תביעה לפיצויי נזיקין בגין התקף לב שנגרם כתוצאה מעימות בעבודה

לפנינו תביעתו של התובע, מר עמרי קנדה, כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) לדחות את תביעתו להכרה בפגיעה בעבודה בגין אוטם שריר הלב מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה -1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) בשל טענה כי בינו לבין החברה "איי די. די. תוכן בע"מ" (להלן- חברת ההפקות או צד ג') לא היתקיימו יחסי עבודה.

] בעיניין הכרה באוטם שריר הלב כתוצאה מפגיעה בעבודה, הנתבע טען כי יש לבחון זאת בהתאם לכללים שנקבעו לבחינת קרות ארוע חריג במקום העבודה תוך הפנייה אל עב"ל (ארצי) 502-09 משה סידה - המוסד לביטוח לאומי (21.10.2010) וכן אל הנפסק בבג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה נג(2) 529 (1999) בדבר הקשר הסיבתי בין הארוע חריג ובין הפגימה.

זאת גם לצד סעיף "פיצוי ושיפוי" לצד ג' מהתובע שיחול בגין הפרת הסכם ההיתקשרות.

] צד ג' הצביע על כך כי התובע לא הגיש תביעה להכרת יחסי עבודה נגדו במישרין, לא הגיש תביעה נזיקית נגד חברת הביטוח שביטחה את ההפקה, על אף שהדבר הוצע לו[footnoteRef:73].

אוטם שריר הלב לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לידון בסוגייה- האם הפגימה של התובע נגרמה מתאונת עבודה, שעה שנקבע כי לא היתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה.

...

לתשומת לבך אתה רשאי להגיש תובענה על החלטתי זו לבית הדין לעבודה ברחוב .

במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענת סף כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, ואתייחס לטענה זו בחלק הראשון של פרק דיון והכרעה להלן.

התיישנות טענות הצדדים טענות הנתבע – טענת סף הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע מחמת התיישנות, משום שזו הוגשה באיחור כשנה וחודשיים ובניגוד לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי – מועדים).

נספח א' – העתק מחיפוש במאגר דואר ישראל – נשמט מקובץ סיכומיו של התובע והוגש רק בסיכומי התשובה, לאור המסקנה אליה הגענו – אין משמעות למסמך זה, שעה שהמידע מהמסמך דנן דורש בירור עובדתי – כך שלא היה מקום לצרפו בשלב בו צורף.

אכן, גם אותם לא היה מקום לצרף בסיכומיו של התובע אלא לפרט את הגרסה העובדתית הנדרשת כבר בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר במענה לטענת ההתיישנות ולצרפם כבר אז. לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ממילא המסמכים הללו לא תרמו להליך.

על יסוד כלל המפורט לעיל, הן בשל איחור בהגשת התביעה והן לגופה - התביעה נדחית.

התביעה שלפנינו עניינה עתירתה של התובעת לתשלום פיצוי בגין הפסד הישתכרות מכוח חוק עבודת נשים, פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח חוק עבודת נשים, פיצוי בגין היתנכלות ופיטורים בחוסר תום לב ובהעדר שימוע, יתרת דמי לידה, פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשלום בונוסים, דמי הבראה, פיצוי לפי חוק הודעה לעובד, פיצוי מכוח חוק הגנת השכר ופצוי בגין עגמת נפש.

למחרת, ביום 24.7.12 התייצבה התובעת לעבודתה כרגיל, אולם גילתה בחדרה עגלה מלאה בתיקים ומשימות לעבודה שהשאיר לה הנתבע, כשבכל אותו יום המשיך הנתבע להתעמר בה. כתוצאה מהתנהגותו היא נקלעה למצוקה נפשית קשה, ונלקחה על ידי אשת הנתבע למיון, שם הסתבר כי היא סובלת מהתקף חרדה והומלץ לה על 5 ימי מנוחה בבית.

משכך, עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בהפסד הישתכרות מיום הפיטורים ועד לתום התקופה המוגנת, קרי 60 יום לאחר תום חופשת הלידה, פיצוי בסך השווה ל- 12 משכורות בגין הפגיעה בתנאי העסקתה, ההיתנכלות שספגה ופיטוריה חסרי תום הלב מחמת אפליה פסולה ובהעדר שימוע, לתשלום יתרת דמי לידה, לתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק עבודת נשים ולפי חוק שויון הזדמנויות בעבודה ולפצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לה. עוד טענה כי ביום 9.8.12 שילם לה הנתבע את שכרה לחודש יולי 2012 אולם ללא תשלום בונוס בגין סיום טפול בתיקה של הלקוחה בת חן ניזרי, הגם ששכר הטירחה בגין התיק כבר היתקבל במשרדו, וגם בהמשך לא שילם לה בונוסים בגין סיום הטיפול בתיקים של לקוחות נוספים.

