תביעה לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות מול כתב ויתור

יפים בהקשר זה דבריה של סגנית הנשיא (כתוארה אז) השופטת ברק- אוסוסקין בדב"ע (ארצי) 237-3/97 שמואלי ואח' - מדינת ישראל - רשות השידור, לו(2001) 577 (2001): "חוקי המגן קובעים זכויות סוציאליות מינימאליות לעובדים. החברה האנושית סבורה שזכויות מינימאליות אלו הן כוח חיוני לעובדים שאין לאפשר לעובדים לוותר עליו. יש להגן על העובדים. זהו הנימוק העקרי לקוגנטיות של חוקי המגן." הגנה זו נידרשת ללא כל תלות בזהות הגורם מולו נעשה ויתור העובד על זכויות אלו.

בעיניין הסנה, למשל, עמד בית הדין הארצי לעבודה על כך שויתור עובד על זכויותיו חייב להיות מדעת: "ממושכלות היסוד הוא, כי אין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות, ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאין. לכן, אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים שחתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים להם לסילוק תביעותיהם, ולא ידעו אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים (דב"ע מז/140- 3[29])." וכך סוכמו הדברים בעיניין פלקוביץ: "על מנת שיינתן תוקף לכתב ויתור, על בית הדין לבדוק התקיימות שלושת התנאים הבאים: א. הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו. ב. נימסר לעובד לפני חתימתו על כתב הסילוק, חשבון ברור ומובן של הסכומים שקבל ו/או שהועברו לו. ג. כתב הסילוק ברור וחד משמעי." בהקש מכך, הרי שעל מנת שיינתן תוקף להמחאת זכויות שמקורן ביחסי עבודה ו/או סיומם לצד ג', מן ההכרח שהסכמת העובד להמחאת הזכויות תהא "מדעת". דהיינו, תנאי שבלתו אין להכיר לטעמנו בהמחאת זכויות קוגנטיות הוא ידיעת העובד, במעמד החתימה על כתב המחאת הזכויות, בדיוק אילו זכויות הוא ממחה.

בסוגיה זו אנו רואים עין בעין עם פסיקת בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע בעיניין איזקסון אשר ציין "אפילו תאמר כי ניתן להמחות זכות מכוח משפט העבודה מגן, הרי שאותם תנאים שהנהיג בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו שעניינם מתן תוקף ויתור לכתב ויתור שחותם העובד מול המעסיק עם סיום יחסי עובד מעסיק; ונועדו להבטיח הסכמה מושכלת של העובד לויתור על טענות שעומדות לו מכוחם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים עם סיומם של יחסים אלה – צריכים ואמורים לחול גם כאן (במקרה של המחאת הזכות). בהתאם, מי שרכש את זכות שכזו – זכות תביעה בזכויות מגן -  חייב לשכנע בקיומה של הסכמה מודעת של העובד למשמעות המחאת הזכויות; הסכמה המותנית בקיומה של תמורה הולמת עבור הזכות שהומחאה". מכתב המחאת הזכויות מושא ענייננו נוסח באופן כללי וגורף ביותר, כך: "אני הח"מ... ממחה בזאת... בהמחאה גמורה, מוחלטת ובלתי חוזרת לפי חוק המחאת חיובים... את כל זכויותיי הכספיות מכל מין וסוג שנתגבשו ו/או עתידות להתגבש... אצל כל גורם שהוא ומכל מקור שהוא לרבות, אך לא רק, כמה כספים וזכויות שמקורם ביחסי עובד-מעסיק." [כך במקור] התובעים לא טענו וממילא לא הוכיחו כי במעמד החתימה על כתב המחאת הזכויות ידעה העובדת אילו זכויות מגיעות לה ועוד יגיעו לה מכוח עבודתה אצל המעסיקה המנוחה וסיומה בעתיד.

שהרי, במסגרת המכתב צוין כך: "הנך מתבקשת לתת פירוט של הכספים והזכויות אשר נצברו לטובת החייבת משך שנות עבודתה אצל אימך המנוחה, מכל מין וסוג שהוא, לרבות אך לא רק, סכום פצויי הפיטורין הכולל, סכום דמי הגמל, קרנות הישתלמות, וכל סכום אחר אשר הנה זכאית לקבל ללא יוצא מן הכלל, סכומים אשר כאמור שייכים למרשתי. הנך מתבקשת לפרט לאילו קופות גמל ו/או פיצויים הופרשו כספים כאמור, ככל שהופרשו, בין אם לחברות ביטוח ו/או לכל גורם אחר." אם כך, חזקה כי בזמן אמת, במעמד החתימה על כתב המחאת הזכויות, אף העובדת עצמה לא ידעה מה מהותן והיקפן של הזכויות עליהן היא מוותרת לטובת התובעים.

