תביעה לפיצויים בגין ביטול הסכם הפצה בלעדי ללא הודעה מוקדמת

במוקד התביעה, ניצבת השאלה האם הנתבעת היתה רשאית לשלוח הודעה על ביטול הסכם ההפצה ההדדי שנחתם בין הצדדים.

הודעת הביטול שנשלחה על ידי הנתבעת פורסת את מלוא התמונה באשר להיות ההסכם בטל מעקרו כמו גם בטלותו מחמת הטעה, טעות, עושק וחוסר תום ליבם של רמי ובתיה כהן ובתם קרן סלע.

סיכום ביניים – ביטול ההסכם הודעת הביטול לא כללה את הארכה המוסכמת בת 14 הימים לתיקון ההפרה מיום שנידרש המפר לעשות כן. התובעת לא התייחסה לסוגיה זו, וממילא ניתן לראות את חלופת התכתובות בין הצדדים ובאי כוחם כממלאת את דרישה זו. להבדיל, התובעת טענה כי תקופת ההודעה המוקדמת בת 30 הימים שננקבה בהודעת הביטול לא כובדה על ידי הנתבעת.

כשנה לאחר החתימה על ההסכם הודיעה לוקסאוטיקה להלפרין על ביטול הסכם הבלעדיות הואיל והלפרין לא עמדה בהתחייבותה לרכוש 20,000 יחידות בשנה, כפי שנקבע בהסכם.

הלפרין סירבה להצעה ובהמשך תבעה את לוקסאוטיקה וטענה כי לוקסאוטיקה היא זו שהפרה את ההסכם בהודעת הביטול ומשכך חייבת להלפרין פיצויים.

...

בנסיבות העניין מקובלת עליי הערכת קפון גם ביחס להערכת ההוצאות בשיעור 22.5% (מה גם שאינן כוללות הוצאות הדרכה, אשר צפויות לרדת ככל שנתח השוק אינו צומח).

סוף דבר על יסוד כל האמור, התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת אפוא בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 712,057 ₪ בצרוף מע"מ. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.

בהמשך לכך הגישה התובעת תובענה זו בסך של כ- 8.9 מיליון ש"ח לפיצויים בגין הפרת חוזה.

בתביעה טוענת התובעת, בין היתר, כי ההודעה על סיום ההיתקשרות מהוה הפרה יסודית של ההסכם שנכרת בין הצדדים בהתנהגות ובעל פה לתקופה בלתי קצובה בזמן; ולהפרה של החובה ליתן הודעה מוקדמת בדבר סיומו של ההסכם זמן סביר מראש.

נטען עוד, כי לנוכח טיב מערכת היחסים החוזית בין הצדדים (חוזה בלתי קצוב בזמן להפצה בלעדית בישראל), לצד ההשקעה העצומה של התובעת בשיווק מוצרי הנתבעת בישראל במשך כשלושה עשורים - נידרשת הודעת ביטול בתוך זמן סביר של 18 חודשים מראש לפחות.

...

התוצאה היא שלא נמצא כי מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 2(3) לאמנת ניו יורק או אף אחד מהמקרים הנדירים ויוצאי הדופן שמצדיקים שלא לכבד את תניית הבוררות ויש להורות על עיכוב הליכים בשל תניית בוררה זרה.

סוף דבר הבקשה לעיכוב ההליכים בשל תניית בוררות זרה מתקבלת.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בקשה זו בסך של 50,000 ₪.

תמצית טענות התובע ביום 24.3.22 היתקשר התובע היתקשר עם הנתבעת בהסכם להפצת עסקו ללימודי אנגלית ומתמטיקה.

לכתב התביעה צרף התובע את הסכם ההיתקשרות והתחייבות הנתבעת, צלומי מסך מאפליקציית ה"ווטספ" וצילומי מסך מאתר האנטרנט.

אני סבורה, כי אמנם יש לפצותו בגין הסטייה מופרזת במחיר הלידים אך באופן חלקי, כאשר אין המדובר באחריות בלעדית של מי מהצדדים והמחיר המקסימלי לא ננקב בהסכם באופן ברור ומפורש.

יחד עם זאת, לא מצאתי כי מדובר בהפרה העולה כדי הפרה יסודית של ההסכם המצדיקה ביטול תנאי ההיתקשרות והשבת כלל הכספים ששולמו.

בנסיבות אלה, יש לחשב את 14 ימי ההודעה המוקדמת, לחייב את התובע בתשלום עבור ימים אלה באופן יחסי ולהשיב לו את היתרה, זאת כאשר ההסכם אינו נוקב בהתחייבות או תשלום נוספים.

...

בנסיבות אלה, לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי להעריך את שוויו של הנזק הכולל בגין שני ראשי נזק אלה, בסכום של 7,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים: עבור ההשבה בגין החיוב שבוצע בחודש העוקב - 5,333 ₪.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סכום של 13,033 ₪.

השמוש שעושים המשיבים בקלטז"ים מסוג RS מחוץ לשטח המכללה, וההתקנות בבא"ח צנחנים בהתאם למכרז אליו ניגשו לבדם תוך דחיקת רגלי המבקשים, מהוים לטענת המבקשים פעולה "בנגוד לסעיפי הסכם ההפרדות; פעולה שהנה בבחינת הפרה יסודית וחמורה של הסכם ההפרדות" (סעיף 29 לבקשה), סותרת את מטרת הסכם ההפרדות ותכליתו ו"פוגעת אנושות בזכות הקניין של המבקשים כמפיצים בלעדיים של מוצרי RS בישראל" (שם).

בעת הזאת נידרש בית המשפט ללמוד מראיות מהימנות לכאורה הנתמכות במסמכים, ובמילים אחרות עלי להתייחס למסמכים שלפני כלשונם והם מלמדים כי הסכם השתוף מבוטל, זו כוונת הצדדים: "הואיל וברצון הצדדים לבטל את ההסכם ואת המיזם, כמיזם משותף, הכל בהתאם ובכפוף למפורט בהסכם (להלן- "הסכם ביטול המיזם") " (והואיל השני בנספח 3), על כן לא ראיתי להתבסס על כוונות בעת הסכם השתוף שבוטל וגם לא על אינדיקאציות שנלמדות מההסכם שבוטל אלא מסקנותי הן על בסיס הסכם ההיפרדות שבתוקף ובו לא נזכרת ההגבלה הנטענת.

לאור זאת בחנתי את השאלה האם אכן נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקשים? ואומר כי הפכתי והפכתי בבקשה, במסמכים, בטיעון המבקשים בדיון ובסיכומים ולא עלה בידי למצוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים, גם לא מהו הנזק ככל שיוכח, שהוא אינו בר פיצוי או שהוא בלתי הפיך, ממילא לא שוכנעתי כי עלה בידי המבקשים להראות כי דוחק הנסיבות מחייב היתערבות שיפוטית מוקדמת כבר עתה בטרם בירור התביעה לגופה (רע"א 3569/10 הנ"ל).

לאור התוצאה יודיעו המבקשים אם להעביר התיק לניתוב לניהול ההליך העקרי או שמא תהיה המחלוקת דנא בין הנושאים אליהם יידרש הבורר כפי שצויין במסגרת טיעוני המשיבות.

...

דיון והכרעה אקדים מסקנה לדיון עצמו ואומר כי לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעדים זמניים, בתשובת המשיבות, כן נתתי דעתי לנספחים שצורפו לכתבי הטענות, בהמשך קיימתי דיון בו שמעתי את המצהירים, ומשבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי יש לדחות את הבקשה למתן סעדים זמניים ולאפשר לצדדים לנהל את המחלוקות ביניהם, בדרך בירור עובדתי על יסוד תשתית ראייתית מלאה.

יוצא אפוא, כי שני התנאים הנדרשים למתן סעד זמני לא התמלאו בענייננו וממילא לא מצאתי כל סיבה להתערב בשלב מוקדם זה של ההליך.

ואולם שאלות אלו תתבררנה מן הסתם בהליך עצמו בין שבבית משפט ובין שבפני הבורר וברי כי אין די בכך כדי להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא.

האחד, מבוקש לפסוק שעל הנתבעים לשלם לתובעים דמי שכירות (סעד מספר 3) וכן לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי מוסכם בגין איחור בפנוי המושכר כאמור בהסכם השכירות (סעד מספר 4).

להסיר כל ספק- לאיש מבני משפחתו של אזוגי ו/או ממתפללי בית הכנסת לא תהיה זכות לנהל ולהפעיל את בית הכנסת ורק הרב שקד לבדו ינהל את בית הכנסת ע"פ שיקול דעתו הבלעדי והמוחלט, בבלעדיות גמורה ומוחלטת.

הסכם זה נחתם ע"י אזוגי בדיעה צלולה ובשימחה לזכות במצוה הגדולה כבר בעוה"ז וכמובן לזכותו לעוה"ב לאחר אריכות ימים ושנים טובות ומתוך ידיעה שהרב שקד ו/או בניו ממשיכי דרכו ימשיכו ויפעילו את המבנה כולו, לעינייני קדושה, תפילה, לימוד תורה והפצת תורה.

בית המשפט ער לגילו ומצבו הרפואי של התובע 2 בעת מתן העדות ולטעם בגינו אישר בית המשפט עדות מוקדמת, אך יחד עם זאת התובע 2 הוא היחיד מבין עדי התובעים אשר נכח במעמד הפגישה אצל עורך הדין בר-און והחתימה על הסכם הניהול.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, התביעה לפינוי מושכר נדחית וכפועל יוצא הסעד של ביטול הסכם הניהול נדחה.

הנתבעים יודיעו תוך 30 יום אם ברצונם לקבל חזרה את ההחסן הנייד שהגישו לבית המשפט.

...

כך גם לשאלה מדוע היה צריך הסכם שכירות חדש או הארכה, התחמקה הגב' אזוגי מספר פעמים ממתן תשובה ובסופו של דבר היא השיבה כך: "העדה, גב' אזוגי: לא יודעת. לא הבנתי מה אתה אומר." (ר' עמ' 73 שורה 24 לפרוטוקול).

בכל הנוגע לבעייתיות הנטענת בהקלטות ובניגוד לנטען בסיכומי התובעים (ס' 28 לסיכומים), אין זה מתפקידו וידיעתו של בית המשפט לשמש כמומחה ולהגיע למסקנה שנעשתה מרמה בסרטונים.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, התביעה לפינוי מושכר נדחית וכפועל יוצא הסעד של ביטול הסכם הניהול נדחה.