תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם פשרה שאושר בפסק דין

התובעים סברו כאמור, כי הפירסום החדש מהוה הפרה של הסכם הגישור (שקבל תוקף של פסק דין כאמור) ואף טענו לקיומן של הפרות נוספות להסכם הגישור מטעם הנתבע, ועל כן פתחו כנגד הנתבע תיק הוצל"פ מס' 526982-11-20 (להלן: תיק ההוצל"פ) וזאת למימוש הפצוי המוסכם, מושא הסכם הגישור בסך 180,000 ₪.

באותם מקרים שבהם צד להסכם פשרה שאושר כפסק-דין מבקש לאכוף את ההסכם בשל הפרתו על-ידי הצד האחר, פתוחות בפניו אופציות מספר.

מן ההיבט של הפן ה"הסכמי" של פסק-הדין, מוקנית לצד הנפגע אפשרות להגיש תביעה חדשה, שעילתה הפרת הסכם הפשרה, ובמסגרתה לתבוע אכיפת ההסכם וכן פיצויים בגין ההפרה.

...

סיכום ביניים: לא הוכח לפני כי הפרסום החדש מהווה לשון הרע ומשכך תביעת התובע בגינו – נדחית.

סיכום על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

נוכח העובדה כי מדובר בהליכים המתנהלים בסדר דין מהיר ובהתאם להוראות תקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2019 (להלן: "התקנות") הקובעות כי פסק דין בהליך בדיון מהיר ינומק באופן תמציתי, העובדות הרלוואנטיות מרוכזות בטבלה שלהלן, בהתאם למספר ההליך וזהות התובע: מספר ההליך התובע מספר הודעות שנשלחו האם נשלחה בקשת הסרה האם נשלחו הודעות לאחר מכתב הדרישה: סכום הפצוי המתבקש בגין ההודעות 2284-06-21 נחום רוטנשטיין 34 מכתב הדרישה לא 32,000 ₪ 5232-06-21 מיכאל פרג'ון 1 מכתב הדרישה לא 1,000 ₪ סופיה אסקינשר 4 מכתב הדרישה לא 4,000 ₪ ליאור זילברמן 6 מכתב הדרישה לא 6,000 ₪ אלעד בן דוד 4 מכתב הדרישה לא 4,000 ₪ זיו גלסברג 3 מכתב הדרישה לא 3,000 ₪ שרון רטר 2 מכתב הדרישה לא 2,000 ₪ מרדכי יניב 5 מכתב הדרישה לא 5,000 ₪ דוד יחזקאל (דודי אריאל) 1 מכתב הדרישה לא 1,000 ₪ אופיר לב 4 מכתב הדרישה לא 4,000 ₪ 29156-09-21 אסף יוסף רזון 2 מכתב הדרישה כן. הודעה אחת ביום: 2.6.2021 2,000 ₪ דודי אריאל (דוד יחזקאל) 4 מכתב הדרישה כן. ארבע הודעות בימים: 5.7.2021 27.7.2021 24.8.2021 13.9.2021 4,000 ₪ דן ראיגרודסקי 3 לא לא 3,000 ₪ עומר ברקמן 2 לא לא 2,000 ₪ אופיר לב 4 מכתב הדרישה כן. ארבע הודעות בימים: 5.7.2021 27.7.2021 31.8.2021 13.9.2021 4,000 ₪ אלנתן חן 6 לא לא 6,000 ₪ 64105-05-22 דוד אריאל (דוד יחזקאל) 2 מכתב הדרישה כן. שתי הודעות בימים: 7.10.2021 30.9.2021 2,000 ₪ אופיר לב 7 מכתב הדרישה כן. שבע הודעות בימים: 30.9.2021 7.10.2021 14.10.2021 18.10.2021 31.10.2021 3.11.2021 7.11.2021 7,000 ₪ אלעד בן דוד 4 מכתב הדרישה כן. ארבע הודעות בימים: 3.11.2021 2.6.2021 18.11.2021 23.11.2021 4,000 ₪ שניים מן התובעים בתא"מ 29156-09-21, דן ראיגרודסקי ואלנתן חן לא התייצבו לדיון, ובהתאם ונוכח הוראות תקנה 75(1) לתקנות תביעתם נמחקה.

בסיומו של הליך התביעה הייצוגית הגיעו הצדדים להסדר פשרה אשר אושר בפסק דינו של בית המשפט מיום 9.1.2023.

באשר לפצוי הנתבע בגין חוק הגנת הפרטיות, לא מצאתי לקבל טענות אלו אשר נטענו בעלמא, מבלי שהתובעים פירטו – בכתב תביעתם או במסגרת הדיון – את העובדות והעילות המשפטיות המבססות פיצוי בגין הפרות אלו.

...

דיון והכרעה שאלת החבות לאחר שעיינתי בראיות אשר צורפו לכתבי הטענות, שמעתי את עדויות העדים ואת סיכומי הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל, אולם יש לפסוק פיצוי הנמוך באופן משמעותי מהסכום הנתבע ואפרט.

