הינה כי כן, ממליה מאשר כי המחלוקת בין הצדדים נגעה לדרישתה של התובעת להפחית משמעותית את הקף עבודתה בכלל, לרבות משמרות ערב, ולדרישה זו המעסיק לא נענה ואמר שבנסיבות אלה יש לראותה כמי שהתפטרה;
לאור מסקנתנו כי התובעת התפטרה, אנו דוחים את תביעתה להשלמת פיצוי פיטורים, פצויי הלנה פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, חלף הודעה מוקדמת, וכן רכיב עוגמת הנפש, שאף אותו תבעה התובעת בקשר לאופן שבו פוטרה לטענתה.
...
לדעתנו, הגרסה שמסר מלול בחקירתו היא הנכונה, דהיינו בניגוד מוחלט לטענות הנתבעת, מלול כלל לא חתם על ההודעה לעובד, ומאחר שלצד החתימה מופיע במפורש השם "צחי מלול", ומאחר שהנתבעת לא נתנה כל הסבר לעניין זה וגם לא תיקנה והסבירה מי הוא זה שחתם על ההודעה, הרי שלכאורה מתחייבת המסקנה כי חתימת המעסיק בתחתית ההודעה אינה חתימה אותנטית;
שנית מלול אמנם טען כי החתים את התובעת על טופס ההודעה לעובד, אך שוב בניגוד מוחלט לאמור בתצהירו, בעדותו בפנינו טען שלאחר שהחתים אותה על ההודעה הוא לא מסר לה אותה, אלא מסר אותה למשאבי אנוש (עמ' 23 ש' 2).
משקבענו כי השכר המוסכם והנכון של התובעת היה 38 ₪ נטו, ולא כפי שנרשם בתלושי שכר (29.5 ₪), הרי שאכן יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי ברכיב זה. בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לעניין זה (ע"ע 3565-11-19 קייטרינג השרון נ' קליימן (6.1.21)) אנו קובעים כי על הנתבעת לפצות את התובעת ברכיב זה בסך 3,000 ₪.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 3,600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.
