תביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה שירות תיקונים

שתי תביעות לפצוי בגין הפרת חוזה של הנתבע כלפי התובעות.

המסגרת הנורמאטיבית סע' 18.4 לחוזה קובע שהנתבע יתחייב "לא להיתנגד או להפריע בכל דרך שהיא לפעולות אותן רשאיות הבעלים לעשות על פי שיקול דעתם המוחלט, ובכלל זה: (א) לעשות כל שימוש לרבות מכירה וניצול של אחוזי הבניה במרכז המסחרי, בין אלה שטרם נוצלו ובין אלה שיתווספו בעתיד, מבלי שלרוכש תהיה כל זכות או תביעה או דרישה לאחוזים אלה. (ב) לפתח, לנצל, להשתמש ולתכנן את הקרקע ולהקנות בה זכויות בכל דרך שייראו לנכון... (ג) לבצע כל בניה בקרקע לפי שיקול דעת המוכרות... (ד) לבצע כל עבודות, שינויים ותוספות בקרקע, ברציפות או בשלבים בכל צורה שהיא, בין לפי היתר הבניה הקיים ובין לפי כל היתר בנייה או תיקון להיתר בניה שיהיה בעתיד. (ה) להוסיף בכל עת קומה או קומות נוספות למרכז המסחרי... (ו) להגיש ולמסור לרשויות המוסמכות כל הצעה או בקשה לתיקון ו/או לשינוי של תכנית ביניין ערים". בהמשך נקבע שהרוכש יהיה אחראי לכל נזק ישיר ו/או עקיף שייגרם עקב הפרת התחייבותו.

גם במסגרת הליך זה שילה העלה טענות ביחס למצגי השוא שהוצגו לו בעת כריתת החוזה ובאשר להפרתו שעה שלא קיבל שירותי ניהול בסיסיים.

...

לאחר דיון, בית המשפט נעתר לבקשה וקבע שעל שילה ייאסר להפעיל את עסקו מחוץ לשעות הפעילות של הקניון קרי לאחר השעה 21:00 בימות השבוע, 13:00 בשישי ו- 23:00 במוצ"ש (נספח כ לתצהיר טוב), תוך שהוא מדגיש שפעילות המועדון נוגדת את מטרת החנות "הלבשה והנעלה" על פי האמור בחוזה.

יישום ההלכה למקרה דנן מוביל למסקנה ששילה איננו יכול לחזור ולהעלות טענות שונות כנגד הבעלים הקודמים, לרבות הטענה בדבר אי רישום הזכות הקניינית שלו.

וזאת ותו לא. אוסיף ששילה לא הוכיח ולו בבדל של ראיה טענותיו כלפי חב' הניהול ועל כן בכל מקרה, אין מקום להידרש להן במסגרת הליך זה. על כן אני דוחה את טענות ההגנה של שילה ונוכח הפרת החוזה, נותרה לדיון שאלת הפיצויים.

סוף דבר אני מחייבת את שילה לשלם לתובעות סך של 393,524 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת אגרת בית משפט בתביעה השניה, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (בהתחשב בעובדה שהתביעה הראשונה נדחתה).

התובעת מבקשת בגדרה של התביעה לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום עלות תיקון הרכב כפי שאישר השמאי ברודי, בתוספת ריבית הפיגורים הקבועה בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח וכן בתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם, עגמת נפש, טירחה וריבית בסך 20,000 ₪.

בסיכומים הרחיבה התובעת את היריעה וטענה כי התשלום אותו חבה הנתבעת לשלם לה אינו בגדר תגמולי ביטוח שיש להחיל עליהם שעבוד, כי אין בידי הנתבעת להסתמך על סעיף השיעבוד בפוליסה משהרכב נמכר במסגרת הליכי הוצאה לפועל לצד ג' כשהוא נקי מכל שעבוד או עיקול וכן כאשר התובעת כ"נותן שירות" תיקנה את הרכב לאחר שהתיקון אושר על ידי הנתבעת, ועל פי הפוליסה התשלום לתובעת אינו בגדר תגמולי ביטוח, אלא כנותן שירות.

...

אסמכתא לא הוגשה ולא ניתן להיעתר לבקשה.

סוף דבר מכל האמור המסקנה היא כי זכות התובעת לקבלת תשלום בגין עלות תיקון רכב הנתבע בסך 118,801 ₪ נכון ליום 31.12.2019 מנתבעת 2 קמה מכוח המחאת זכויות הנתבע לקבלת תגמולי ביטוח מהנתבעת.

למרות המסקנה אליה הגעתי ואף שטענת הנתבעת כנגד תוקפה של המחאת הזכות לתובעת נדחתה, לא ראיתי לפסוק לזכות התובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין, בשל האופן בו נוהל ההליך על ידי התובעת, כך שכל צד יישא בהוצאותיו.

בפניי תביעה כספית על סך של 213,360 ₪ עקב הפרת הסכם שכירות שנחתם בין התובעת, קאש אנד כארי שירותי מזון לבין הנתבעת.