מטעם הנתבעים העידו הנתבע 1, עו"ד רון פסקא, הגב' אסנת סיירה פרזי, שיעבדה כמנהלת המשרד מיום 1.3.12 ועד ליום 1.8.14, מר עקל אלאטרש, לקוח של המשרד, רו"ח מנחם צוברי, ששמש כרואה החשבון של הנתבעים ועו"ד אורי ירון, עו"ד העוסק בתחום הנזיקין.

...

משכך, דין טענות הקיזוז – להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, כשמרבית רכיבי התביעה נדחים.

בהתאם לכך, תשלם הנתבעת לתובעת, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: בונוס בסך של 25,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה (14.9.12) ועד למועד התשלום בפועל לתובעת.

מושכלות יסוד הן, שעל מנת להחיל את הכלל של ה"דבר מדבר בעדו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, נידרש התובע להוכיח קיומם של שלושה תנאים מצטברים: תנאי ראשון: הנסיבות הממשיות של הארוע אינן ידועות לתובע; תנאי שני: כי הנזק שניגרם - נגרם על ידי נכס שבשליטתם המלאה של הנתבעים; תנאי שלישי: כי ההנחה שהתאונה אירעה כתוצאה מרשלנות כלשהי - תהא מסתברת יותר מההנחה שזו נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע.

ההסכם ממשיך וקובע חובה של הנתבעת-1, לשאת בכל נזק שיגרם אגב פעילותה, כך סעיף 9 להסכם קובע כדלקמן (הנתבעת-1, מכונה בסעיף זה "הקבלן"): "9.1. הקבלן יישא באחריות מלאה ובלעדית בגין כל נזק או הפסד ממין כלשהוא (גוף או רכוש) לרבות תאונות עבודה שיגרמו במישרין או בעקיפין לכל אדם ובכלל זה החברה עובדיה ו/או משמשיה, הקבלן עצמו, עובדיו ו/או משמשיו, וכל צד שלישי – בגין ביצוע השירותים נשוא הסכם זה, בקשר אליהם או הנובע מהם מסיבה כלשהיא" 9.2 הקבלן משחרר את החברה מכל אחריות לכל נזק או הפסד כנ"ל ובמקרה של דרישה ו/או תביעה ו/או טענה (להלן לשם הקיצור: "תביעה") בגין נזק או הפסד כנ"ל מתחייב הקבלן לשפות ולפצות את החברה במלוא סכום חבותה, כולל תשלומים והוצאות מכל מין ללא יוצא מן הכלל, לרבות במקרה של פשרה שהחברה תגיע אליה – כל זאת לפי דרישתה הראשונה של החברה".

את הנזק שניגרם לתובע כתוצאה מן התאונה כל עבד בשירות הנתבעת-1 ראוי לבחון לטעמי בהתאם להפסד בפועל, בשים לב לבסיס השכר שנקבע.

במקרה דנן, הגם שהנתונים שהציב התובע אינם חד משמעיים וקשה להעריך את ההפסד שניגרם בפועל, סביר לקבוע שיש לתובע קושי לחפש עבודה במומו ונפגעה במידת מה יכולתו לעבוד במקצועו כטבח, למצער בשיעור נכותו התפקודית, ומשכך פסיקת פיצוי בשיעור נכותו התפקודית של התובע היא התוצאה הראויה שמתיישבת עם מכלול הנתונים, לרבות עם העידר אשור עבודה שהיה לתובע למצער במהלך חלק מן התקופה.

סכום זה בצרוף פנסיה בשיעור 12.5% בהתאם לצוו ההרחבה התקף מאז 1/1/17, עומד על סך של 388,373 ₪.

...

סוף דבר סך כל הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן: הפסד שכר בעבר - 193,092 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות - 388,373 ₪ עזרת הזולת - 22,000 ₪ הוצאות רפואיות 4,000 ₪ הוצאות נסיעות וניידות 4,000 ₪ נזק לא ממוני - 100,000 ₪ סה"כ - 711,465 ₪ מסכום זה יש לנכות את אשמתו התורם של התובע בשל התאונה, העומד על 25% ומשכך סכום הפיצוי עומד על – 533,598 ₪.

