תביעה לפיצויי בגין נזק שנגרם לרכב עקב פגיעה ע"י שער ברזל

זוהי תביעה לפיצויים בגין נזק גוף שניגרם לתובע בתאונת עבודה.

התובע העיד שזה שער ברזל גבוה, הנע על מסילה עילית בעזרת גלגלים.

"תאונת דרכים" מוגדרת בחוק הפיצויים כך: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". "שימוש ברכב מנועי", מוגדר כך: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" לתובע נגרם נזק גוף, אך הוא לא נגרם עקב שימוש ברכב מנועי וגם לא נגרם תוך שימוש למטרות תחבורה.

אם נבחן את הגדרת "שימוש" שלעיל, נראה שמה שעשה התובע – לעמוד על חלק מהרכב כאילו היה סולם לשם תיקון שער המפעל – אינו מהוה "שימוש" מוכר כלשהוא.

...

לאור זאת מתקבלת התביעה נגד הנתבעת 2.

מכיוון שאין להזקק בפסיקת הפיצוי בראש נזק זה לנוסחת החישוב של חוק הפיצויים אין מנוס מאומדן המבוסס על התרשמות – וההתרשמות היא שמדובר בפגיעה קלה למדי.

סיכום - התביעה נגד נתבעת 3 ונתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות.

לפני תביעה לפצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת בסך כולל של 8,765 ₪.

לטענת התובעת ביום 29.06.2015 בשעה 13:00 לערך, בעת שהנהג ברכב התובעת המתין להתקדמות הרכבים שלפניו בכניסה למכון השטיפה ואגב עמידתו בהמתנה נהדף לפתע שער הכניסה של מכון השטיפה לעבר הרכבים פגע בעוצמה בצדו השמאלי של הרכב הנפגע וגרם לו לנזק כמפורט בכתב התביעה.

צורת הנזק עולה בקנה אחד עם נזק שיכול להגרם מן המוט שבקצה שער הברזל בחצרי הנתבע כפי שהוא מוצג ביתר התמונות שבת/1 ואף בתמונות שצירף הנתבע לכתב ההגנה.

ב"כ הנתבע בסיכומיו לא העלה כל טענות לאחריות הנתבע מקום בו השער בחצריו זז וגרם לנזק אלא חלק על טענותיה העובדתיות של התובעת בדבר נסיבות התאונה בלבד ובכך זנח כל טענה בדבר קיומה של חובת הזהירות והפרתה על ידי הנתבע ועל כן יש לקבוע אחריותו של הנתבע לנזק שניגרם כתוצאה מתזוזת השער.

ב"כ הנתבע טען כי מאחר שהרכב נבדק לאחר תשעה ימים הרי שנותק הקשר הסיבתי.

...

משקיבלתי את גרסת נהג התובעת בכל הנוגע לנסיבות התאונה, ובכלל זה כי כנף השער בחצרי הנתבע הוטחה על הדופן השמאלית של רכב התובעת הרי שהמסקנה המתבקשת מכך היא כי השער לא היה מאובטח מפני תזוזה או מעוגן באופן סביר ולכל הפחות יש בכך כדי להעביר את נטל הראיה לכתפי הנתבע להוכיח כי במועד הרלוונטי היה השער מאובטח או מעוגן באופן המונע ממנו לזוז.

מכל המקובץ לעיל עולה כי גם לגופו של עניין הוכח כי הנתבע לא עיגן את השער באופן ראוי המונע תזוזה וכתוצאה מכך השער זז, נחבט ברכב התובעת וגרם לנזק.

מכל המקובץ יש לקבוע כי הוכח הקשר הסיבתי שבין הנזקים המפורטים בחוות הדעת לבין האירוע מושא התובענה ועל כן יש לחייב הנתבע לשלם לתובעת מלוא הנזק כמפורט בחוות דעת השמאי בסך כולל של 6,566 ₪.

התובע עותר במסגרת תביעה זו, לפיצויים בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מכך.

התובע תמך את תביעתו בחוות דעת רפואית בתחום האורתופדי ערוכה על ידי ד"ר גיל לאנה לפיה נגרמה לו בעקבות הפגיעה נכות בשיעור של 10% בגין כאבים והגבלה בתנועות גפה שמאל בעקבות שברים באמה שנותחו וכן, נכות בשיעור של 10% בגין צלקות מכערות באמה שמאל.

בכתב תביעתו, תאר התובע את התאונה כך: "ביום 3.7.2014, במהלך יום עבודתו, התבקש התובע לפתוח שער ברזל כבד באופן ידני, זאת משום שלא היה שלט חשמלי בנמצא. בעודו מנסה לפתוח את השער, החל זה להפתח באופן חשמלי ומרשנו ניפצע קשות בידו השמאלית". בתצהירו ציין התובע כך: "היום של התאונה היה היום השלישי שלי בעבודה. באותו יום הגענו לאתר עבודה באוטו אני, המנהל אמיר, ועוד עובד בשם עמנואל שגם עבד איתנו. השער כניסה גדול לאיפה שעבדנו היה סגור. אמיר המנהל אמיר לי לפתוח את השער. שאלתי אותו איך לפתוח. הוא אמר לי – תכניס את היד, יש כפתור, תלחץ ותוציא את היד צ'יק צ'אק. זה מה שעשיתי – לחצתי על הכפתור, ניסיתי למשוך את היד החוצה אבל לא הספקתי, השער ניפתח והיד שלי נתפסה". (סעיפים 3-4 לתצהיר).

