תביעה לפיצויים בגין אי אספקת חלקי חילוף לתנור

מתקין מטעם הנתבעת הגיע לבית התובע, טיפל בצירים המרעישים, והחליף את דלת ארון המדיח לדלת ללא ידית אינטגראלית, אולם גם צבע הדלת החדשה לא תאם לצבע שאר המטבח.

לכן, דורש התובע פיצוי בסך 8,000 ₪ בגין אי התאמה של דלת המדיח האינטגרלי ליתר דלתות המטבח, וכן החזר הסכום ששילם עבור הדלת בסך של 350 ₪.

התובע שילם דמי ערבות בנקאית בסך של 255 ₪, על אף שהנתבעת התחייבה שלא יישא בעלות זו. התובע תובע סכום זה בצרוף 2,000 ₪ "קנס כספי בגין אי כיבוד הסכם קבלת ערבות בנקאית". הנתבעת לא פירטה מהו הזיכוי לו זכאי התובע בגין מטבח הקבלן בהתאם להסכם בינו לבין הקבלן, ולמרות שבעל פה נאמר לו כי הזיכוי עומד על סך של 10,000 ₪, בפועל היתקבל זכוי נמוך יותר, ולכן תובע התובע סך של 1,525 ₪ בגין הפרישי זכוי עבור מטבח קבלן.

דיון והכרעה אין מחלוקת, כי דלת ארון המדיח שסופקה לתובע עם יתר חלקי המטבח לא תיאמה את המוזמן על ידו, שכן זו כללה ידית אינטגראלית שלא הייתה אמורה להיות שם לפי התוכניות.

מעיון בתוכניות המטבח עליהן חתום התובע עולה, כי רשום במפורש שהמטבח יכלול "תנור כפול". מכיון שלא נטען ולא הוכח כי "תנור כפול" אינו "שני תנורים", אני מקבלת את טענות התובע בעיניין זה. עם זאת, התובע לא הוכיח את ניזקו הנטען.

...

מכל מקום, מלבד טענה בעלמא, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו כתוצאה מגביית סכום זה, ועל כן תביעתו בעניין זה נדחית.

לעניין הדרישה לחשוף את חישוב מטבח הקבלן – אין לבית משפט זה סמכות ליתן צו עשה, כך שהבקשה נדחית כבר מסיבה זו. לגופו של עניין, מקבלת אני את טענת הנתבעת, לפיה מדובר בסוד מסחרי שאין עליה חובה לחשוף אותו.

מכיון שכך, אני דוחה את טענות התובע כאילו מגיע לו זיכוי בגין ההפרש, שכן לא ניתן לדעת מה גובהו של אותו הפרש.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,255 ש"ח תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לטענת התובע, הוא נאלץ לפנות שוב ושוב לשירות הלקוחות של הנתבעת, להמתין שעות ארוכות על הקו ולהזמין טכנאי לבדיקת המזגן, אלא ששוב ושוב הגיעו טכנאים שלא הצליחו לאתר את התקלה, טכנאים שהביאו חלקי חילוף לא מתאימים, וכן הלאה, כך לאורך החדשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר, כאשר כל אותה התקופה המזגן אינו פועל.

טוענת הנתבעת, אפוא, כי היא נתנה לתובע פיתרון לכל טענותיו, הגיעה למתן שירות בכל עת שנקראה לו ועשתה ככל שלאל ידה לטובת תיקון המוצר, אלא שהתובע הוא זה שסרב לקבל את השרות, ולפיכך אין מקום כי הנתבעת תפצה אותו, ודין התביעה להדחות.

תואם ביקור חוזר ליום 7.10.18, אולם החלפת המנוע לא בוצעה עקב אי יכולת גישה בשל תיקרת הגבס, והתובע נידרש להסירה.

