תביעה לפיצויי פיטורים, דמי הבראה ועמלות

קנטרי פלורס טוענת, כי גב' נחמני פעלה עוד במהלך תקופת עבודתה בחברה להקמת עסק מתחרה ובהמשך, לאחר שעזבה את עבודתה בתואנה שהיא מבקשת לפרוש ולבלות עם משפחתה ונכדיה, פעלה מאחורי גבה של קנטרי פלורס לגזלת עיסקאות החברה, ותוך ניצול המידע שרכשה בעבודתה בחברה, סגרה עיסקאות שבהן טיפלה במסגרת עבודתה בחברה וקיבלה את העמלות בגינן.

מעבר לכך, ככל שהיינו מקבלים את טענת גב' נחמני בדבר רצף העבודה, ממילא זכאית הייתה גב' נחמני לתבוע תשלום הפרישי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתה בלבד ותשלומי חופשה בגין שלוש שנות העבודה האחרונות בצרוף השנה הנצברת ובסך כולל של 4 שנים בלבד (ע"ע 547/06 משה כהן - ויליאם אנויה (8.10.07)) וסכומים אלה שולמו לה. על יסוד האמור, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית הדין האיזורי לדחות את תביעות גב' נחמני לתשלום פצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה.

...

בית הדין האזורי לא מצא כי גרסה זו נסתרה וכאמור, לא מצאנו מקום להתערב בה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב גם בקביעת בית הדין שלפיה ככל שטענות גב' נחמני כי סיום עבודתה בתקופת העבודה הראשונה ביום 31.1.00 מזכות אותה בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה ופדיון חופשה, הרי שבעת הגשת התביעה שכנגד, שהגישה ביום 26.2.08, התיישנה התביעה ברכיבים אלה.

בבואנו לבחון את הפיצוי בגין התנהלות גב' נחמני, מצאנו כי לקאנטרי פלורס נגרם נזק בגינה ואולם סברנו כבית הדין האזורי כי קאנטרי פלורס לא הרימה את הנטל להוכיח כימות נזקיה (סעיפים 44-54 לפסק הדין) ולא מצאנו מקום להתערב בקביעה עובדתית זו. לטעמנו, אין די בהצגת הצעות המחיר כדי להוכיח את הפסדי הרווח, ומשלא הוצגו ההוצאות הכרוכות בביצוע העסקאות, ממילא לא הוכח שיעור הרווח בגינן.

עם זאת, מצאנו כי יש לחייב את גב' נחמני בתשלום פיצוי בגין התנהלותה בחוסר תום לב תוך הפרת חובת האמון והנאמנות.

לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות שהוצגו בפנינו, אנו מעמידים את הפיצוי על הסך של 100,000 ₪ אשר ישולמו תוך שלושים יום ממתן פסק הדין.

בפנינו מונחת תביעתה להפרשי פצויי פיטורים, להפרשי דמי הבראה, להפרשי פדיון חופשה שנתית, לפצוי בגין הפרשת דמי גמולים בחסר, להפרשי שכר (גמול שעות נוספות), להשבת סכומי קנסות שנוכו משכרה, ולזכויות נוספות בקשר לעבודתה.

הפלוגתות העיקריות אשר טעונות הכרעה בעניינינו – האם יש לראות בעמלות ששולמו לתובעת כחלק מהשכר הקובע לחישוב זכויותיה? האם שולמו לתובעת מלוא פצויי הפיטורים, והאם הייתה הצדקה לעיכוב בתשלומם? האם התובעת קיבלה את מלוא תמורת ההודעה המוקדמת לה הייתה זכאית? האם התובעת קיבלה את מלוא דמי ההבראה להם הייתה זכאית? האם התובעת קיבלה את מלוא החופשה בתשלום לה הייתה זכאית? האם התובעת קיבלה את מלוא תוספת התגמול לה הייתה זכאית בגין שעות נוספות? האם הופרשו בגין התובעת מלוא ההפרשות שהיה מקום להפרישן לקרן פנסיה? האם נכויים שנעשו משכרה של התובעת, כדין נעשו? דיון והכרעה האם יש לראות בעמלות ששולמו לתובעת כחלק מן השכר הקובע לצורך חישוב זכויותיה? אין מחלוקת כי הסכומים ששולמו לתובעת – ואשר כונו בתלושי השכר בשמות שונים כגון: נגרר עם בלמים, נגרר ללא בלמים, עמלות מכירה, קשתות, התקנים סוכנים, ועוד – היו למעשה עמלות בגין מכירות שביצעה התובעת.

...

מסקנתנו היא כי הסכומים שהוטלו על הנתבעת כקנסות – סך של 350 ₪ - נוכו משכרה שלא כדין.

אשר על כן, אנו קובעים כי סך 350 ₪ נוכו משכרה של התובעת שלא כדין, והיא זכאית להשבתם.

בסיכום הדברים מכל האמור לעיל יוצא אפוא, כי על הנתבעת לשלם לתובעת – בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק דין זה לידיה - את הסכומים שדלקמן: הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 10,832 ₪, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 01.09.11 ועד לתשלום המלא בפועל.

