תביעה לפיצויים בגין פגיעה בברך בזמן הליכה בעבודה

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובעת, לטענתה, עת נתקלה במפגע במדרכה המצויה בשטח הנתבעת.

בתצהיר העדות הראשית של התובעת, זו חזרה על גירסתה כפי שהובאה בכתב התביעה : "ביום 3.6.19, בדרכי הביתה מעבודה, הלכתי בפינת רחובות רזיאל ויד לבנים וכשבאתי לרדת לכיוון מעבר החצייה, נתקלתי בבור במדרכה, נפחתי ונפגעתי בברך שמאל ובקרסול ימין" (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית".

כאמור בפתח הדברים, התובעת הגישה חוות דעת רפואית מאת ד"ר גורן צבי, מומחה לכירורגיה אורתופדית ורפואת ספורט, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% עקב הגבלות בברך שמאל לפי סעיף 35 (1) (ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% עקב הגבלות בקרסול ימין לפי סעיף 35 (1) (ב) לתקנות, ונכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת ניתוחית מכערת ורגישה לפי סעיף 75 (1) (ב) לתקנות.

בהיתחשב בסכום הפצוי בגין הפסדי שכר אשר הועמד על 58,000 ₪ , הפצוי בגין רכיב זה לפי חישוב 12.5% יועמד על 7,250 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: התובעת טענה כי בעקבות התאונה והשברים בברך ובקרסול, המלווים בהגבלה בתנועה, היא נזקקה לסיוע ועזרה מרובה מצד בני משפחתה והסובבים אותה לצורך הפעולות היום יומיות לרבות פעולות פשוטות של רחצה ולבוש, וכמובן עבודות משק הבית.

...

בהתחשב במהות הפגיעה וגובה הנכות שנותרה לתובעת, ובהתחשב בעובדה כי לתובעת גם נותרה צלקת בגינה נקבעה נכות רפואית בשיעור 5%, ובהתאם לפסיקה בנסיבות דומות אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני על סך של 80,000 ₪.

סוף דבר: לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 48,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 10,000 ₪ הפסד פנסיה 7,250 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 25,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 80,000 ₪ סה"כ 175,250 ₪ לאחר הניכוי בגין האשם התורם בשיעור 25% הפיצוי יועמד על סך 131,440 ₪ (מעוגל).

הנתבעת תשלם לתובע סך של 78,500 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד כולל על סך 18,500 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובעת (כנגד הצגת חשבוניות), והחזר חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד הצגת חשבונית) כשסכומים אלה משוערכים למועד מתן פסק הדין.

תביעה זו, שהנה תביעה לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע עקב התאונה, הוגשה נגד חברת "איאד שקיראת בניה ופיתוח בע"מ", הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") שהנה הקבלן המבצע והמעבידה של התובע בזמנים הרלוואנטיים לתאונה, נגד חברת "יעקב אליהו חברה לבניין בע"מ", הנתבעת 2, הקבלן הראשי ומזמינת העבודות, ונגד חברת מנורה, הנתבעת 3, המבטחת של שתי הנתבעות [footnoteRef:1].

] בכתב התביעה נטען כי ביום 15.1.14 בשעה 13:00, במהלך עבודתו בבית, נידרש התובע לעבור על גשר מאולתר המורכב מלוחות עץ שהוביל לפינת תיקרת מפלס 1, ותוך כדי שהילך על הלוחות, נישבר אחד הלוחות, איבד התובע שיווי משקל ונפל מגובה כ- 1.5 מטר על ערימת אבנים ופסולת ביניין וכתוצאה מכך נפגע בברך ימין.

על סמך גירסתו של התובע בדבר העזרה שקבל מבני משפחתו ולאור הפגיעה שנגרמה לו בתאונה, תקופת ההחלמה, אשר כללה הליכה בעזרת מקל והנכויות הזמניות שנקבעו לו ע"י המוסד לביטוח לאומי, כולל ההכרה בו כנכה נזקק עד יום 31.1.14, אני פוסקת לו פיצוי בגין עזרת צד ג', בעבר ובעתיד, סכום של 8,000 ₪.

...

לאחר עיון במכלול התיעוד הרפואי שהוגש ובמסמכי הביטוח לאומי, כולל הפרוטוקולים של הוועדות הרפואיות שבדקו את התובע והאישורים של הרופא התעסקותי, אני סבורה כי קיימת הצדקה לפסוק לו הפסד שכר מלא לתקופה של 12 חודשים, שכן גם לאחר תום התקופה בה נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%, הוא שהה בתקופת אי כושר בה הוכר כנכה נזקק ע"י המוסד לביטוחי לאומי, כאשר בתקופה זו המשיך להיות במעקב רפואי ולסבול מהגבלות, הומלצה לו חופשת מחלה ע"י רופאיו [footnoteRef:21] ובפועל גם לא עבד.

סוף דבר אני מורה על קבלת התביעה ועל חיוב הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 126,875 ₪ [footnoteRef:25].

] בנוסף, ישלמו הנתבעות לתובע הוצאות משפט בסכום של 4,200 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (אגרת ההליך ועלות חוות דעת מטעם התובע) ושכ"ט עו"ד בסכום של 29,688 ₪.

וועדה רפואית של המל"ל ענף נפגעי עבודה מיום 6.9.15 קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 20%, החל מיום 1.8.15 לפי סעיף 51(5)(ב) לתקנות המל"ל, בגין הפגיעה בברך שמאל.

על כן, אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. הפסקת עבודתו של התובע ברשות המיסים בכתב התביעה נטען כי בעקבות מצבו הרפואי והמגבלות מהן סבל בשל התאונה נאלץ לפרוש מעבודתו כעובד ותיק של למעלה מ-26 שנה ברשות המיסים.

