תביעה לפיצויי נזקי גוף בגין קריסת קיר

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת עבודה – קריסת פיגום.

לא מינה מנהל עבודה שיהא אחראי על בטיחות העבודה; לא הקפיד על פיגום תקני אלא הביא פיגום תלוי מאולתר, אפילו ללא גידור או מעקה; ולא סיפק, ווידא כי נעשה שימוש, באמצעי בטיחות להבטחת שלומם של הפועלים שעשו בו שימוש, כגון: עגון נוסף של הפיגום לקיר לאבטחה, ריתמות בטיחות, רשת ביטחון, או אמצעי בטיחות אחר כלשהוא שימנע נזק העלול להגרם למי שיעבוד על הפיגום התלוי.

השניה, לא מן הנמנע כי בבדיקה יסודית ניתן היה להבחין באותו כשל בפיגום שהביא בהמשך לקריסתו בעקבות שימוש רגיל בו. כמו כן לא ניתן לשלול כי לתובע עצמו היתה תרומה לכישלון הפיגום וקריסתו, למשל עקב תליה לא בטיחותית או הרכבה לא נכונה של צנורות המתכת (שלפי העדויות נראה כי הועלו בנפרד) ו/או פינים המחברים אותם, וכיו"ב. לאור כל האמור, סבורני כי יש מקום לייחס גם לתובע רשלנות שתרמה לתאונה.

...

עם זאת, לאור עברו התעסוקתי של התובע בישראל, ולאור המסקנה אליה הגענו לעיל לפיה הסבירות שהתובע היה ממשיך לקבל רישיון עבודה בישראל, כפי שקיבל לאורך שנים, היא גבוהה, יש לפסוק לתובע פיצוי (ולו באופן חלקי) בגין הפסד פנסיה/זכויות סוציאליות.

סוף דבר סך כל הנזק עומד על 1,347,800 ₪, ומסכום זה יש לנכות 1/3 בגין אשם תורם, כאמור לעיל.

אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי בסך כולל של 898,533 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23.4% מסכום הפיצוי הנ"ל וכן הוצאות משפט בסכום של 7,000 ₪.

בפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה מיום 23.7.2009 באתר עבודה בגבעתיים, עת ניפצע מקריסת קיר אותו ניסה להרוס.

...

משנמצא, כי לא ניתן לקבוע ממצאים על סמך העלויות שפורטו בחוות דעתה של הגב' סיידר זיתון, אין מנוס מלקבוע, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את שיעור הנזק לעניין ראש נזק זה. אמנם, הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית, אך החקירה הנגדית של הגב' סיידר הביאה לכרסום משמעותי במשקלה של חוות הדעת, באופן שלא מאפשר לאמצה ולקבוע ממצאים על סמך האמור בה. בשים לב לנכות הצמיתה בשיעור גבוה שנקבעה לתובע, במספר תחומים, וכן לתקופה הארוכה בה נדרש לטיפולים רפואיים אין חולק, כי התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה. הסכום שהוצע על ידי הנתבעים אינו הולם את מצבו הרפואי של התובע ואת העזרה המתבקשת והנדרשת עקב מצב רפואי זה. מנגד, לא ניתן להתעלם ממצבו הרפואי העשיר של התובע ללא קשר לתאונה, במגוון תחומים, אשר הביאו לקביעת ד"ר גפן בעניין אובדן כושר השתכרות בחודש 11/2014 ללא קשר לתאונה, וכן למצבו הרפואי של התובע עקב מחלת הסוכרת, נראה כי קבלת עזרה סיעודית לתובע היתה נדרשת גם לולא התאונה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין, בשים לב לפגיעותיו של התובע עקב התאונה ולקביעותיי בעניין רשלנותה של הנתבעת מספר 1, הגעתי למסקנה, כי לפנים משורת הדין, אין מקום ליתן צו להוצאות.