...

יתרה מכך, הוכח כי לאחר פניית התובעים אל הנתבעת בדרישה למימוש כתב המחאת הזכויות, העבירה הנתבעת מסמך שנוסח על-ידי ב"כ לחתימת העובדת בזו הלשון: "לאור התחייבותי להמחאת זכויותי הכספיות המצורפת להוראתי זאת, ואשר נחתמה על ידי ביום 16.6.20, אני מורה להעביר לעו"ד אבי קלינגהופר ב"כ של הגב' ננסי דוידסון, את מלוא זכויותי הכספיות להן אני זכאית מתוקף יחסי עובד ומעביד ביני לבין גב' דבורה מורן ז"ל. לפיכך, על פי הוראות כל דין אני מורה לגב' מורן להעביר לעו"ד קלינגהופר סך 77,718.45 ₪...". אלא שאין מחלוקת כי בסופו של יום העובדת לא חתמה על המסמך ואף נטלה לידיה את סכום התביעה ששולם לה על-ידי הנתבעת, כך שלא כיבדה את כתב המחאת הזכויות.

משלא עשו כן ונוכח כל המקובץ לעיל, בנסיבות העניין סבורות אנו כי הנתבעת פעלה כדין ובתום לב עת שילמה לעובדת את המגיע לה מכוח יחסי העבודה שלה עם המעסיקה ז"ל ו/או סיומם.

עם זאת, למען הסדר הטוב ראוי לציין כי טענותיה החמורות של הנתבעת באשר לכך שהסכם ההלוואה הוא למראית עין, או באשר ל"עוקץ" (במילותיה) במסגרת קונספירציה בין העובדת לתובעים – לא הוכחו כלל משלא נתמכו בכל ראיה באשר היא, זולת עדות הסברה חסרת המשקל שלה עצמה לעניין זה. סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, התביעה נדחית במלואה.

כשחתמת היית מול הדף הראשון של החוזה? כן, אבל לא הסתכלתי.

ה) הנתבע הפעיל עליו לחץ פסול, כאשר סרב לחתום על טופס תביעה לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, בתנאי שהתובע יחתום על כתב ויתור ביחס לכספים המגיעים לו. בנסיבות המצטברות הנ"ל, טוען התובע, כי לא היה מקום לידרוש ממנו ליתן הודעה מוקדמת להתפטרות, ובנסיבות אלה, התובע זכאי ליתרת סכום פצויי הפיטורים בסך 2,896 ₪ המהוה השלמת פצויי פיטורים, היות שהתפטרותו הייתה כדין עובד שפוטר מהעבודה.

בנסיבות בהן, לא שולם לתובע זכויות סוציאליות המגיעות לו כדין, וחתימה על טופס תביעה לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, הותנה בויתור על זכויות סוציאליות (עמ' 19 שורה 16 לפ' ובעמ' 20 משורה 2 לפ'), ומשלא הסכים לחתום על כתב ויתור, הואשם כי "ביים" תאונת דרכים על מנת להונות את המוסד לביטוח לאומי, יש לראות בתובע כמי שהתפטר מחמת נסיבות שביחסי העבודה, שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו.

...

הנתבע לא חזר בו מההאשמות החמורות שייחס לתובע למרות שלא היה לו על מה להתבסס ולאחר שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה, כ "תאונת עבודה" ולמעשה לא תיקן את הטעויות שנוצרו, על כן אנו סבורים שבנסיבות אלה מן הראוי יהא לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו, פיצוי אותו מצאנו לנכון להעמיד על שכר של חודש אחד - 5,181 ₪ ברוטו.

הנתבע בחר שלא להעיד את עורך החשבונית, על כן - טענת הקיזוז של הנתבע - נדחית.

לסיכום: אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבע ישלם לתובע הסכומים מטה בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: פיצויי בגין הפרת חוק הודעה לעובד בסך 2,500 ₪ פדיון חופשה בסך 1,196 ₪ דמי הבראה בסך 872 ₪ פיצויי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה בסך 3,144 ₪ פיצויי הלנת כספי פנסיה בסך 2,000 ₪ פיצויי פיטורים בסך 5,181 ₪ פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 2,500 ₪ בנוסף, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בכתב וויתור 2 צויין כי: "...לסילוק מלא, סופי ומוחלט ובלתי חוזר של כל טענות ו/או תביעות ו/או דרישות זוהר כנגד שאול בכל הנוגע לפיצויים ו/או זכויות סוציאליות ו/או הפרשים סוצאליים ו/או מענקים ו/או זכויות מכח חוק ודין מכל מין וסוג שהוא ולתקופת העסקתו של זוהר אצל שאול ובגין סיום עבודתו הסכימו הצדדים כדלקמן:

אין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי היתנהל מו"מ ארוך מול אשת התובע והיא ידעה בדיוק איזה סכום לידרוש מהנתבע, על תקופת עבודתו של התובע, בעצם אמירת הזכויות המגיעות לתובע בתמלילים ונקיבה בסכום 180,000 ₪.

משאין בידנו אסמכתא כלשהיא ממי מהצדדים, לתשלום בפועל או לאופן תשלומם של פצויי הפיטורים, ומשעולה מעדות הנתבע כי לא שילם את מלוא הפיצויים (גם לשיטתו), ומשקבעו הצדדים בכתב וויתור 1 תשלום בסך של 75,000 ₪, אנו קובעים כי זכאי התובע לסך של 6,500 ₪ בגין יתרת פצויי הפיטורים.

...

הנתבע ישלם לתובע הסכומים שנפסקו לעיל, תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו ה"ה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל [למעט ברכיבים אשר נקבעו הוראות ספציפיות לתשלומי ה"ה וריבית].

לא התרשמנו כי אכן התקיימו יחסי עובד-מעסיק (ממש)בין הצדדים ומשלא נטען בנדון – כלא מצאנו להכריע בכך.

שוכנענו כי ניסו הצדדים לשַוות "כסות לגיטימית" ליחסיהם, ולפעילויותיהם ולסכומים שבסיסם ומקורם לא ממש הובהרו, ובהתאם, התביעה היא נסיון לפתור בדרך לגיטימית, סכסוך שאינו ממש ביחסי עבודה.

התובע סירב להצעה ומספר ימים לאחר שיחה זו קיבל הודעת פיטורים לפיה פיטוריו יכנסו לתוקף בתום 60 ימים כמתחייב מחוזה העבודה, וזאת בלא שנערך לו שימוע וללא שנמסרה לו עילת הפיטורים (ר' סעיפים 17-18 לכתב התביעה).

בנוסף עמד התובע על תשלום עמלות מכירה בגין 18 החודשים העוקבים למועד סיום עבודתו אצל הנתבעת, ובהתאם לאמור בחוזה ההעסקה, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ותשלומן של זכויות סוציאליות נוספות כגון: דמי חופשה, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה והשלמת פצויי פיטורים.

מאחר והנתבעת הסכימה לשלם לחברה סכומים גבוהים מכפי המגיע לה מכח הסכם ההיתקשרות, כך לגירסתה, היתנתה את ביצוע התשלום בחתימה על כתב ויתור (ר' סעיף 18 לכתב ההגנה).

מבחן הכפיפות והשליטה התובע ציין בתצהירו, כי בעלי הנתבעת פיקח באופן אישי על השגיו, הוא נידרש ליתן דין וחשבון מפורט על מצבו של כל לקוח וההתקדמות מולו, וכי "מר פרקש ערך פקוח צמוד הן על שעות עבודתי והן על איכותה, הוא אף טרח להעיר לי כל פעם שלדעתו לא פעלתי כמצופה ממני ולבסוף גם לפטר אותי" (ר' סעיף 30.17 לתצהירו).

בהקשר זה נפנה לקביעתו של בית הדין הארצי לעבודה בענין גוטמן: "בנסיבות שבהן הגדרת מערכת היחסים אינה נקיה מספקות, העלאת טענה שכזו לראשונה שנים רבות לאחר סיום ההיתקשרות/יחסי העבודה בין הצדדים כאשר בבסיס הטענה קיימת מחלוקת לעניין אופי ההיתקשרות, אינה טענה אמיתית מהותית לעניין העדר קיומו של שימוע אלא רק ניסיון להעצים את האפשרויות הכלכליות להשגת יתרונות כספיים. לא לכך נועד הפצוי בגין אי קיום חובת השימוע". מאחר והגענו לכלל מסקנה, כי התובע לא היה "עובד" הנתבעת, נדחות תביעותיו לקבל זכויות מכח דיני העבודה.

...

