגעים.
שלישית, לא יהיה זה מעשי להטיל חובת ביטוח חובה על רוכבי אופניים חשמליים שכן הרוב המוחלט לא ירכוש ביטוח ויימצא שקרנית לא תוכל לשאת בעלות המימון של הפיצויים לכל נפגעי האופניים החשמליים.
זאת נוכח תפקידה להיות גוף שיפצה נפגעים שנפגעו כתוצאה משימוש ברכב מנועי, שהיה צריך להיות מבוטח ולא בוטח כחוק או במקרים של תאונת פגע וברח.
...
על כן, ברוח ההלכה בפרשת לוי, גם אם אני סבורה כי אופניים חשמליים הם כלי רכב מנועי כהגדרתם בחוק ואף אם אני סבורה כי היה נכון להגביל את השימוש בהם לגילאים שבהם ניתן לקבל רישיון נהיגה על אופנוע ואזי לחייב ברישוי, רישום וביטוח חובה, אין בכך כדי להצדיק במקרה זה הטלת אחריות על המדינה.
אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעים כי התנהלות הגורמים במשרד התחבורה והמפקח על הביטוח עולה כדי חוסר סבירות קיצונית שתביא להטלת אחריות.
סוף דבר מכל דבריי שלעיל באתי לידי מסקנה כי דין התביעה כנגד המדינה מכוח פקודת הנזיקין להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

גם האפשרות החלופית לפיה לא מדובר ברכב מנועי , אינה חפה מבעיות: אם פוגעים אופניים חשמליים בהולך רגל , הרי מעבר לשאלות של כיס עמוק (כיום יכול הרוכב לרכוש ביטוח תאונות אישיות וצד ג' , אך הוא וולונטרי) אין להולך הרגל עילת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים , שמקים משטר של אחריות מוחלטת כשיש לו תחולה.
א. ואחר הקדמה זו, אצרף קולי (מבלי צורך בחזרה, ומתוך הפניה) לעמדתם של השופטים הגורסים כי בדין המצוי, אופניים חשמליים, אינם "רכב מנועי". נגזר מעמדתי זו שדין התביעה להיתקבל, וכי דינו של התובע אינו שונה מזה של הולך רגל שניפגע בתאונת פגע וברח.
זאת גם אם יש פגיעות של רוכבי אופניים חשמליים בשל פגיעת רכב, שעשויות כמובן להיות קלות (ראה המקרה בפני שהסתיים בנכות נמוכה).
...
ביחס ליתרון שרואה המדינה ביצירת משטר משפטי וביטוחי המרתיע בני הציבור משימוש באופניים חשמליים לא תקניים, בפרט כשאי תקניותם נוגעת להכנסת שינויים במוטוריקה שלהם (להבדיל מסימון לא תקני זה אוחר וכו') – עיין בסע' 35 לפסה"ד בפרשת פלונית : יכול שטעות בידי, אך אני סבור שאפשרות ההרתעה כאן, באמצעות משטר ביטוחי זה או אחר , מוטלת בספק (גם אם נעשה בה עד היום שימוש בפועל, דומה שאפקטיבי למדי גם אם לא מושלם, בסע' 7 לחוק, ביחס לכלים שאין חולק על היותם רכב מנועי).
מסקנה דומה נגזרת אף לגבי חלופת הריבוי אשר בהגדרה והנה "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש". הכוח מיכני, והכשירות הנדרשת הנה כשירות נורמטיבית תעבורתית (רע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי) .
אני סבור שאת בסיס ההכנסה יש להעמיד על מעט יותר משכר המינימום במשק, לאור הגיל הצעיר, גם אם כיום משתכר התובע פחות נשכר מינימום בממוצע חודשי.
אני מחייב את קרנית לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר: 68663 ב. 10,444 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת חזרה לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") מאת קרנית (להלן:"תובעת) אשר שילמה לרוכב האופניים מר TESFU TEKLE GEBREEHINO (להלן: "הנפגע/רוכב האופניים") פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 8.5.16 (להלן: "התאונה/האירוע").