לאור כל האמור לעיל ובמכלול השיקולים, מצאתי כי פיצוי גלובלי בסך של 150 ₪ לכל תובע יש בו כדי להשיג תכלית זו. מובהר, כי מדובר בסכום גלובלי אחד אשר יינתן לכל תובע.

לסיכום: אשר על כן על הנתבעים לשלם (ביחד ולחוד) סך של 150 ₪ לכל תובע בהתאם לפירוט הבא: מספר ההליך התובע סכום הפיצוי 2284-06-21 נחום רוטנשטיין 150 ₪ 5232-06-21 מיכאל פרג'ון 150 ₪ סופיה אסקינשר 150 ₪ ליאור זילברמן 150 ₪ אלעד בן דוד 150 ₪ זיו גלסברג 150 ₪ שרון רטר 150 ₪ מרדכי יניב 150 ₪ דוד יחזקאל (דודי אריאל) 150 ₪ אופיר לב 150 ₪ 29156-09-21 אסף יוסף רזון 150 ₪ עומר ברקמן 150 ₪ בסך הכל על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך כולל של 1,800 ₪.

ביום 25.10.20 ניתן על ידי פסק דין אשר אישר הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים הנ"ל. טענות המבקשת המשיבה הפרה את חובת הסימון בעברית על גבי המוצרים, המוטלת עליה כיבואנית.

ככל שייפסק פיצוי, יש לקזז ממנו את שווי הפצוי שאושר במסגרת הסדר הפשרה עם היצרן, המגלם פיצוי בגין חוסר נוחות והשבה בגין עשיית עושר.

השפעת פסק הדין אשר אישר את הסדר הפשרה בתביעת קנון על התובענה הנוכחית אני מקבל את טענת המשיבה המבוססת על סעיף 83(ב) לפקודת הנזיקין בו נקבע כך: "הוגשו בשל נזק אחד על ידי האדם שסבל אותו או לטובת עיזבונו, בן זוגו, הורו או ילדו, תובענות אחדות נגד מעוולים החבים על אותו נזק, אם כמעוולים יחד ואם באופן אחר – סך כל הסכומים שאפשר להפרע כפיצויים בפסקי הדין שיינתנו באותן תובענות לא יעלה על סכום הפיצויים שנפסק בפסק הדין שניתן ראשון ולא בוטל בעירעור, או כפי ששונה בעירעור...". משמעותו הברורה של סעיף זה היא כי אם הוגשו בשל נזק אחד על ידי הניזוק תביעות אחדות נגד מעוולים החבים על אותו נזק, סך כל הפיצויים שיוכל הניזוק להפרע בגינם בגין פסקי הדין שניתנו באותן תובענות לא יעלה על סכום הפיצויים שנפסק בפסק הדין הראשון.

כוחה של הוראה זו יפה, גם אם הסכום שנפסק בפסק הדין הראשון הוא תולדה של הסכם פשרה שהושג בין הצדדים [ע"א 236/76 "אלוניה" קואופרטיב לעבודות נגרות בע"מ נ' שלכט, פ''ד לא(2) 44, 49-50 (1977); ע"א 132/86 ג'ורי נ' מדינת ישראל, פ''ד מב(1) 555, 560-561 (1988); ת"א (מחוזי ת"א) 20683-12-11‏ מאינד סי.טי.אי. בע"מ נ' קסלמן וקסלמן פסקה 70 (20.11.14)].

...

עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב החלטתי בדבר העדר עילה אישית מייתרת את הצורך לדון בסוגיה דנן, הכוללת שני נושאים, ולפיכך אתייחס אליה להלן בקצרה (ככל האפשר).

סיכום לאור כלל האמור לעיל, איני מקבל את בקשת האישור, ודינה – מחיקה.

תביעתה האישית של המבקשת – נדחית.

מובהר כי לא מדובר בתאור ממצה ובמקרה של סתירה יגבר הנוסח של הסדר הפשרה אלא אם מפסק הדין עולה כוונה אחרת: הגדרת הקבוצה: לקוחות המשיבה שקבלו ממנה במהלך 7 השנים שקדמו ליום 9.9.2022 ועד למועד הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, דברי פירסומת ללא הסכמה או ללא אפשרות הסרה במיסרון חוזר או ללא שהתקיימו הדרישות הצורניות הקבועות בחוק התיקשורת.

פיצוי בגין העבר (סעיפים 7(ז)-7(ח) להסכם הפשרה): הצדדים הסכימו שהמשיבה תעניק פיצוי לחברי הקבוצה בשווי כולל של 300,000 ש"ח. פיצוי זה, כך הוסכם, יינתן בדרך של הטבה של צלום פנורמי לחלל הפה ששוויו 200 ש"ח לצילום.