למעשה, במשך תקופה של כחדשיים וחצי לא עלה בידי הנתבעת לאתר את הבעיה במזגן ולהביא לפתרונה, פרק זמן בלתי סביר בעליל, בשים לב לכך שעל פי הוראות התוספת השניה לתקנות האחריות והשירות, פרק הזמן הנידרש להשלמת התיקון מרגע הקריאה, לגבי מזגן, הנו שלושה ימים, בדומה למכונת כביסה, מייבש כביסה, תנור אפיה ומדיח כלים; אמנם, התוספת השניה מתייחסת לתקופת האחריות שלאחר הקניה, אולם יש ללמוד ממנה על כך שמחוקק המשנה רואה במזגן משום מוצר חיוני שיש לתקנו תוך פרק זמן קצר, ואין צורך להכביר מילים על כך, במיוחד בימי הקיץ החמים בארצנו.

משקבעתי לעיל, כי אין מדובר בהארכה של תקופת האחריות הקבועה בתקנות האחריות והשירות, אלא בהסכם לשירות ארוך טווח לתיקון טובין, הרי שאין הנתבעת מחוייבת לספק לתובע טובין חדשים, זהים או מסוג ואיכות דומים ושווי ערך, או להשיב לו את התמורה ששילם בעדם, כאשר אין בידה לתקן את המוצר או להחליפו, כפי שהיא מחוייבת לעשות בתקופת האחריות (סעיף 6 לתקנות האחריות והשירות); החובה המוטלת עליה היא החובה הכללית המוטלת על מעוול בדיני הנזיקין, קרי, להשיב מצב לקדמותו, מבלי להשביח את מצבו של הניזוק.

...

אין בידי לקבל טענה זו במלואה.

לא הובאו ראיות בדבר עלויות פירוק ותיקון תקרת הגבס שנדרשה לצורך תיקון המזגן ובדבר אובדן ימי עבודה על ידי התובע, ואני דוחה את תביעת התובע בגין אלו.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 7,500 ₪.

נטען כי עם גילוי אי ההתאמות פנה התובע ביום 3.9.17 אל הנתבעת ובקש החלפה של חלקי הריהוט או פריט הריהוט הפגום בחדש.

שוב סופקה מראה שאינה תואמת את ההזמנה, לטענת התובע הצבע אמנם דומה לאגוז אפריקאי היא המסגרת לא נצבעה בתנור וגודלה שונה.

לטענת התובע, הנתבעת לא עמדה בחיוביה כלפיו בשל אי התאמות ופגמים יסודיים ומהותיים בריהוט שסופק לו. נטען כי בהתאם לסעיף 11 לחוק המכר התשכ"ח – 1968 אי התאמה מהוה עילה לביטול העסקה וכי התובע עמד בתנאי סעיף 14 לחוק המכר בכך שהודיע לנתבעת על אי ההתאמה מיד לאחר שהבחין בה ונתן לה זמן סביר לתקנה.

דיון והכרעה לאור המקובץ, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צורפותיהם ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, אני קובעת כי התביעה מתקבלת למעט השבת רכיב ההובלה והפיצויים בגין עגמת הנפש.

...

אני סבורה כי טענות התובע לא נסתרו הן ביחס לאי ההתאמות עליהן העיד והן ביחס למועד פנייתו אל הנתבעת והמועדים האחרים שציין בכתב התביעה.

בנסיבות אלה, ומכיוון שמצאתי אי התאמה בארון הבגדים וכן אי התאמה במראה, בווילונות, ומשהודיע התובע על אי ההתאמה במועד וכן אף לאחר מתן השירות הודיע על אי התאמה וזו לא תוקנה, הרי שאין מנוס מביטול העסקה כולה והשבה.

סוף דבר הנתבעת תשיב לתובע תוך 30 יום סך של 13,500 ₪ וכן תאסוף מביתו על חשבונה בתוך 30 יום ובתיאום עם התובע, הריהוט אשר מסרה לו במסגרת ההזמנה: ארון, מראה, שתי שידות, מיטה, קומודה ווילון.

לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים, הגיש התובע תביעה זו לתשלום זכויות הנובעות מתקופת העבודה וסיומה ובכלל זה: הפרישי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, דמי נסיעות, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פצויי פיטורים (ולחילופין השלמת הפרשות לפיצויים), פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה, פיצוי לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, ופצוי בגין עגמת נפש עקב עבודה בתנאים פיזיים קשים והתעמרות בעבודה.

יצוין כי הסכום בו הודתה הנתבעת כמפורט בתצהירו של דוד חושב לפי חלקיות משרה של 22% בשנת 2014 וחלקיות משרה של 94% החל משנת 2015 (לפי ממוצע של 175 שעות עבודה בחודש), באופן המיטיב עם התובע, וזה הסכום שאנו פוסקים לו בגין רכיב זה. על כן אנו מקבלים את תביעת התובע, ופוסקים לו סך של 2,825 ₪, בגין דמי הבראה.

לאחר בחינת התשתית הראייתית שהובאה לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח את טענותיו בעיניין היתעמרות בעבודה, אך כן הוכיח כי עבד בתנאי עבודה קשים, כגון עבודה בקיץ ללא מזגן, אכילה בפינה מוזנחת במחסן מבלי שהוקצה חדר נקי ומסודר, החלפת בגדים במחסן מבלי שהוקצה חדר הלבשה, בקיץ עבד בתנאי חום ללא מזגן, בחורף עבד בתנאי קור (חלונות שבורים שלא תוקנו, אך נאטמו בניילון).

בהמשך הופנה התובע לטענתו בתצהירו לפיה היה "תחת לחצים ממנהל המאפייה", ונשאל האם דוד היה לוחץ עליו, והשיב: "כשהוא היה בא כולם היו קופצים, מפחד מסוים, בחורף החלונות פרוצים, אתה שם לידך תנור קטן כשאתה עובד" (עמ' 22, ש' 7-9).

אנו סבורים כי מעסיק שמספק לעובדיו תנאים פיזיים קשים, כגון: אכילה בפינה "מאולתרת" במחסן מוזנח ולא נקי, ללא הקצאה של שולחן וכיסאות (כפי שעולה מתמונות שצרף התובע לתצהירו של מחסן הנתבעת בו נאלץ לאכול או להתלבש), עבודה בחורף בתנאי קור (חלונות שבורים) ועבודה בקיץ ללא מזגן, מפר חובה לספק לעובדיו סביבת עבודה בטוחה, באופן שמצדיק פיצוי בגין נזק לא ממוני לתובע בסך 5,000 ₪ אותם תבע.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.17 ועד לתשלום בפועל: דמי הבראה בסך 2,825 ₪.

בהתחשב בפער הקיים בין סכום התביעה לבין הסכום שהתקבל, החלטנו לפסוק לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪, אותם תשלם הנתבעת לתובע.

לפני תביעה לפיצויים בשל אי אספקת חלקי חילוף לתנור אותו ייבאה הנתבעת.

...

לאור המקובץ, אני מורה שהנתבעת תשלם לתובע את עלות התנור בסך של 4,500 ₪ וזאת בהינתן שללא התיקון, התנור הושבת לחלוטין.

כמו כן בהינתן חומרת ההפרה, התנערות הנתבעת ממחויבותה, הצורך באכיפת החוק ועידוד הצרכן לממש זכויותיו, אני מורה כי הנתבעת תפצה את התובע בסך של 1,500 ₪.

כמו כן הנתבעת תשלם הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

מכאן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 6,500 ₪ וזאת תוך 20 יום מהמצאת פסק דין זה. הנתבע 2 לא טרח להגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, משכך ישלם לתובע סך של 250 ₪ וכן 250 ₪ הוצאות משפט וזאת תוך 20 יום מהמצאת פסק דין זה. זכות רשות ערעור בהתאם לתקנות ניתן היום, כ"ב אלול תשפ"ב, 18 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.