מיד לאחר מכן הגיעו שוטרים לביתו ועצרו אותו לעיני בני משפחתו בעילת "תאונת פגע וברח". לאחר חקירה ממושכת ומאחר ולא אותרו סימנים המעידים על תאונה, וכן עימותו מול סירטון שנלקח מהתחנה בעת הארוע, הוחלט לשחרר את הנתבע לביתו מחוסר ראיות למעורבותו.
...
סבורני כי העובדה שהשפה העברית אינה שגורה בפיו כדבעי, היא הגורם להתבטאויותיו הסותרות לכאורה.
בהתאם לאמור בפרשת אברהם, סבורני שקרנית פעלה כראוי, בהתנהלותה הישירה והמהירה מול הנפגע ובנותנה פיצוי ומענה לצרכיו המיידים.
משכך ולאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה ובנוסף מחייב את הנתבע בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בהתאם לדין.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

המערערת הדגישה כי גם אם עומדת להולך הרגל עילת תביעה בנזיקין נגד רוכב האופניים החשמליים הפוגע, פעמים רבות פרטי הפוגע אינם ידועים לנפגע (למשל בתאונות "פגע וברח") וממילא מרבית הסכויים כי לא יהיה להולך הרגל ממי להפרע.
דרך פרשנות נוספת, שמאפשרת לכאורה לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, היא לסווג אופניים חשמליים כ"רכב מנועי" ולכן יחול הכלל הקבוע בסעיף 2(א) לחוק ולפיו "המשתמש ברכב מנועי (להלן - הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". ברם, בשל העדר אפשרות לרכוש כיום ביטוח חובה, אין לראות ברוכב האופניים כמי שנהג ללא ביטוח.
הפרשנות התכליתית חוק הפיצויים מעמיד במרכזו את משטר האחריות המוחלטת שיסודו בסעיף 2(ג) לחוק הקובע כי: "האחריות היא מוחלטת ומלאה, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים". משטר האחריות המוחלטת יחול אך ורק אם הארוע הנזיקי הוא בחזקת "תאונת דרכים" כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הפיצויים, היינו: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה...", כאשר לפי סעיף 2(א) לחוק: "המשתמש ברכב מנועי (להלן – הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". תכליתו העיקרית של החוק היא אם כן לאפשר לנפגע לקבל פיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים, וזאת על בסיס חבות מוחלטת של המזיק ללא הוכחת אשם (אנגלרד, עמ' 7, 97; ריבלין, עמ' 5-3).
...
בשל השלכות הרוחב שיש לסוגיה, ומכיוון שממילא תלוי ועומד ערעור בזכות באותו נושא, החלטנו לדון בבקשות רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
במסגרת זו אציין כי גם אני סבור כדעת חברתי, שאין ללמוד בענייננו מאותם פסקי דין שדנו בקיומו של הרכיב התחברותי-יבשתי בכלים שונים (כגון מעלית מושא הדיון בעניין סובח; מכבש דרכים מושא הדיון בעניין אטליס; מלגזה מושא הדיון ברע"א 613/95 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' נחום, פ"ד נא(4) 659 (1997)); או מאותם פסקי דין שדנו במקרים בהם התרחשה תאונת דרכים כאשר המנוע ברכב המנועי לא פעל (רע"א 9332/99 קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 808 (2002)); או כאשר הרכב המנועי התדרדר והתהפך (רע"א 6168/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' שפסו (17.6.2014)).
כמו כן, הולכי רגל נפגעי תאונות בהם מעורבים אופניים חשמליים ולעתים רוכבי האופניים עצמם יפוצו על ידי קרנית כאשר הטלת עלויות אלו על קרנית שקולה להטלת עלויות על כלל ציבור משתמשי הדרכים באופן אשר בסופו של דבר יגרום ליותר נזק מתועלת.
