תביעה לפיצוי על עיכוב שווא, סחיטה ופגיעה בחופש

לפנינו תביעת התובעת הגב' ליאת אהרון כנגד חברת סי אנד סאן מנג'מנט (1989) בע"מ ומר יגאל לוין ששמש מנכ"ל החברה, לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אבדן הישתכרות ופצוי בגין אי זכאות לחתום על אבטלה, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היתעמרות והיתעללות תעסוקתית והפרת חובת תום הלב וכן בגין פגיעה במוניטין ובשמה הטוב.

חופש הביטוי מחייב שלא לדקדק בציציותיו של הפירסום הפוגע.

בפגישה סוערת מאוד בסניף הבנק ( עם ליאת) הסתבר לי והוסבר לי ע"י מנהל הסניף "שמנהלת החשבונות לא דאגה לכסוי כספי בבנק". הבנק ניסה במשך יומיים /שלושה להשיג את ליאת טלפונית, אולם לשוא ואז הצ'ק הוחזר בהוראה הנהלת האיזורית של הבנק וזאת כ-אכ"מ. מה שגרם לרישום שלילי ב..

כרגע יש נגדינו חקירת מע"מ ואף עיקוב ( כל במקור צ.ל עיכוב א.ר.ב) כספי בהחזר המע"מ עקב.

יתרה וחמור מזאת, נועם בעלה של ליאת אף איים ושלח ווטזאפ אישי של " סחיטה ואיומים" לשלי גולן ( שהנה כוח עזר לליאת בהנה"ח) רגז מאוד שהיא לדבריו "משתפת פעולה/עוזרת וחושפת נתונים בנושא גילוי כשלים" ואף מכנה אותה "בוגדת" ומאיים שיפנה למנכ"ל החב' בה היא עובדת בעבודתה העיקרית.

בעיניין עברי אנגדה נ' משטרת ישראל נקבע כי ישנן מספר תכליות לפצוי על פגיעת לשון הרע: "המטרה התרופתית – השבת המצב לקדמותו...המטרה העונשית – הפצוי הנזיקי כסנקציה כלפי המעוול .וכך, במקרים מתאימים, משמשים הפיצויים הנזיקיים בעוולת לשון הרע גם כדי להעניש את מי שגרם לפגיעה בשמו הטוב של אדם ...המטרה החינוכית-הרתעתית – הפצוי הנזיקי במבט לעבר כלל הציבור: לצד תכליות הפצוי הקשורות להטבת ניזקו של הנפגע, ו"ענישת" הפוגע, מכוונים הפיצויים בגין לשון הרע להעביר, במקרים מתאימים, מסר חינוכי מרתיע לציבור כולו מפני מעשי פגיעה בכבודו של אדם.

...

מנגד לא שוכנענו בנסיבות העניין כי יש להורות לנתבעים להוציא מכתב התנצלות שעה שגם התובעת שיתפה את הדיירים בדברים כפי שפורט לעיל.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בגין חוק איסור לשון הרע בסך 50,000 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

משרוב רכיבי התביעה נדחו ותוך לקיחה בחשבון כי התובעת הודיעה על מחיקת הבקשה לסעד זמני, לאחר שמיעת עדויות רבות, לא שוכנענו כי יש לפסוק לטובתה הוצאות משפט ו/או שכ"ט עו"ד. זכות ערעור לבית הדין הארצי, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

מונחת לפניי תביעה לפצוי כספי על סך של 30,000 ש"ח, שעילתה עיכוב ומעצר שוא, סחיטה באיומים ופגיעה בחופש התנועה ובחופש הביטוי.

בארוע השני, מיום 16.10.20, טוען התובע כי עוכב על ידי שני שוטרים אשר התפרצו לביתו שם מצאו אותו עם תחתונים בלבד ולקחו אותו לתחנת המישטרה שדות בטענה כי הפר צו. כפי המתואר בכתב התביעה, השוטרים נטלו מהתובע את הטלפון הנייד שברשותו וחפצים נוספים, הכניסו אותו לניידת מסורגת כאחרון העבריינים, הכניסו אותו לתא מעצר עם עציר נוסף שם המתין על ספסל ברזל במשך כשעה וחצי.