העד ציין, כי הוא לא עקב במבטו אחר התובע ולא ראה את רגע התאונה מאחר שהיה עסוק בהחלפת נעליו ברכב (שם, שורות 11-27) ולכן אף לא עצר אותו מהכנסת היד לשער (עמ' 45 שורות 11-12).

לטענת התובע, המוכחשת על ידי מעבידו, מנהלו, מר פרץ, הוא זה שהורה לו לפתוח את השער בדרך זו. במסגרת תביעתו למוסד לביטוח לאומי תיאר התובע את התאונה כך: "נשלחתי לפתוח שער על מנת להכניס את הרכב שכן לא היה שלט. כשניסיתי לפתוח אותו השער ניפתח והיד נישברה". באותו טופס, הצהיר המעביד, כי הוא מאשר "שהתאונה קרתה במסגרת העבודה כפי שהעובד פירט" ללא כל הסתייגות.

...

לאור האמור לעיל, בשים לב למכלול הנסיבות, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול הראיות שהובאו, התרשמותי היא שהפגיעה התפקודית זהה בשיעורה לזו הרפואית האורתופדית (5%).

אבדן כושר השתכרות - 55,000 ש"ח עזרת הזולת - 5,000 ₪ נזק לא ממוני - 50,000 ₪ סה"כ נזק 139,965 ₪ בניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי 22,082 ₪ יתרה 117,883 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 117,883 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4% והחזר עלות חוות הדעת לפי קבלות.

ההודעה כנגד הצדדים השלישיים נדחית הנתבעת תישא בהוצאות על אחד מהצדדים השלישיים בסך כולל של 7,000 ₪.

לפניי תביעה לפצויי בגין נזק שניגרם לרכב עקב פגיעה משער ברזל.

בין אם הנזק נגרם בשל שהשער עצמו לא היה תקין (לדוגמא אם הבריח היה תקול או שציר השער לא איפשר את פתיחת הכנף עד למאקסימום) ובין אם הנזק נגרם בשל שנעשה שימוש בלתי ראוי בשער (באופן שכנף השער לא קובעה למקומה באמצעות הבריח) – עמדתי היא כי המועצה האחראית לכך, בהיותה המחזיקה והמפעילה של בית הספר, והאחראית לתקינות המתקנים שבו, לרבות אופן הפעלתם.

...

בהתאם, כלל אף לא הגישה כתב הגנה לתיק – ויש לדחות את התביעה נגדה.

בהקשר זה מקובלת עלי עדותו של התובע אשר ניהל את המגעים עם הנתבעות לאחר האירוע והסביר בחקירתו כיצד פנה תחילה לבית הספר, אשר הפנה אותו למועצה, אשר הפנתה אותו לכלל – וחוזר חלילה.

למעשה, לתובעים לא היה מנוס אלא להגיש את התובענה בשל שניסיונות ההדברות מצדם לא נענו ושוכנעתי כי לו היה מתנהל עמם דיון ענייני הם היו מסכימים להגיע להבנות.

התביעה כנגד הנתבעת מס' 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, נדחית ללא צו להוצאות.

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בשל תאונת דרכים שאירעה, על פי הנטען, ביום 1.7.05.

החניון ניסגר ע"י שער ברזל הנע על מסילה.

שנית, חקירתו של המהנדס עוזי רז העמידה את חוות דעתו בספק של ממש, והפחיתה במידה ניכרת את המשקל שניתן לייחס לה. בס' 4.5.6 ו-4.5.7 לחוות דעתו קבע המומחה עוזי רז: "4.5.6. הפגיעה כשלעצמה של הרכב בקיר ו/או בגרם המדריגות ו/או בשער לא יכולה הייתה לגרום לדימום המנוע שכן המנוע לא נפגע, ומדובר ברכב אוטומטי.

הממצא העיקרי ולפיו נפגע התובע מן השער שהונף ע"י הרכב המתדרדר לא נסתר.

...

והשווה לעדותו בבית המשפט: "אין לי סיבה שאחרי התאונה הזאת המנוע לא יהיה מדומם וזה לא משנה את מה שאמרתי קודם. קורה לא אחת ולא שתיים שכתוצאה מהתאונה, מהאימפקט, המנוע נכבה במקום ולכן אין לי בעיה אם זה שהמנוע נמצא מדומם". ובהמשך: "בדקתי יותר מ-1000 תאונות, בחלק ניכר מהן יש תיבות הילוכים אוטומאטיות ובסופו של דבר, אנחנו מוצאים אותם אחרי התאונה עם מנוע מדומם...

לסיכום, יש לקבוע כי התובע נפגע בתאונת דרכים והנתבעת חבה בנזקיו.

הנתבעת תשלם לתובע, בגין שלב זה של הדיון, את הוצאות העדים, את הוצאות חוות דעת המומחה מטעמו ושכר הופעתו, וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק.