תביעה לפיצויים בגין נזקים לרכב לאחר החלפת מדחס מזגן

ביום 8.6.15 לאחר שפניות התובע לא נענו, החליף התובע מדחס מנוע (כך בכתב התביעה) בעלות של 1,800 ₪ (נספח 3 בתצהיר התובע).

התובע טען, כי מדחס המזגן לא עבד כלל והוא יכול היה להשתמש ברכב ללא מזגן ולכן תיקן והחליף מדחס מנוע [כך במקור – א.ו.ק] (סעיף 22 בכתב התביעה; סעיף 21 בתצהירו).

לעניין התיקונים הנוספים כמפורט לעיל, חוות הדעת אינה מתייחסת לרובם, ואינה קובעת בגינם פיצוי בנפרד מהערכת הנזק הישיר (החלפת מנוע והרכבה) ולכן אין מקום לפסוק בגינם פיצוי בנפרד, מה גם שלא התבקש סעד כזה במסגרת כתב התביעה.

...

סוף דבר א. נוכח האמור לעיל, דין התביעה להתקבל חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 12,390 ₪ בגין החלפת המנוע; שכר טרח שמאי בסך 1,115 ₪; השבת עלויות הבדיקות במכונים בסך 389 ₪.

הנתבעת תשלם לתובע החזר אגרות בסך של 755 ₪, הוצאות השמאי בסך 750 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

לפניי תובענה כספית על סך 74,884 ₪ שעניינה דרישת התובע לפצוי ושיפוי בגין נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לו והקשורים בליקויים ברכב אותו רכש מהנתבעת.

ביום 11.9.13, ולמעשה שנה לאחר רכישת הרכב, הוחלף מדחס המזגן ברכב, וזאת בעקבות הפסקת קרור המזגן בנסיעה איטית ובנגוד לטענת התובע אודות חידלות המזגן מלפעול לגמרי.

...

מכל האמור לעיל טוען התובע כי המדובר באי התאמה כלשון סעיף 11 לחוק המכר, ונגרם לו נזק בסך כולל של 74,884 ₪ על פי פירוט כדלקמן; 16,480 ₪ המשקפים הפסד של 20 ימי עבודה.

דיון והכרעה; לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים והעדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה וזאת מהנימוקים כדלקמן: התובע טוען בכתב תביעתו כי המדובר ב"אי התאמה" בהתאם לחוק המכר; על מנת לבחון את שאלת אי התאמה של ממכר, היינו – האם התובע הוכיח תקלות ברכב העולות לכדי אי התאמה בממכר, יש להפנות ללשון סעיפי 11, 14 ו- 15 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, הרלוונטיים לענייננו והקובעים כדלקמן: אי התאמה "11. המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר –

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי הנתבעת אחראית לעוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע בגין אי הנוחות הכרוכה עם ביקוריו התכופים במוסך, בין אם המדובר בזוטי דברים ובפעולות תחזוק בהוראות היצרן.

סבורני כי סכום זה מגלם באופן ראוי והולם את הפסד ההנאה מהרכב, בגין התקלות שאינן קשורות עם בלאי סביר של רכב.

סוף דבר; מכל האמור לעיל ,הנני מקבלת את התובענה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע לסילוק מלא וסופי של כל טענותיו נשוא תביעה זו סך של 7,500 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עורך דין בסך 1,500 ₪.

כעבור כשעתיים הודיע מנהל המוסך לתובעים כי אכן יש צורך להחליף את מדחס המזגן ברכב – וכך נעשה.