בנסיבות המקרה, בהן תחום עבודתו של התובע אינו עבודה פיזית המצריכה עמידה ו/או הליכה ממושכת, אלא עבודה של יעוץ בתחום המיסים, הנכות התפקודית נמוכה באופן משמעותי מהנכות הרפואית שנקבעה לתובע.

התובע הפך לעצמאי בשנת 2015 ואין כל אינדיקאציה על הפרשות פנסיוניות שמבוצעות על ידו כעצמאי, ועל כן, אין מקום לפצוי בגין ראש נזק זה. עזרת צד ג' התובע טוען, לאחר התאונה עבר ניתוח מורכב, נאסר עליו לדרוך על הרגל במשך שלושה חודשים, נידרש להעזר בקביים ונזקק לעזרה מוגברת בפעולות היום יום מצד משפחתו.

...

לאור המפורט לעיל, באתי למסקנה כי הנכות התפקודית של התובע נמוכה משמעותית מהנכות הרפואית שנקבעה ומצאתי להעמידה על 10%, כאשר נראה שנכות זו נעדרת השלכה על כושר השתכרותו של התובע בתחום עיסוקו, כעורך דין.

סוף דבר: סכום הפיצוי המגיע לתובע הינו כדלקמן: הפסד שכר בעבר – 48,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 סך של 34,421 ₪ ולתובע 2 סך של 103,262 ₪, הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, והיה ולא שולמו תוך מועד זה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

תביעה לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – חוק הפלת"ד).

המומחה הסביר בעדותו, כי במהלך שנת 2016 נפגע התובע בתאונת עבודה, שבה נגרם לו שבר תוך מפרקתי בברך ימין.

בעקבות הפגיעה בברך נגרמה לתובע צליעה, ובמשך שנה נעזר בהליכתו בשני קביים, ולאחר מכן עבר להשתמש בקב אחד ביד שמאל.

גם כאשר לנפגע לא נותרה נכות צמיתה, תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק של ממון), התשל"ו-1976, מאפשרות פסיקת פיצויים בשיעור של עד 10% מהסכום המקסימלי במקרים המתאימים.

...

לאחר ששמעתי את גרסת התובע בדבר נסיבות התאונה, לא מצאתי כי יש בה כדי לכרסם במסקנת המומחה בחוות דעתו, שלפיה מיקום הקרע בכתף מתיישב עם תהליך ניווני כתוצאה של שימוש מתמשך בקב ביד שמאל במשך שנים, ולא כתוצאה מהתאונה.

סוף דבר; התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך של 12,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט (האגרה ששולמה) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ) מסכום הפיצויים.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין פגיעה בתאונת דרכים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975.

בחוות דעתו, קבע פרופ' וולפין כי מצבה של התובעת לאחר שתי התאונות תואם לאמור בסעיף 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956 (להלן: "תקנות המל"ל") וקבע נכות בשיעור 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול, כאשר מחצית מנכות זו ייחס לתאונה מושא התביעה.

בביקור מיום 25.02.2019, כחודש לאחר התאונה מושא התביעה, אצל האורתופד, ד"ר אלכסיי רוביצקי, נכתב: "לאחר ת"ד ב- 10/01/19 פגיעה חוזרת בקרסול ימין עם שבירה של ברגים סינדסומוטיים לאחר קיבוע של שבר מורכב ב- 12/08/2018. עקב הפציעה הזו הוחזר טפול עם מגף הליכה". בביקור נוסף אצל ד"ר רוביצקי האורתופד מיום 29/07/19 נרשם: "מעיין מציינת בליטה נוקשה בחלק חצוני של שוק רחיקני מאז התאונה ב- 10.01.19 (כאשר נישברו ברגים סינדסומוטיים). בוצע צלום היום- בליטה ניכרת של אחד הברגים השבורים בקרסול.

לבימ"ש: זה קשור לצלקת ? כן. אני מפנה לעמוד 3 היכן שרשום בבדיקת קרסול ברך ימין שהתובעת מתלוננת על הרגשת זרם בזמן ניקוש על הצלקת.

על השיקולים שיש לשקול בעת קביעת הנכות התפקודית, עמד בית המשפט העליון, בין השאר, בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, (נבו 25.7.2010 ), שם נקבע כי כאשר בית המשפט נותן דעתו על הנכות התפקודית יש להיתחשב בנסיבות הפרטניות של התובע- משמע, עסוקו, השכלתו, גילו ומידת ההשפעה של הנכות הרפואית על היכולת לשוב ולעסוק באותו מיקצוע ובאותו מקום עבודה בו עבד עובר לתאונה.

...

בע"א 3212/03 יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח (נבו 24.11.2005) נקבע כדלקמן: "אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם)". כאשר בוחנים את חוות דעתו ותשובותיו של פרופ' וולפין בחקירתו הנגדית אל מול החומר הרפואי, עולה כי בחוות דעתו, פרופ' וולפין לא ייחס את ההחמרה במצב הקרסול לשבר נוסף, אלא התייחס להחמרה באופן כללי, מסקנה, שאכן ניתן להסיק גם מהחומר הרפואי לפיו היתה החמרה במצב הקרסול לאחר התאונה מושא התביעה עקב שבירת הברגים בתאונה מינואר 2019.

לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ישנן פעמים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או ההיפך (ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690(1986) ).

אני סבורה אם כן שיש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת, לפחות בכל הנוגע ליכולת ההשתכרות על שיעור של 5%.

אני סבורה כי נכון להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות לעתיד על סך של 80,000 ₪, כאשר סכום זה כולל גם הפסדי פנסיה.