תביעה לפיצויי פיטורים ופדיון חופשה בגין תאונת עבודה

הדיון בבקשה נדחה לבקשת הצדדים וביני לביני, הגיש התובע תביעה נוספת בתיק 5229-01-17 לתשלום השלמת פצויי פיטורין ופדיון חופשה, עם סיום עבודתו.

עוד תובע חרבי פצויי פיטורין באשר לטענתו המציא לנתבעת אישור רופא תעסוקתי המגביל את יכולתו לעבוד, (זאת לאחר מספר חודשים בהם לא עבד בשל תאונת עבודה) ואילו הנתבעת לא מצאה עבורו עבודה מתאימה.

...

על כן לא מצאנו מקום להורות על תשלום הפרש כלשהו לטובת עמישב מכח תביעתה הנעדרת תחשיב מדויק.

העולה מן המקובץ- נוכח הראיות שלפנינו, זכאי התובע לדמי חגים בסך של 5897 ₪ להפרשי פדיון חופשה בסך של 13,044 ש"ח. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 30.1.2017 ועד התשלום בפועל יתר תביעות התובע נדחות.

אשר לסוגיית ההוצאות- אף נוכח התוצאה אליה הגענו (לפיה בסופו של דבר רק עמישב מחויבת בתשלום כלשהו) סבורים אנו כי ראוי הוא שהתובע ישא בהוצאותיה.

לטענת התובע, הוא התפטר מהעבודה בעקבות תאונת עבודה בעקבותיה שהה באי כושר, ואילו הנתבע סרב לתחום על טופס בל/250, היתעלם מפניותיו למצוא לו פיתרון ולא שילם את זכויותיו.

בכתב התביעה נתבעו הרכיבים הבאים: פצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי מחלה, דמי הבראה, ביטוח פנסיה, דמי חגים ופצוי בגין אי מסירת תלושים.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

לסיכום - הנני מקבלת את הבקשה כך שעל התובע להפקיד סך של 2,000 ₪ בקופת בית הדין להבטחת הוצאות הנתבע.

התובעים הם בעל ואשה שיעבדו יחד אצל הנתבעת, חברת "הראשון בניקיון בע"מ", בעבודות ניקיון בבורסת היהלומים שברמת גן. הם הגישו כנגד הנתבעת תביעה בגין פצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי מחלה.

פדיון חופשה אין מחלוקת שהתובעים זכאים לפדיון חופשה בגין הימים שלא נוצלו.

הנתבעת הגישה אישור שניתן על גבי טופס "בקשה למתן טפול רפואי לנפגע בעבודה", שבו נכתב על ידי מר גולדברג: "כתובת מקום התאונה - לא ידוע. ע"פ טענת העובד נפגע בעבודה ברח' ז'בוטינסקי 2 רמ"ג. תאור התאונה - לא ידוע. על פי טענת העובד כאשר הזיז רהיטים. יש לשים לב לאישורים הרפואיים שלא תואמים את יום הפגיעה והוצאו רטרואקטיבית. במסמכים הראשונים כלל לא מוזכרת פגיעה בעבודה. איבר שניפגע - ע"פ טענת העובד כף רגל...". בהתאם לסעיף 92 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995: "(א) מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה לו שאינו מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, ישלם לו המוסד דמי פגיעה, בעד פרק הזמן שאינו מסוגל כאמור, אם לא עסק למעשה בכל עבודה והוא נזקק לטפול רפואי, לשקום או להחלמה". סעיף 11 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן – חוק דמי מחלה) קובע: "עובד הזכאי לתשלום על פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג'2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968 או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יהיה זכאי לדמי מחלה על פי-חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה". התובעת הייתה זכאית להגיש תביעה לדמי פגיעה נוכח פציעתה בעבודה, כגירסתה.

...

מכאן שדין התביעה לדמי מחלה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם סכומים כדלקמן: לתובעת – גב' נטליה סנקוב: סך של 1,034.88 ₪, בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.8.17 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעת ציינה, כי בתום תקופת עבודתו אצלה חתם התובע על כתב ויתור במסגרתו אישר כי שולמו לו מלוא פצויי הפיטורים, פדיון החופשה ודמי ההבראה וכי כתב הוויתור נימסר לו לאחר שנערך עימו חשבון "ברור ומובן של הסכומים שקבל ו/או הפוליסות שהועברו לו" ועל כן התובע מושתק מלהעלות כל טענה העומדת בסתירה לכתב הוויתור (ר' סעיף 11 לכתב ההגנה).

לבסוף טוענת הנתבעת, כי התובע התפטר מן העבודה ביום 1.11.2014 לאחר שובו מחופשת מחלה עקב תאונת עבודה ולאחר שהנתבעת סרבה ל"דרישתו להעלאה בשכר העבודה".

ואולם, בהתאם להוראת סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, תביעת לחיוב בפיצויי הלנת השכר "תיתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית דין איזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 (להלן – בית דין איזורי) תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן". לפיכך, תביעתו של התובע לקבלת פצויי הלנת שכר היתיישנה משהוגשה שנתיים וחודש לאחר סיום עבודתו של התובע, מועד בו חלה חובה לשלם לעובד פדיון ימי חופשה/תמורת חופשה.

...

לא מצאנו כל הסבר או ראיה לחובתה הנטענת של הנתבעת כלפי התובע ברכיב זה ועל כן נדחית תביעתו.

סיכום ומסקנות הנתבעת תשלם לתובע דמי חופשה בסך של 9,920 ש"ח וזאת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיה סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומו של הסכום בפועל לנתבעת.

בנסיבות אלה אנו מחייבים את התובע בהוצאות הנתבע, שהתביעה נגדו נדחתה, ובהוצאות הנתבעת בסך כולל של 15,000 ש"ח. סכום זה בו חויב ישולם בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לידיו.

פתח דבר בפני תביעה לפצויי פיטורים, פצויי הלנת פיטורים, הלנת שכר, תשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפרת זכות שימוע, חלף הפרשה לפנסיה, חלף הפרשה לקרן הישתלמות, פדיון חופשה, ופצוי בגין עוגמת נפש.

בהקשר זה נטען כי עצם אי הכרת המעסיק בארוע כתאונת עבודה, אינה מונעת מעובד להגיש תביעה להכרה בתאונת עבודה לביטוח לאומי.

נוכח האמור, ונוכח טענתו של מר לרנר, לפיה לא שולמה לו משכורת בגין שנת 2017 (סעיף 4 לכתב התביעה), ולאור העובדה כי הובהר למר לרנר שניצל את ימי החופשה והמחלה שלו, ואף את הטבת עריית ירושלים – לא מצאתי כי קיימת זכאות לתשלום שכר בגין חופשת המחלה ובגין חודשים בהם לא עבד בפועל מר לרנר בערייה, וכן, בגין תשלום חלף הודעה מוקדמת כאמור.

...

לאור האמור, תביעתו של מר לרנר בגין רכיב זה נדחית.

נוכח האמור אני סבור כי העירייה פעלה ללא דופי, תוך גילוי רגישות למצבו של מר לרנר.

על כן, יש לדחות את תביעתו של מר לרנר בגין רכיב זה. סוף דבר לאור האמור, טענותיו של התובע, מר לרנר, לא הוכחו ועל כן נדחית תביעתו.