...

כפי דבריו: "ואז לצורך העניין אמרתי להם שהם יצאו ואם הוא מפר ואם הוא לא התייצב אז שיעכבו אותו לחקירה". לאחר ששמעתי עדותו של רפ"ק בוחבוט, ולנוכח עדויות עדי הנתבעת ודוחות הפעולה שהוגשו, לא מצאתי כי בנסיבות העניין, נפל פגם בהתנהלותו של רפ"ק בוחבוט שפעל כפי סמכותו לעיכוב התובע הקבועה בחוק המעצרים.

לסיכום כפי שפורט על ידי לעיל בהרחבה, לאחר בחינת כלל הראיות, העדויות והסרטונים ממצלמות הגוף של השוטרים שהובאו בפניי במסגרת הליך זה, מצאתי לקבוע כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו בכתב תביעתו.

לאחר שמיעת העדויות בפניי ותוך שקילת מכלול הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי תביעתו של התובע הוגשה כשזו משוללת כל יסוד.

ביום 2.7.19 הגישה התובעת כתב תביעה במסגרתו עתרה לסעדים בגין עילות התביעה הבאות: הפרת התחייבויות הנתבע מכוח ההסכם ומכוח הדין הכללי; מעשי הנתבע בנגוד לקבוע בחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן:"חוק עוולות מסחריות") וחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (להלן:"חוק המחשבים"); מתן סעדים הצהרתיים וצוי עשה בדבר השבת המידע והמסמכים בבעלות התובעת המצויים ברשות הנתבע; פיצוי בגין הנזק שגרם הנתבע לתובעת בסך של 1,511,377 ₪.

התובעת עתרה לתיקון כתב התביעה וביום 27.2.20 נעתר בית הדין לבקשה זו. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי הנתבע שהנו עובד בכיר וותיק, סמנכ"ל טכנולגיה בתובעת נטש את עבודתו תוך שהוא יוצא למסע נקם וסחיטה, וזאת לאחר שמנכ"ל התובעת ערך עימו שיחה בה נימסרה לו אי שביעות הרצון מתיפקודו.

עוד נטען כי עתירת התובעת להגבלת חופש העיסוק דינה להדחות משלא שולמה תמורה מיוחדת להכשרה מיוחדת לפניה כלשהיא למתחרים ומשעסקינן ב"התחייבות ערומה" פסולה ובפרט לנוכח משך הזמן הממושך שחלף ממועד הפיטורים.

לטענת המבקשת מעבר לנזקים אשר גרם הנתבע בפועל עובר לסיום העסקתו בחברה, כפי שפורט בהרחבה בכתב התביעה ובכתב התביעה המתוקן הרי שהנתבע אינו בוחל בשום אמצעים כדי לפגוע בחברה.

מטרת הבקשה הנה לגרום לעיכוב הליך העיון ולגרום למשיב לחשוף את קלפיו בטרם תעשה זאת המבקשת, הא ותו לא. עסקינן בשימוש לרעה בסדרי הדין תוך הגשת בקשה שעניינה השגת יתרון טאקטי פסול על בעל הדין שכנגד.

...

התובעת עתרה לתיקון כתב התביעה וביום 27.2.20 נעתר בית הדין לבקשה זו. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי הנתבע שהינו עובד בכיר וותיק, סמנכ"ל טכנולגיה בתובעת נטש את עבודתו תוך שהוא יוצא למסע נקם וסחיטה, וזאת לאחר שמנכ"ל התובעת ערך עימו שיחה בה נמסרה לו אי שביעות הרצון מתיפקודו.

נספח 17 – הזמנות מהמשיב למנכ"ל החברה ולעובדים נוספים לצפות ולערוך מסמכים- שוכנעתי כי מדובר במסמך רלוונטי שנוצר על ידי המשיב ומשכך על המבקשת להעביר עותק ממנו למשיב לא יאוחר מיום 10.7.21.