במקרה דנן, לא שוכנעתי כי לולא בא-כוח התובע לא הייתה תביעתו של התובע מטופלת כדבעי במוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר הנתבעת-2 תשלם לתובע סך של 26,679 ש"ח בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4% בצירוף אגרה כפי ששולמה והחזר בגין התשלום בעבור חוות הדעת הרפואיות בכפוף להצגת חשבונית, כמו גם החזר תשלום בגין חוות הדעת בתחום הבטיחות וכן החזר בעבור תשלום שכר העדים שנפסק הכל בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום ועד יום התשלום בפועל.

בעקבות כל אלה, הגיש תביעתו לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו ובגין הפגיעה בזכויותיו החוקתיות ובזכותו לאוטונומיה.

אין ספק כי להיתנהגות התובע בארוע יש תרומה משמעותית להווצרות העימות ולכך יש משמעות נזיקית ברורה, אולם אין בכך כדי לגרוע מחובת השוטרים לפעול בהתאם לנהלים ולהפעיל את האמצעים שברשותם בצורה שקולה ומידתית.

סעיף 5 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע: "(א) בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו.

כן. טענת לביהמ"ש כי אחד הסיבות לעיכוב הליכים היא שאתה מציין שבלילה אתה עובד בשביל הכנסה נוספת ואתה עוזר לאביך שהוא אחרי התקפי לב. תסביר את זה. ניסיתי להביא תרוץ כדי שיבינו אותי.

מה לעשות כשאתה אומר את האמת במדינה הזאת ומביא סיבות הגיוניות כמו פרנסה ועבודה, מתעלמים ממך.

הנזק שניגרם לתובע הוא נזק לא ממוני בלבד, בגין הכאב, הסבל וההשפלה שהיו מנת חלקו כתוצאה מהשמוש שנעשה כנגדו במכשיר הטייזר ובגין הנכות הרפואית שנותרה לו כתוצאה מכך.

...

העובדה שלמומחה ספקות ביחס לאמינות התובע בתיאור השפעת האירוע על מצבו הנפשי משפיעה על המסקנה בנוגע למצבו הנפשי בעקבות האירוע.

לכן, אני קובע כי הנכות הרפואית שנותרה לתובע כתוצאה מן האירוע היא בשיעור של 2.5%, כפי שנקבע בחוות הדעת ולטעמי, לנכות זו אין כל משמעות תפקודית.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה מתקבלת באופן חלקי.

בית המשפט מינה מומחה מטעמו, פרופ' שמעון שפיצר, מומחה למחלות ריאה, לב ופנימיות, אשר נתן חוות דעת מיום 03.02.15.

עוד לדעת ד"ר רשף, אין תעוד לאירועים (התקפים) הכוללים נזלת, דמעת וקוצר נשימה, המופיעים באופן מובהק בעת העבודה וכן מאז סיום עבודתו במרץ 2011, לא חל שינוי במחלת הריאות, אשר, אם היא אלרגית מיסודה, הייתה אמורה להשתפר ככל שהורחק מסביבת העבודה.

לדבריו, הוא ייחס חלק ממחלת התובע לעבודתו "מתוך רצון לבוא לקראתו." וכי הוא בא לקראת התובע "מתוך סימפטיה". בהמשך אמר כי מחלת התובע היא בסבירות גבוהה COPD וסביר יותר שנגרמה כתוצאה מהעישון ולא כתוצאה מהעבודה.

ר' ע"א 6102/13 מיכאל עצמון ואח' נ' תולי לוי ואח' (24.9.2015): "על פי "כללי המשחק" הרגילים הנוהגים בדיני הנזיקין, על תובע-ניזוק המבקש לזכות בפצוי מנתבע-מעוול, להוכיח כי הנתבע גרם לנזקיו, במעשה עוולתי, ברמת הוכחה של מאזן ההסתברויות.

...

הנתבעת כתבה במכתבה "מכל האמור לעיל משתמע כי הינך נאלץ להתפטר מהעבודה עקב מצב בריאות לקוי." במכתב, הנתבעת לא הודתה בטענה, לפיה התובע סובל ממחלת מקצוע, אלא היא ציינה שגורמים אחרים (מפקח גהות במשרד התעשייה, מסחר ותעסוקה ורופאה התעסוקתית), הם בדעה שהתובע סובל ממחלת מקצוע.

סוף דבר התביעה נדחית.

ההודעה לצדדים שלישיים נדחית.