(תעא (ארצי) 3829/09 עע (ארצי) 56745-02-13 חברת החדשות הישראלית בע"מ - שחר צרפתי (2016)) סיכומו של דבר - התובע לא הוכיח קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינו לבין הנתבעת.

בהקשר זה נפנה לקביעתו של בית הדין הארצי לעבודה בענין גוטמן: "בנסיבות שבהן הגדרת מערכת היחסים אינה נקיה מספקות, העלאת טענה שכזו לראשונה שנים רבות לאחר סיום ההתקשרות/יחסי העבודה בין הצדדים כאשר בבסיס הטענה קיימת מחלוקת לעניין אופי ההתקשרות, אינה טענה אמיתית מהותית לעניין היעדר קיומו של שימוע אלא רק ניסיון להעצים את האפשרויות הכלכליות להשגת יתרונות כספיים. לא לכך נועד הפיצוי בגין אי קיום חובת השימוע". מאחר והגענו לכלל מסקנה, כי התובע לא היה "עובד" הנתבעת, נדחות תביעותיו לקבל זכויות מכח דיני העבודה.

נוסיף, כי עניננו הוא מן המקרים הנדירים בהם יש לדחות את התביעה גם בשל חוסר תום ליבו של התובע.

התביעה הכספית בתובענה זו הועמדה על 65,867 ₪, בגין רכיבי התביעה הבאים: פצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין (העידר שימוע), דמי חגים, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי גמולים לפנסיה, פדיון הבראה, פדיון חופשה, פיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה וכן פיצויים בגין תלושי שכר לא תקינים.

בתאריך 6.3.17 התובע חתם על כתב ויתור כלפי כהן מערכות, לפיו התובע קיבל 11,000 ₪ עבור שכר ונלוות, בזו הלשון (נספח א לכתב ההגנה מטעם כהן מערכות): " אני הח"מ SABIR MOHAMED – IBRAHIM GASIM בעל מס דרכון XXXXX, מאשר(ת) בזאת כי עבודתי אצל מאיר כהן מערכות בע,מ ח.פ xxxxx, מנהליה, עובדיה ושליחיה (שיקראו להלן, כולם יחד וכל אחד לחוד "המעביד") נפסקה ואינני מועסק(ת) יותר על –ידי המעביד.

הנני מאשר(ת) בזה שקבלתי מהמעביד סך של 11,000 ₪ כסילוק מלא, סופי ומוחלט של כל תביעותיי, דרישותיי וכל המגיע לי מהמעביד בגין עבודתי וכל הקשור בעבודתי אצל המעביד בשכר עבודה והפרשים לרבות תשלום עבור שעות נוספות, חופשה, דמי מחלה, דמי הבראה, ביגוד, דמי הודעה מוקדמת וכו', ובגין הפסקת עבודתי אצל המעביד לרבות פצויי פיטורין או התפטרות, תגמולים, פנסיה וכל זכות סוציאלית אחרת, ולא מגיעים לי יותר ולא יגיעו לי בעתיד שום כספים, עקב עבודתי אצל המעביד עד היום ו/או הפסקת עבודתי אצל המעביד ולא מכל תאגיד, מיפעל או מוסד הקשורים במעביד.

בהקשר זה, גם עדותו של כהן עוררה סימני שאלה לגבי מידת המהימנות שיש לייחס לה. משטענותיה של כהן מערכות התמצו בכך שהיא לא זו שקבלה את התובע לעבוד בשירותיה, העובדות בפנינו מעלות מצג אחר – אין חולק כי כהן היה בעל מניות בכהן עובדים זרים (בעוד שחלקו ותפקידו לא הובהרו עד תום בהליך זה), בתקופת הזמן בו הונפקו תלושי שכר מטעמה לתובע (ר' תלוש שכר לחודש 8/15 שהונפק כחודש לפני החתימה על הסכם הקבלנות מול דנישרא).

...

לאור הקביעה שהתובע פוטר ומאחר ולא הוצגו ראיות לתשלום תמורת הודעה מוקדמת, דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

על כן יש לקבל את התביעה ברכיב זה בגובה 3,496 ₪ (6 ימי זכאות X 12 חודשים / 18.5 חודשי עבודה X 378 ₪).

  בנסיבות אלה יש לקבל את התביעה ברכיב זה. התביעה לפיצויי הלנת שכר נדחית, מאחר שלמעט טענה כללית של התובע לפיה הנתבעות הלינו את שכרו דרך קבע (לאחר ה – 10 לחודש), אין כל ראיה בעניין זה. סוף דבר - א. התביעה כנגד הנתבעת מס' 1, דנישרא, נדחית.