טענות הצדדים טענות התובעים לטענת התובעים בכתב תביעתם, על הנתבעות לפצותם בגין הרכב הלקוי והנזקים שנגרמו להם בשל השמוש בו, כדלקמן: השבת הסכום ששלמו התובעים לנתבעות עבור רכישת הרכב - 134,282 ₪; ה פסד זמנים וימי עבודה – 8,032 ₪; הוצאות תחבורה בימים בהם לא קיבלו רכב חלופי - 1,300 ₪; עוגמת נפש - 50,000 ₪; החזר הוצאות נסיעה בגין כשמונה ביקורים במוסך - 860 ₪; סך הכל – 194,474 ₪ לטענת התובעים על הנתבעות לפצותם בשל הפרת התחייבויותיהן, מצג השוא שהציגו בעיניין אמינות, בטיחות וכשירות הרכב, ייצור רכב פגום, יבואו ארצה ומכירתו ובשל התרשלותן כלפיהם בטיפול ובשירות הבלתי מקצועי.

...

סופו של דבר משדחיתי את טענת התובעים כי הנתבעות הפרו את ההסכם, אין התובעים זכאים לפיצויים בגין נזקיהם, לרבות נזקים בגין נזק בלתי ממוני (סעיף 13 לחוק התרופות).

משום קיומם של ליקויים כגון אלה נועדה תקופת האחריות, ושוכנעתי כי הנתבעות פעלו בצורה יעילה, מקצועית ואדיבה בהתמודדות עם הליקויים שהתגלו.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

האם הנתבעת אחראית לפצוי התובעים על נזקיהם בשל העובדה כי לאחר ביצוע תיקון ברכב התובעים במוסך הנתבעת התגלתה ירידת הספק של המנוע? זו השאלה העיקרית שנידרש להכריע בה בהליך זה. תמצית העובדות התובעים רכשו בחודש 9/12 רכב משומש מסוג פולקסווגן טוארג מ.ר. 62-200-95 (להלן: "הרכב"), ששנת ייצורו 2008.

רק ביום 21.6.13, בחלוף חודשיים ממועד הכנסת הרכב לראשונה לבצוע הטיפול, נקרא התובע לקבל חזרה את רכבו לאחר השלמת התיקון, ובמועד זה נידרש התובע לשלם סך של 19,592 ₪ הכולל החלפת חלקים שונים ותשלום עבור עבודות שלא נכללו בהצעת המחיר המקורית (נספח "ב" לכתב התביעה).

לפי קביעתו הצורך בשפוץ בשנית של ראש המנוע נבע ממחדל של מרכז השרות בהרכבת המנוע לאחר שיפוצו הראשון, ובנוסף, במהלך ביצוע התיקונים נגרמו נזקים נוספים לצנרת הדלק, למדחס המזגן ועוד.

ביום 7.1.14 הוגשה התביעה כאשר היא נתמכת בחוות דעת מומחה התובעים, כאשר בנוסף לנזק הישיר נתבע פיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן ההנאה מהרכב למשך למעלה מחודשיים (למרות שסופק להם רכב חלופי, אולם כזה שאינו שווה ערך לרכב, כטענתם) בסך של 25,000 ש"ח, וכן פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, התרוצצויות ושכ"ט המומחה, בסך של 20,000 ₪.

...

מעבר לכך זכאים התובעים לפיצוי בגין ההתרוצצויות שהיו מנת חלקו של התובע בשל הצורך לעקוב אחר ביצוע התיקון, לבוא פעם אחר פעם למוסך רק כדי להיווכח שהתיקון בוצע שלא באופן מקצועי (פעם ראשונה) ופעם נוספת כאשר הועלתה בפניו דרישה לתשלום מעבר להצעת המחיר, וכאשר נדרשת לסיוע איש מקצוע (מומחה התובעים) על מנת לשכנע את הנתבעת לוותר על דרישתה זו. אני סבורה שהתנהלות הנתבעת מול התובע היתה קלוקלת בשלב זה, וגם באם זו היתה תחת תחושה כי התובע מחפש עילה לפיצוי (כפי שעלה מעדות מנהל המוסך מר חסון), אין בכך כדי להצדיק דרישה לתשלום על רכיבים נוספים שתוקנו מבלי שהתובע הוא שביקש את תיקונם.

