תביעה לפיצויי פיטורים עקב התפטרות בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה

המערערת הגישה תביעה להשלמת פצויי פיטורים משתי עילות, הראשונה – התפטרות מחמת הרעת מוחשית בתנאי עבודה, והשניה – התחייבות שניתנה לה על ידי ראש המחלקה.

...

אנו סבורים כי שעה שראש המחלקה אשר עימו סיכמה המערערת לפחות חלק מתנאי שכרה בתקופה הרלוונטית, התחייב בפניה על תשלום פיצויי פיטורים מלאים, תוך שהוא סבור שהוא מוסמך לעשות כן, מוקשה לקבוע כי המערערת ידעה או היה עליה לדעת שהוא למעשה איננו מוסמך לכך.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי טענת המערערת לפיה ראתה בראש המחלקה גורם מוסמך להתחייב בפניה גם על תשלום פיצויי הפיטורים, היא סבירה ולא בכדי פעלה המערערת על יסוד התחייבות זו. חיזוק למסקנה כי לראש המחלקה היתה סמכות או לפחות סמכות נחזית לתת את ההבטחה הנדונה ניתן למצוא בהודעת הדוא"ל ששלחה סמנכ"ל משאבי אנוש של המשיבה אל ראש המחלקה ביום 9.12.2018 ובו היא כותבת כך: "...בפגישתך איתי ציינת שהבטחת מפורשות לגילי השלמת פיצויים...השלמת הפיצויים לגילי הם בניגוד לכללים מאחר והתפטרה מרצונה ולכן התיעוד של ההבטחה קריטי לשיקולי החלטה בדבר תשובה סופית...באין מסמך כתוב אאלץ שלא להיענות לדרישה..." (הדגשה הוספה).

בתמצית נאמר, כי אנו סבורים שבנסיבות שהוצגו בפני בית הדין האזורי, היה מקום לקבוע כי הפחתת השכר הנדונה, לכשעצמה, עולה כדי הרעת מוחשית בתנאי עבודתה של המערערת.

אשר על כן, אנו מחייבים את המשיבה לשלם למערערת השלמת פיצויי פיטורים בסך 57,232 ש"ח. בנסיבות העניין לנוכח המחלוקת הכנה בין הצדדים ביחס לזכאות לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ועל כן לסכום האמור יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.2018 ועד למועד התשלום בפועל.

אך מה הביא לסיום עבודתה? והאם זכאית התובעת בקשר עם סיום עבודתה לתשלומים שונים אותם היא תובעת, ובכלל זה פצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופצוי בשל פיטורים שלא כדין? בטרם נפנה לידון בטענות הצדדים ביחסי לרכיבי התביעה השונים, נדון להלן ונקבע את התשתית העובדתית הרלוואנטית.

לאור קביעות עובדתיות אלה, עסקינן לדעתנו בהתפטרות עקב "הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה... שבהן אין לידרוש [מהעובד] להמשיך בעבודתו" (הציטוט מתוך סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים, תשכ"ג-1964).

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

כל הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה (8.8.18) ועד למועד התשלום בפועל (בנסיבות העניין ונוכח קיומה של מחלוקת כנה בין הצדדים, לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מעבר להפרשי הצמדה וריבית).

כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

לפנינו תביעתו של התובע לפצויי פיטורים לאחר שהתפטר, לטענתו, בעקבות הרעה מוחשית בתנאי עבודתו וכן לתשלום זכויות סוציאליות נוספות אשר לטענתו מגיעות לו בשל תקופת עבודתו אצל הנתבע וסיומה.

בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי התפטר בעקבות הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

...

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: חלף הפרשות לפיצויים בסך 4,439 ₪.

התובע עמד על פיצוי הלנת שכר ביחס לכל הרכיבים המאפשרים זאת (ראה סעיף 60 לכתב התביעה) על כן אין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי ביחס לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מדבר בהרחבת חזית.

באשר לרכיבים אשר כן נושאים פיצויי הלנת שכר, דמי חגים, אש"ל וגמול שעות נוספות, משלא שוכנענו כי מדובר במחלוקת כנה או בנסיבות שלא היו תלויות בנתבע בגינן נמנע לשאת בתשלומים בזמן אמת, הרי שיש לפסוק פיצויי הלנה.

האם זכאי התובע לפצוי פיטורים בגין התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה- לטענת התובע הוא זכאי לפיצויים מלאים שעה שהתפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצוי פיטורים בהתאם לסעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן: "החוק").

בכתב התביעה ציין התובע: "אני ציינתי את הבקשה שלי לחברה, החברה סירבה לשלם לי פיצויים של 100 אחוז פיטורין לכן עזבתי את העבודה". התובע צירף לכתב התביעה מכתב התפטרות שמסר לנתבעת.

...

בית הדין הארצי קבע בע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ – אברהם, פד"ע לט 587 ( ניתן ביום 10.2.04) : "ככלל, נסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין כלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד. נסיבות אלה חייבות להיות משמעותיות ולא כל שינוי בסדרי עבודה מצדיק התפטרות לפי סעיף 11(א)." סבורני, כי בהתאם להוראות החוק והפסיקה הרלוונטית, התובע לא עמד בנטל להוכיח שינוי משמעותי בתנאי העבודה ולא כל שכן - הרעה מוחשית בתנאי העבודה, המקימה לו זכאות להתפטר בדין מפוטר.

חניון נוסף שניתן להחנות את האוטובוס בסיום יום העבודה הוא חניון אזור או חניון קניון אילון ברמת גן. לפיכך, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי סידור של חניית האוטובוס בסיום יום העבודה בתחנה המרכזית ת"א היה בבחינת הליכה לקראת התובע כל עוד הדבר אפשרי, ובוודאי שלא בגדר "זכות קנויה". רביעית, השינוי הנטען היה בחודש מאי 2020, והתובע המשיך לעבוד בתנאים החדשים עד לחודש אפריל 2021, מועד ההתפטרות.

אשר על כן, ומשהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח הרעה מוחשית בהתאם לסעיף 11 (א) לחוק, דין התביעה להידחות.

השאלות המרכזיות שלפנינו הן כדלקמן: האם יש לראות בהתפטרות התובעת כהתפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה לפי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים)? האם העברת התובעת לעבודה במתכונת עבודה של קפסולות, תוך צימצום שעות המשמרת ל- 6.5 שעות, מהוה פגיעה בהקף המשרה או בהכנסה של התובעת לפי סעיף 9א לחוק עבודת נשים? נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים על בסיס הראיות שהובאו לפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי בנסיבות ענייננו יש להשיב לשתי השאלות הנ"ל בשלילה, ודין התביעה להדחות.

...

לאור הכרעתנו בעניין זה, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

לאור האמור, אנו קובעים כי השינוי במתכונת המשמרות בחנות הנתבעת לא היווה פגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה של התובעת לפי סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

לאור תוצאת פסק הדין, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.