לכן בסיכומו של דבר כאמור, מצטרף אני לחוות דעתו של חברי השופט עמית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

הרוכב "משוכנע ובטוח" שרכב הוא זה שפגע באופניו מאחור, הגם שכלל לא ראה את הרכב הפוגע ופרטיו אינם ידועים לו ולא הובאו כל עדי ראיה להתרחשות זו. האם גרסה זו מספיקה כדי להטיל חבות על קרנית בגין תאונת "פגע וברח"? זו הסוגיה העומדת לפתחנו; רקע כללי וטענות הצדדים לפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובע יליד 25/2/1992, אשר נפגע, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 21/6/2015 בהיותו רוכב על אופניים (לא חשמליים).
הלכה פסוקה מקדמת דנא כי הנטל להוכחת העובדות הדרושות לשם קיומה של עילת תביעה נגד קרנית, רובץ לפתחו של התובע, ובכלל זה הנטל להוכיח כי הוא נפגע בתאונת דרכים, ובמקרה דנן, כתוצאה מפגיעת רכב שפגע וברח מן המקום, פרטיו אינם ידועים ולא ניתן לאתרו בשקידה ראויה (ראו: ע"א 2176/95 חלבי נ' אבו חמד; ת"א (מחוזי ת"א) 1551/07 אזולאי נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים; ת"א 9276/09 קראוז נגד קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים; ע"א 9096/11 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' גבארין - פורסמו במאגרים המשפטיים).
דיון והכרעה- האם הוכח כי במקרה דנן הפגיעה נגרמה כתוצאה מתאונת דרכים? לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים של התובע וחברו על נספחיהם ובפרוטוקול ישיבת ההוכחות ובסיכומי הצדדים שסיכמו לפניי בעל פה בתום הדיון, באתי למסקנה כי התובע אמנם הוכיח את עצם קרות התאונה דהיינו כי נפל מאופניו ונחבל בכף ידו ודומני כי זה כלל אינו שנוי במחלוקת, ברם התובע לא עמד בנטל להוכיח כי סיבת הנפילה מהאופניים הייתה דוקא בשל פגיעה מרכב חולף.
...
לחילופין, טוענת הנתבעת, כי גם אם יוכח כי התובע נפגע מרכב חולף, אזי יש לקבוע כי התובע לא נקט "בשקידה הראויה" כמצופה ממנו על מנת לאתר את נהג הרכב או את הרכב הפוגע וגם בשל כך דין התביעה כנגד קרנית להידחות.
על מנת לסבר את האוזן, להלן ציטוט מהמסקנה אליה הגעתי על סמך הניתוח הראייתי בעניין פלונית, ללמדך על ההבדל התהומי ביחס למקרה הנדון: "אילו היה ספק קל שבקלים בליבה של התובעת בזמן אמת כי הופלה ארצה על ידי הרכב, לא הייתה באותן הדקות הספורות שעמדו לרשותה עושה כל שביכולתה על מנת לשנן את מספרו. דווקא האינסטינקט הראשוני שבניסיון לשנן את המספר במצב בו הייתה נתונה, שרועה כאובה על הכביש, היא המצביעה על שכנוע וידיעה פנימית של התובעת כי הופלה על ידי הרכב האמור ולא סתם נפלה כתאונה עצמית. ודוק, מדובר בנתינה זרה, אשר אינה דוברת השפה, וודאי שאינה מצויה בדקויות של האבחנה המשפטית בין תאונה עצמית מול תאונת במעורבות רכב, ודומני כי לא ניתן לייחס לה תחכום יתר במסגרתו, באותן דקות ספורות, היה סיפק בידה לבדות במוחה סיפור כיסוי שלם, המערב רכב חולף בתאונה לא לו, רק לצורכי תביעה עתידית, לא כל שכן כנגד קרנית אשר יש להניח כי התובעת כלל לא ידעה על קיומה או על תפקידה אותה שעה". אמור מעתה, ההיקש אותו מנסה התובע לעשות מעניין "פלונית" לענייננו, אין לו על מה לסמוך ודינו להידחות.
סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו