תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם לקיום אירוע באולם אירועים

לפני תביעה לפצוי בגין הפרת הסכם.

רקע בתאריך 27.2.19 נחתם בין התובעים שהיו אז בני זוג שעמדו להנשא, לבין הנתבעת, הסכם שבמסגרתו נקבע כי ארוע חתונתם ייערך ביום 19.3.20 באולם האירועים "יארה אירועים בשרון", המופעל על ידי הנתבעת (להלן: "ההסכם").

אשר לגובה הנזק – אין חולק על כך שהתובעים קיימו בסופו של דבר את אירוע חתונתם במקום אחר (ר' האמור בסעיף 8 לכתב התביעה) , כמו גם על העובדה שבמועד עליו הוסכם – 19.3.20, לא ניתן היה לקיים אירועי חתונות בכלל, בעקבות התפשטות נגיף הקורונה והסגר שהוטל במדינת ישראל אך מספר ימים קודם לכן.

...

אשר לגובה הנזק – אין חולק על כך שהתובעים קיימו בסופו של דבר את ארוע חתונתם במקום אחר (ר' האמור בסעיף 8 לכתב התביעה) , כמו גם על העובדה שבמועד עליו הוסכם – 19.3.20, לא ניתן היה לקיים ארועי חתונות בכלל, בעקבות התפשטות נגיף הקורונה והסגר שהוטל במדינת ישראל אך מספר ימים קודם לכן.

עם זאת, אני סבורה כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בשל אופן התנהלותה כלפיהם, כמו גם בגין ההוצאה בה הם נאלצו לשאת בשל הצורך לפנות אליה באמצעות מכתב התראה של עורך דין, (אך לא בגין התשלום ששולם לאותו עורך דין עבורהגשת התביעה, שכן כאשר בתביעה קטנה עסקינן, אין פסיקת הוצאות בגין רכיב זה).

התוצאה היא אפוא שהתביעה מתקבלת בחלקה.

כך, לטענת יוחאי ברכת העמק הפרה את הסכם השכירות כאשר ביצעה בניה בלתי חוקית במקרקעין, ללא קבלת אישורו המפורש ומראש (בנגוד לסעיף 9 להסכם השכירות); כאשר היתקשרה בחוזים עם קבלני משנה אשר פועלים באולם האירועים, ללא קבלת אישורו של יוחאי (בנגוד לסעיף 14 להסכם השכירות); טענות אלה נדונו בתביעה הפינוי בהליך משפטי מלא, שכלל: שמיעת עדים, קיום חקירות נגדיות וביקור במקום של בית המשפט בנוכחות הצדדים; טענותיו של יוחאי (כתובע) בכל הנוגע להפרת הסכם השכירות על ידי ברכת העמק נבחנו על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין בתביעת הפינוי ונדחו תוך קביעות מפורשות.

המלומדים שלו וצמח עמדו על נפקותם של חיובים עצמאיים, כבעניינינו: "חיובים עצמאיים הם חיובים נגדיים שאין ביניהם תלות כלשהיא. בחוזה שחיוביו עצמאיים זה מזה חייב כל צד לקיים את חלקו, במועד ובאורח שנקבעו בחוזה, בלא קשר לקיום או לאי-קיום על ידי הצד האחר. כל עוד לא בוטל החוזה כדין, אי-קיום חיוב עצמאי מהוה הפרת חוזה. במקרה זה עומדות לנפגע התרופות בשל הפרת חוזה, ובפרט אכיפה, ביטול ופיצויים, אולם הוא עצמו אינו רשאי לא לקיים את חלקו – העצמאי – כל עוד לא בוטל החוזה כדין" [שלו וצמח עמ' 575; כן ראו: ע"א 765/82 אלתר נ' אלעני, פ"ד לח(2) 701 (1984); ע"א 674/83 ****סה ס.א. חברה זרה נ' "גד-שט" שותפות לבניין ולהשקעות, פ"ד מא(4) 113, 125 (1987); ע"א 7231/10 תלמוד תורה בית יהודה קרית אתא ע"ש יהודה גפן זצ"ל נ' עריית קרית אתא, פסקה 5 בפסק דינה של המשנה לנשיא (כתוארה דאז) מ' נאור (פורסם בנבו, 17.10.2012)] בהנתן שתביעתו של יוחאי לביטול הסכם השכירות נדחתה על ידי בית המשפט שדן בתביעת הפינוי ובהיתחשב בכך שמצינו כי הוראות ההסכם הרלבנטיות אינן שלובות זו בזו, אזי יוחאי אינו רשאי להתנות את קיום החיוב בעיניין קידום הליכי הרשוי ושינוי הייעוד בהסדרת המחלוקות שבין ברכת העמק למוסדות התיכנון והאכיפה.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה, כמפורט להלן: אני קובע כי הנתבע 1, יוחאי שמעון נווה, הפר את הסכם השכירות והתוספת להסכם השכירות מיום 21.06.2011.

אני קובע כי הנתבע 2, שלום דוד נווה, גרם להפרת הסכם השכירות והתוספת להסכם השכירות מיום 21.06.2011.

לצורך ביצוע האכיפה אני ממנה את באי כוחה של ברכת העמק, עו"ד יוסף יפרח ו/או עו"ד ד"ר אפרים אליגולא, לתפקיד כונסי נכסים לביצוע הפעולות הדרושות להשלמת הליכי הרישוי ושינוי הייעוד, לרבות: חתימה על מסמכים, הכנת תוכניות ועריכת בקשות למיניהן לרשות מקרקעי ישראל, מוסדות התכנון והרשות המקומית.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו על רקע הסכמים שנכרתו לקיום אירועים עיסקיים באולם האירועים שמפעילה התובעת, עבור לקוחותיו של הנתבע, אשר צפויים היו להערך בחודש מארס 2020, אך לא היתקיימו בסופו של דבר עקב התפשטות נגיף הקורונה.

כפי שצוין לעיל בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד בסך של 180,000 ש"ח, שבמסגרתו עתר להשבת המקדמות ששילם (בסך של 60,000 ש"ח כולל מע"מ) וכן לפצוי כספי נוסף בגין נזקיו הממוניים ונזקיו התדמיתיים מול לקוחותיו (אשר הוערך על-ידי הנתבע בדרך האומדנה בסך של 120,000 ש"ח) עקב הפרת ההסכם, לטענתו, על ידי התובעת, אשר סירבה לבקשתו לדחות את האירועים למועד אחר.

...

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו על רקע הסכמים שנכרתו לקיום אירועים עסקיים באולם האירועים שמפעילה התובעת, עבור לקוחותיו של הנתבע, אשר צפויים היו להיערך בחודש מארס 2020, אך לא התקיימו בסופו של דבר עקב התפשטות נגיף הקורונה.

בנסיבות אלה אני סבור כי על התובעת להשיב לנתבע את מלוא כספי המקדמה ששולמו על ידו.

התוצאה תוצאת הדברים היא אפוא שהתביעה העיקרית נדחית והתביעה שכנגד מתקבלת בחלקה, ונקבע בזאת כדלקמן: על התובעת (כנתבעת שכנגד), להשיב לנתבע את המקדמות ששולמו בסך כולל של 60,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית ממועד תשלום המקדמות בפועל ועד היום.

כמו כן תשלם התובעת לנתבע הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח ושכר טרחת עורך-דין בסך, כולל מע"מ, של 7,000 ש"ח. יובהר, כי מדובר בסכומים מופחתים בשים לב לנסיבותיו האישיות של מר אברהם ובהתחשב בכך ששני הצדדים ביקשו מיוזמתם כי הסיכומים בהליך יישמעו בעל-פה. כל הסכומים האמורים ישולמו בתוך ארבעים וחמישה ימים מהיום.

לפני תביעה ותביעה שכנגד בין בעלים של אולם אירועים לבין שוכרי האולם.

בתביעה העיקרית עתרה התובעת, בעלת האולם, לפיצויים בגין הפרת הסכם שכירות על ידי הנתבעים, שוכרי האולם, ואי קיום ההיתחייבות על פי ההסכם.

...

משכך, לא הוכח כי מדובר בחוב שיצרו הנתבעים, ולכן אין הם חייבים לשפות את התובעת בגין סכום זה. לסיכום, על הנתבעים לשפות את התובעת מכוח סעיף 14 להסכם בסך 10,530 ₪ בלבד.

כל הטענות הן טענות בעלמה ללא ביסוס ראייתי החל מאירוע הנזק ועד לאומדן הנזק, ומכאן שטענות הנתבעים לגבי הנזקים בשל הנזילות נדחות על הסף.

סיכומו של דבר: הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 342,020 ₪, עבור דמי שכירות, וסך של 10,530 ₪ עבור שכ"ט עו"ד בגין הייצוג בתביעת הקבלן, ובסה"כ הם חייבים לשלם לתובעת 352,550 ₪.

התובעת הגישה בלישכת ההוצאה לפועל בקשה לבצוע תובענה על סך 28,775 ₪ כנגד הנתבעת – פיצוי בגין הפרת הסכם היתקשרות לקיומו של ארוע באולם האירועים של התובעת.

...

התוצאה מכל האמור לעיל הוא כי התובעת זכאית לתשלום 30% מהתמורה ומאחר והתובעת מחזיקה בידיה 50% מהתמורה, הנני מורה לתובעת להשיב לנתבעת את הסך של 2,476 ₪ [(= 8,633(30% מסכום התמורה) – 11,109(סכום המקדמה ששולם)].