בשים לב לסוג העסק שבו מדובר; לטיב ההודעות שנשלחו; לכך שהנמענים הם מטופלים של המרפאה; להקף המוערך של הנמנעים, ולעוצמת ההפרות בנסיבות העניין – אני סבור שיש בהסדר הפשרה כדי לשרת את התכליות שביסוד מוסד התובענה הייצוגית: מתן פיצוי בגין הפרת הוראות הדין, אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו שהיא תכלית מרכזית בנסיבות העניין שעה שזוהי גם אחת מן התכליות שביסודו של סעיף 30א לחוק התיקשורת.

...

לעניין החשש שלא ימומשו מלוא ההטבות, ובהיעדר מנגנון המבטיח מימוש מלא או חלופה למימוש מלא, אני סבור שיש לתת לכך ביטוי בפסיקת הגמול ושכר הטרחה, כפי שיפורט להלן.

אני סבור גם שבנסיבות העניין יש תועלת בכך שהמבקש ובאי כוחו ישמשו כגורם מפקח על עמידת המשיבה בתנאי ההסכם במובן זה שיש באפשרותם לעקוב אחר עמידת המשיבה בהתחייבויותיה לפרסום ההסדר במרפאה, ברשתות החברתיות ובאתר האינטרנט וכן לעקוב במשך התקופה אחר נתוני המימוש על מנת לוודא את סבירותם ולבחון את עמידה של המשיבה בהתחייבויותיה.

סוף דבר הסדר הפשרה מאושר כאמור בפסק דין זה לעיל וניתן לו תוקף של פסק דין.

בנוסף על אישור כל הסדר גישור בפסק דין על גבי הטופס המובנה, ניתן פסק דין בכל התיקים בהליך הנוסף, שבו נקבע כי "ניתן בזה תוקף של פסק דין להסדרי הגישור שנעשו בין התובעים לנתבעת 2 [בריק – ל.ג.]". לנוכח העובדה שבית הדין האיזורי דחה את תביעתם של כל העובדים לפצוי על הפרת ההסדרים הזמניים, הוא לא הכריע בשאלה האם הסדר הפשרה בין העובדים לבין בריק יצר מעשה בית דין או מניעות אחרת לתביעה לפצוי על הפרת ההסדרים הזמניים.

מה גם, שמדובר בעילה המתחדשת מדי יום; שנית, ברור מהסדרי הפשרה שהם מתייחסים לזכויות העובדים עד לסיום עבודתם (הלא חוקי) בבריק בחודש ינואר 2009; בריק והרשות לא הוכיחו כי שאלת אבדן השכר והזכויות האחרות לאחר סיום קשר העבודה היו חלק מהפלוגתות בהליך הנוסף, וכי הסדרי הפשרה יצרו מעשה בית דין בהתייחס לשאלה זו. הרשות טענה כי היא הייתה צד להליך הנוסף, ובכל מקרה יש להביא בחשבון את הסדר השיפוי בינה לבין בריק; גם אם עילת התביעה לפצוי בגין הפרת ההסדרים הזמניים לא נכללה בכתב התביעה, על פי הסדר הפשרה הוא נועד למנוע כל תביעה נוספת, לרבות כזו שלא הועלתה בכתב התביעה, כנהוג בהסכמי פשרה; הסדרי הפשרה נחתמו ביום 10.7.2011, זמן רב לאחר שניתן פסק הדין בהליך הראשון, שקבל את תביעת העובדים להכיר בהם כעובדי הרשות ולאחר שהרשות ובריק הפרו, לשיטת העובדים, את ההסדרים הזמניים; אין כל שוני בין התביעות הכספיות שנזנחו על ידי העובדים שהתפשרו לבין התביעה לפצוי על הפרת ההסדרים הזמניים.

...

בנוסף, מקובלת עלינו קביעתו של בית דין האזורי כי התנערותה של בריק ממחויבותה כלפי העובדים, לאחר שנהנתה מהתמורה בעד העסקתם נגועה בחוסר תום לב. כמו כן, סעיף 30 לחוק הגנת השכר אינו חל בנסיבות המקרה, שכן כמובהר בריק והרשות המשיכו להעסיק במשותף את העובדים, ואין מדובר בנסיבות שעליהן חל סעיף 30 לחוק הגנת השכר.

סוף דבר ערעור העובדים מתקבל בחלקו, כמפורט בסעיפים 49, 135, 140, 153 ו -155 לעיל.

אשר לחיוב בריק בהוצאות לטובת הרשות – אנו קובעים כי בריק תשלם לרשות שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח. אשר להוצאות בערעור העובדים כנגד הרשות: מחד – ערעור העובדים התקבל בחלקו, אולם גם לאחר קבלת הערעור בחלקו הסכומים שנפסקו לזכות העובדים נמוכים משמעותית מהסכומים שהעובדים דרשו בערעור.

על כן, אנו קובעים כי במישור היחסים שבין העובדים לבין הרשות כל צד יישא בהוצאותיו.