אין לקבל טענה זו. מדובר בתביעה לפצויי הפקעה בעקבות הפקעה שנערכה בחלקות נשוא התביעה לטובת פרויקט מסילת העמק, למעט חלקות 1, 4 ו-5 בגוש 16733 אשר חלק משטחן הופקע מכוח צו ההכרזה משנת 98 לטובת הסדרת דרך חקלאית והחלקות האמורות לא נכללו בצו ההכרזה משנת 2005.
לפיכך, הפצוי בהתאם למועד יקבע לפי ייעוד הקרקע כאמור בתכנית זו.
הגנת היתרה
התובע טוען, לתחולתה של הגנת היתרה בהתאם לסעיף 190(א)(1) לחוק התיכנון והבנייה לפיו "לא יופקע חלק ממגרש, בתשלום או ללא תשלום, אם כתוצאה מכך יפחת שוויה של יתרת המיגרש". ההגנה האמורה מחייבת את הרשות לבחור בין הפקעת החלקה בשלמותה תוך תשלום פיצויים מלאים בגין הפקעת החלקה כולה לבין ויתור גורף על ההפקעה.
כמו כן, אין להיתעלם מהעובדה, כי בחלק מהמקרים יתרת החלקות נכללה בתכניות איחוד וחלוקה ומשכך הרי שהיא הושבחה בעקבות תכנית המתאר.
...
לכך מתווספת העובדה, כי במסגרת ההסדר הדיוני לא הוזכרה סוגיה זו. כמו כן, כאמור, למומחית לא הוצגה מפת הפקעה בנוגע לשטח זה. בנסיבות אלו מצאתי, כי דין טענת התובע בנוגע להפקעת שטח נוסף בחלקה האמורה מכוח צו הכרזה משנת 2006 להידחות.
שכן, הסמכות להורות על פיצויי סבל מסורה לנתבע אולם במסגרת פיצויי ההפקעה הנתבעת שילמה לתובע לפנים משורת הדין פיצוי מהמטר הראשון ומשכך מתייתר הצורך לדון בתחולת הקריטריונים שקבע השר ויישומם על מקרה זה.
עמדתה של הנתבעת בעניין זה מקובלת עליי.
המומחית מצאה, כי המסקנה המתבקשת היא, כי מדובר בדרך בין עירונית וכי יש לשום על פי הקווים המנחים לדרך בינעירונית.