בחודש 03/2014 הם ביקשו ממנו לשנות את תנאי העסקתו, באופן ששכר היסוד שלו יועמד על סך של 4,000 ₪, יינתן לו רכב כולל הוצאות אחזקה ודלק ובנוסף עמלה בשיעור 13% מכל סכום שיתקבל עקב מכירת מוצרים או גבייה על ידו.

לאור כל האמור לעיל, טען, שיש להרים את מסך ההיתאגדות בינו לבין הנתבעת ולחייב אותו, ביחד ולחוד עם הנתבעת, לשלם לו את רכיבי התביעה הבאים: שכר עבודה, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, פדיון חופשה שנתית, הפרשות לקרן פנסיה, פדיון דמי הבראה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע טרם פיטורים, אין מתן הודעה מוקדמת ופצוי פיטורים.

...

סיכומו של דבר – התביעה שכנגד נדחית, למעט זכות קיזוז שעומדת לנתבעת בגין מכשיר הטלפון, כאמור לעיל.

לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין שכר עבודה – 50,000 ₪; בגין פיצויי פיטורים – 7,000 ₪; בגין הפרשות לגמל – 5,040 ₪; בגין אי מסירת תלושי שכר – 8,000 ₪; הנתבעת רשאית לקזז מסכומים אלה סך של 1,150 ₪.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, לפיה תביעת התובע התקבלה ברובה והתביעה שכנגד נדחתה ברובה, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

בחודש מרץ 2019 הגיש התובע תביעה זו שבפנינו, על סך של 22,165 ש"ח מהם 8,019 ש"ח עבור פצויי פיטורים, כאשר המשכורת הקובעת חושבה על בסיס שכר היסוד ובתוספת העמלה הממוצעת בהתאם לחלוקת הסכום שנפסק על ידי הבוררת ב-12 חודשי עבודתו אצל הנתבעת, דמי הבראה בסך של 1,855 ש"ח ופצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 12,291 ש"ח. מאחר וסכום התביעה עמד על 22,165 ש"ח ניפתח התיק כתיק דיון מהיר.

...

לא היה מנוס מעיכוב ההליכים, טרם בחינת טענות התובע לגופן, היות והתובע עמד על כך שבכוונתו לתקן את כתב התביעה לאחר שיתקבל פסק הבוררת היות והעמלות שתבע היוו, כך לגישתו, חלק מן השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים ומכאן, שרק לאחר מתן פסק הבוררות התגבשה תביעתו ברכיב זה. סיכום הדברים עד כה מביאנו לכלל מסקנה, כי, כפי שציינו בראשית פרק זה, לא מצאנו כי התובע מושתק מהגשת תביעתו זו. למען הסדר הטוב נציין, כי הוראתו של כב' השופט ספיבק למזכירות "לסגור את התיק", אינה אלא הוראה פרוצדורלית ואלא ניתן לייחס לה משמעויות כבדות משקל משל הוכרעה התביעה הראשונה לכאן או לכאן.

לאור כל האמור לעיל, נדחית בקשת הנתבעת.

ואולם, מאחר והתובע בחר להתעלם מהחלטת כב' השופט ספיבק ובמידה זו או אחרת פגע בציפיות הנתבעת בחלוף 30 ימים ממועד המצאת פסק הבוררת לידיו כי אינו עתיד לחדש את ההליכים, לא מצאנו לחייב את הנתבעת בהוצאות בקשה זו אף שנדחתה.

לפני תביעתה של חברת סיגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ (להלן גם: "המעסיק" או "סיגנון") כנגד מר אלמקייס דוד, עובד לשעבר שלה (להלן גם: "העובד"), לפצוי בגין "גזל לקוחות" ופצוי בגין "הפרת אמון". העובד מצדו הגיש "תביעה שכנגד" לתשלום "הפרישי פצויי פיטורים", "תמורת הודעה מוקדמת", "יתרת דמי הבראה", "הפרש עמלות", "הפרישי שכר מינימום", "פדיון חופשה", "הפרשות לפנסיית חובה בלבד", גמול שעות נוספות", פיצוי בגין "פיטורים שלא כדין", צו עשה המחייב את המעביד "להעביר את תיק הלקוחות הרשום בחברת הביטוח" משמה של סיגנון לשמו של העובד, ו"פיצוי על ניהול מו"מ שלא בתום לב".

...

בדרך של אומדן, ואולי בהשערה כי מדובר בפיצוי ברף המינימלי, החלטתי שהעובד ישלם לסגנון 50,000 ₪ בקשר להפרת חובת הנאמנות שלו כלפי מעסיקו לשעבר (סגנון), בדרך התנהגותו המתוארת, בין אם תקרא לה "גזל סוד מסחרי", ובין אם תקרא לה "הפרת חוזה", עקב התנהגות שלא בתום לב. בקביעת גובה הפיצוי, התחשבתי בטענת העובד, כי חלק מהלקוחות היו בני משפחה וקרובים שלו; למרות שלטעמי עובדה זו אינה מכריעה את הכף.

לפיכך, החלטתי להפחיתם בחישוב פיצויי הפיטורים, כאמור.

אי אפשר לומר שהמעסיק פעל בחוסר תום לב לעניין זה, וממילא דין תביעת העובד בהקשר זה - להידחות.