לפני תביעה בסך 201,395 ש"ח בגין פגיעה בשמו הטוב של התובע.
התובע מתייחס בכתב התביעה לפרשה שנמשכה שלוש שנים, במהלכן טענה כלפיו הנתבעת 1 כי הוא חייב לה 128,000 ש"ח בגין שימוש בלתי חוקי (שב"ח) בחשמל.
התובע טען שהארוע קרה במהלך סיור קבלנים שאלעד היה אחד מהם והכחיש שהוא זה שירד לחפש את הנתבע 2.
הנתבע 2 העיד שהארוע אינו זכור לו. הפעם הראשונה שפגש את התובע הייתה בגב חניון מלון קלאב הוטל כשפנה אליו אדם אותו לא הכיר ושאל מדוע היה באכסניה של הנסיך הקטן והציג עצמו כבעלים של האכסניה.
אם אני זוכר טוב את התמונה, דני היה למעלה והסתכל על איזה ארון, והתחיל קרב שבו דני אומר לו אתה גונב חשמל, אבל היה כמה פעמים לא פעם אחת.
בחקירתו הנגדית תאר: בצד הדרומי של מרכז תיירות, בסוכה של החברה של אלעד שמחפים את הבניינים, בדיוק עמדנו שם בנקודה איפה שיש לחברת החשמל את המונה הראשי של המרכז, אני עמדתי שם ומר דני עמר הגיע מהמדרגות מהצד של קלאב הוטל, עבר לכיוון האכסניה ומשם הוא צעק לי.
מר וענונו לא ציין בתצהירו היכן בדיוק במרכז המסחרי הדבר קרה, אולם בחקירתו הנגדית ציין כי מדובר במקום הנמצא ליד המדריגות, בפינה.
ברע"א 4740/00 אמר ואח' נ. יוסף ואח' נקבע מפי כב' הנשיא ברק כי לפצוי התרופתי שלושה יעדים: לעודד את רוחו של הניזוק, לתקן את הנזק לשמו הטוב, ולמרק את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע.
...
אולם במקרה הנוכחי הסתפק בכך שראה כבל חשמלי, שלאחר מכן השב"ח בעניינו יוחס לאדם אחר בכלל, שאינו בין עדי התובע, כדי לכנות את התובע, בנוכחות אנשים אחרים, "גנב". גם העובדה שעל פניו, בביקור הראשון, מסר התובע לנתבע כי הכבל הנ"ל אינו קשור אליו, דבר שהתברר כנכון, לא סייעה על מנת שהנתבע 2 ישנה מטעמו ויתנצל בפני התובע על המסקנה שהתקבלה טרם עת. הנתבעים עצמם, בסיכומיהם, הסכימו כי על אף העובדה שהיה שימוש בלתי חוקי בחשמל הצריך הדבר בירור מעמיק (ראה סעיף 27(ג) לסיכומיהם).
הוא גם עשה כן בהמשך ואף הגיע למסקנה שלא כך הדבר – ראה לעיל.
על יסוד האמור לעיל אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת הנתבעים לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך 18,000 ₪ בצירוף הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.