פסק דין חלקי, בשאלת אחריותם של הנתבעים לניזקי הגוף שנגרמו לתובע, כאשר קיר בביתם של הנתבעים, שהוא עסק בהריסתו במסגרת עבודתו, היתמוטט ופגע בו. תאור התאונה וכתבי הטענות התובע, יליד 1990 ותושב העיירה קפין בנפת טול כרם, עבד ביום 14.8.2012 כפועל ביניין בביתם של הנתבעים בבאקה אל גרביה.

בעת שעסק בפרוק קיר בביתם, קרס לפתע הקיר ופצע את התובע בחלקים שונים בגופו (ארוע זה יכונה להלן: התאונה).

התובע הגיש ביום 3.3.2015 תביעה נגד הנתבעים לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בתאונה.

...

בע"א 7008/09 עבד אל רחים נ' עבד אל קאדר, פסקה 22 לפסק דינו של השופט עמית (פורסם בנבו, 7.9.2010) הודגש כי "ברגיל, פעולה רשלנית של אדם אחר אינה מנתקת את הקשר הסיבתי, ואפילו פעולה מכוונת של אדם אחר אינה מנתקת את הקשר הסיבתי אם ניתן היה לצפותה". כמו כן, יפים לענייננו אף דברי השופט ד' לוין בע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592, 603 (1982): "מגמה, שהשתרשה בהלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו". התוצאה המסקנה מהאמור לעיל הינה כי הוכחה אחריותו של רסמי לנזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה.

התביעה נגד שאדי נדחית.

לאור זאת, הנני קובע כי המשך בירור התובענה נגד רסמי יתמקד ברכיב הנזק של עוולת הרשלנות.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב תאונת עבודה.

באשר לתנאי הראשון, התובע מתאר בתצהירו כי עבד על פיגום בקומה השלישית ועסק בהרכבת רשת ברזל על הקיר החצוני של הבניין, כשלב ראשון בבצוע עבודות הציפוי של הבניין באבן: "במהלך העבודה המנוף הרים מטען של אבנים והפועל הניח את המטען על הפיגום. באותו רגע הפיגום הזדעזע. מייד לאחר מכן הפיגום קרס והתמוטט" (סעיף 6 לתצהיר התובע).

...

לסיכום פרק זה אני קובע כי הסכום אשר צפוי כי התובע יוכל לקבל כגמלאות המל"ל יוקפא בשלב זה בידי הנתבעת 2 (ויש להניח כי הדבר ייעשה באמצעות מבטחתה שלא נתבעה על ידי התובע), עד שתבורר תביעת התובע במוסד לביטוח לאומי.

התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

בהעדר כתב הגנה של צד ג', הגם שבוצעה לו מסירה (ר' החלטה מיום 13.3.16), אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת 2 את כל הסכומים אותם חויבה לשלם לתובע לפי סעיף 129 לעיל, וכן את הסכומים אותם תצטרך לשלם לתובע, ככל שתצטרך לשלמם, לפי סעיף 130 לעיל, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו שולמו הם על ידי הנתבעת 2 לתובע, ובתוספת הוצאות משפט של הנתבעת 2 במסגרת הודעת צד ג', וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪.

עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע (יליד 29.5.59), לטענתו, בתאונת עבודה מיום 19.5.16 (להלן: "התאונה").

בתביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מיום 18.2.10 תיאר התובע את התאונה כדלקמן: "בעת עבודתי באתר עבודה בחריש ועת שהייתי עומד על פיגום בגובה כ-5 מטר ועובד בפרוק וניקוי קיר חצוני, לפתע הפיגום קרס ובשל כך נפלתי ארצה תוך פגיעתי בגופי" (תאור זהה כלול גם בתביעה לקביעת דרגת נכות בעבודה, ראו: נספח 1 ל-ת/1; ו-נ/3).

...

בהתאמה, אני קובעת שעקב התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בגין התאונה בשיעור של 10%.

מנגד, אין בידי לקבל כאמור כי יש בפגימה זו כדי למנוע מהתובע לעבוד כלל.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 123,869 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק בסכום של 29,000 ₪.