לאחר בחינת מלוא טיעוני הצדדים ועל אף שהתובעים לא הביאו ראיות שיאפשרו כימות של נזק ממוני ספציפי שנגרם להם, אני סבורה כי הפיצוי הראוי הינו בסך של 7,000 ₪ בגין כל אלה.

לסיכום אני דוחה את התביעה ככל שהיא נוגעת לירידת ערך הרכב בגין התיקון שביצעה הנתבעת.

כתב התביעה המתוקן הועמד על סך של 279,190 ₪ בגין עלות תיקון הנזקים שנגרמו למנוע, ופיצויים בשל מניעת השמוש ברכב בתקופה שבה היה מושבת ועגמת נפש.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה המתוקן, בעקרי הדברים, כי הנתבעת החליפה את מדחס המזגן ברכב; ביום 29.6.2016 נימסר הרכב לתובע לאחר שנבדק ונימצא תקין והתובע חתם שהטיפול בוצע לשביעות רצונו; ביום 30.6.2016, לאחר שהרכב נסע כ-120 ק"מ, הרכב חזר למוסך הנתבעת בטענה שנדלקה נורת תקלת מנוע ובבדיקה במחשב אותרה תקלה של שרשרת מנוע רפויה שסיכנה את המנוע וחייבה טפול מידי; התקלה הייתה מכאנית ולא חשמלית; לתובע נימסר לגבי התקלה ועלות התיקון אלא שהוא העדיף שלא לתקן את הרכב; לתובע הוסבר כי נסיעה ברכב עשויה לגרום לנזק בלתי הפיך למנוע ומשכך מומלץ ליגרור את הרכב עד לתיקונו, אך התובע דחה ההמלצה ונסע עם הרכב מהמוסך; התקלה נגרמה בשל בלאי של הרכב ובשל רשלנותו של התובע שהמשיך לנסוע ברכב; התקלה לא ארעה בשל רשלנותה של הנתבעת; הנתבעת לא סובבה את המנוע נגד הכיוון הנידרש בהתאם להוראות היצרן ולא הייתה סיבה להתקרב למנוע; היתנהלותו של התובע ניתקה את הקשר הסיבתי בין הנתבעת לבין הנזק הנטען, ולחלופין יש לייחס לתובע אשם תורם; אין מקום לייחס משמעות לכך שמוסך הנתבעת לא היה מוסך מורשה לתיקון רכבים מאותו הסוג מכיוון שפעלה על פי הנחיות היצרן; התובע גרם לנזק ראייתי בכך שמנע מהנתבעת לבדוק את המנוע; התובע לא פעל לצורך צימצום הנזק; התובע דחה את הצעתה של הנתבעת לתקן את מערכת התיזמון בסך של 13,000 ₪ והרכב המשיך לנסוע; המדובר בתקלה מוכרת וידועה ליצרן שהוציא הודעת עידכון לגביה, והנתבעת פעלה לפי הוראות היצרן; הוכחשו הסעדים שפורטו בכתב התביעה המתוקן.

...

סבורני שאין מקום לפסוק פיצוי לתובע בגין עגמת הנפש שנגרמה לו בשל מחדליה של הנתבעת, בהינתן הקביעה לגבי האשם התורם שיש לייחס לו לגבי גרימת הנזק למנוע ובשים לב לכלל נסיבות העניין.

התובע הפנה בסיכומיו לעניין שנדון ב-ת"א (שלום י-ם) 9670/00 מילר נ' יוניון מוטורוס (10.11.2005), שבו נפסק פיצוי בסכום ניכר בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע בשל תקלות חוזרות ונשנות ברכב חדש, אך סבורני שנסיבות העניין שנדון שם שונות באופן מהותי מהעניין הנדון בגדרו של הליך זה ולא ניתן להקיש ממנו לענייננו.

התוצאה התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובע את החיובים הכספיים הבאים- סך של 49,420 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום בפועל.