תנאי מקפח – חוזה אחיד: לטענת הנתבעים הוכח קיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד בהתאם לסעיף 3 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג- 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים") וזאת בהתייחס לסעיף 18.1 -18.5 להסכם (ראה בסעיף 26-29 לכתב התביעה המתוקן ) (וראה גם בסעיף 47 לסיכומי הנתבעים).

טענת הסיכול - האם הנזק למושכר נוכח ההצתה מביא לסיום ההסכם? לטענת הנתבע 2 ארוע ההצתה מהוה ארוע בלתי צפוי ומשכך מהוה ההצתה סיכול של חוזה השכירות בהתאם לסעיף 18 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 ובנסיבות אלה התובעת לא יכולה לטעון לפיצויים מכוחו.

...

כמו כן בהעדר עילה אישית כנגדו לא מתקיימות החלופות שבסעיף 6 לחוק החברות, תשכ"ט-1999 על כן אין הצדקה להרמת מסך כנגדו ועל התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות על הסף (בסעיף 38-40 לתצהיר מר מחמוד).

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים ביחד או לחוד לשלם לתובעת תוך 30 יום את הסכומים המפורטים להלן: דמי שכירות : 84,832 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום החוזי ועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

נטען שיש לתת משקל לכך שזו מכירה פנימית בין בני הזוג, הנתבעת כבת לעדה האתיופית מתקשה להתנהל מול הבירוקרטיה, והיא נעזרה בחברה ליעוץ משכנתות ובאחיה, אשר רתם את חבריו מסיירת "--" בה שירת כדי לסייע בידה.

זאת ועוד, הטענה כי היה צורך בתיקון ההסכם בשל טעות בשם הנתבעת התגלתה כטענת שוא עת התברר כי הדרישה לתיקון הועלתה לראשונה בחודש פברואר 2020, היְינו כ-3 חודשים לאחר המועד שהיה קבוע לתשלום והרקע לתיקון השם בהסכם הוא העבודה כי הנתבעת שינתה את שמה במועד המאוחר להסכם המכר (וגם נישאה לצד ג, עובדות שהוסתרו מבית המשפט); מה גם שסופו של יום, התברר כי המשכנתא לא אושרה בשל נסיבה אחרת ולא בשל תיקון שם. יש לדחות גם טענתה של הנתבע כי עמידת התובע על זכותו לפצוי מוסכם היא חוסר תום לב. עמידה על זכות מוקנית, ודאי זכות שהוסכמה בהסכם בין הצדדים, אינה כשלעצמה פעולה בחוסר תום לב, גם אם עמידה זו גורמת נזק לצד המפר או מביאה לנפגע תועלת גדולה יותר ממה שהיה מקבל על פי ההסכם אילמלא ההפרה.

(ב) הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה.

...

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה שהיא תביעה קנטרנית וטורדנית.

משהדברים ברורים איני סבורה שיש להרחיב על כך. על כן התביעה בגין רכיב זה נדחית.

נפסק, הנתבעת תשלם לתובע סך 38,750 ₪ סכום זה נושא הפרשי הצמדה מיום 22.11.2019 ועד למועד הגשת התביעה וממועד זה נושא הפרשי הצמדה וריבית על פי דין.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט סך 1,500 ₪ ושכר טרחת עו"ד סך 7,500 ₪.

הבסיס לפסיקת פיצויים בגין עגמת נפש בתביעה לפיצויים בגין ליקויי בניה הנו סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, הקובע כי בגין נזק שאינו ממון "רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". השיקולים הרלבאנטיים לעניין גובה הפיצויים בגין עגמת נפש הם אופי הליקוי, מיקומו, הקפו, משך הזמן שארך לתקנו והתנהלות הקבלן הן לפני הגשת התביעה והן במהלך בירורה (ע"א (מחוזי י-ם) 6481/05 אלי כהן נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ (1.2.2006); ת"א (שלום ת"א) 37758/04 דדון נגד בוני התיקון (1.11.2006); ת"א (שלום ת"א) 54538/04 ברזילי רמי ואח' נ' טובים תמי (29.10.2006)).

...

התביעה שכנגד טענות הנתבע כי סירובם של התובעים לקבלת החזקה בנכס מהווה הפרה יסודית של ההסכם נדחית, בשל ממצאי חוות דעת המומחה, לפיה ולפי החומר שבפניו היו ליקויים בדירה, ומבלי למצות, כגון רטיבות, בעיית פתח לגג, בעיה בקשר לידית וסגירת המרחב המוגן, חשמל קבוע שלא חובר עד חודש מרץ 2018, כאמור בפרק האיחור במסירה.

משכך, התביעה שכנגד נדחית.

סוף דבר נוכח כל האמור בית המשפט מחייב את הנתבע לשלם לתובעים כדלקמן: בגין ליקויי בנייה סך של 185,451 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום חוות דעתו של המומחה רון מיום 25.12.2020 ועד לתשלום בפועל.