נספח 18 - מכתב למשיב ממר מארק ג'וזף- שותף מנהל בחברת EMK CAPITAI – שוכנעתי כי מדובר במסמך רלוונטי הנוגע למשיב ומשכך על המבקשת לגלות מסמך זה למשיב לא יאוחר מיום 10.7.21.

נוכח המפורט בהחלטה זו לא שוכנעתי כי יש להורות על מחיקת כתבי טענות ומנגד שוכנעתי כי יש ליתן למשיב ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו וזאת לא יאוחר מיום 3.10.21.

לאור כל האמור תובעת התובעת סך של 12,000 ש"ח בגין השלמת לימודי תלת מימד באופן פרטי; סך של 700 ש"ח בגין הוצאות ניהול ההליך; סך של 1,600 ש"ח בגין עלות תימלול והדפסת שיחות; 2,000 ש"ח בגין ביטול זמנה וסך של 15,700 ש"ח בגין סחיטה, השפלה פומבית, הטעייה צרכנית, עיכוב תעודה שלא כחוק האשמות שוא כמסיתה או כסטודנטית שיש בהתנהגותה "חריגה קשה מדרך היתנהלות הנהוגה בטכניון". לכתב התביעה צורפה תמצית עדותן של 3 סטודנטיות נוספות בקורס, אשר העידו על כך שכל הכיתה התלוננה על רמת הקורס ומאחר שלא נלמדו תכנים שנכללו בתוכנית הקורס; על הנסיבות בהן קיבלה התובעת את המכתב בתום הקורס ועל כך שהתובעת יצגה את כל הסטודנטים.

התובעת לא הציגה כל ראיה לכך שהשלימה את לימודי התלת מימד הידני; ראיה לעלויות הלימוד של תוכן זה באופן פרטי; ראיה לכך שהיעדר ההכשרה בתחום זה פגע בתובעת, בעבודות בהן היא עוסקת או מנע ממנה ביצוע עבודה כלשהיא.

על כן, בהסתמך על כל האמור, אני דוחה את טענות התובעת לזכותה לפצוי בהקשר זה. טענות התובעת לזכותה לפצוי בגין סחיטה, השפלה פומבית, הטעה צרכנית, האשמת שוא כמסיתה וכסטודנטית שמתנהלת באופן החורג מהנהוג בנתבעת התובעת טוענת, כי מאחר שפעלה מטעם כל הסטודנטים בקורס, ומחתה (בשם כולם) בשל רמת הקורס והיעדר תכנים, ביקשה הנתבעת "שעיר לעזאזל" והציגה את התובעת כמסיתה ובעלת אופי בעייתי (עמ' 2, ש' 8-6).

...

על כן, מאחר שלא הושלם הליך הפסקת לימודיה של התובעת; מאחר שלא הוצגה כל ראיה הסותרת את טענותיה של התובעת (טענות אשר גובו, כאמור, בראיות) בדבר המשך לימודיה של התובעת עד לסוף הקורס ועמידתה בתנאי הקורס המזכים במתן תעודת הסיום, אני סבורה שיש הצדקה לפסוק לתובעת פיצוי בהקשר זה. אשר לסכום הפיצוי - סכום הפיצוי אמור לשקף את הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מכך שלא ניתנה לה תעודת הסיום.

מובהר, כי מאחר שמדובר בנזק בלתי ממוני, ניתן להעריכו על דרך האמדן אף מבלי שהוגשו ראיות בענין זה, ועל כן כאשר נלקחת בחשבון זכותה של התובעת לקבלת התעודה לאור השלמת הלימודים בצד השיהוי שנקטה בהגשת ההליך; ובצמצום הפיצוי לנזק הבלתי ממוני בלבד, אני מעמידה את סכום הפיצוי בהקשר זה על סך של 3,500 ש"ח. אציין, כי לא נעלמו מעיני הטענות אודות הסכמת הנתבעת למתן התעודה בכפוף לחתימה על כתב ויתור על טענות, אולם מאחר שהגעתי למסקנה, כי טענות התובעת לזכותה לקבל את התעודה לאחר שהסתיימו הלימודים לא הופרכו על ידי הנתבעת, איני סבורה כי הסכמת הנתבעת כאמור, יש בה כדי לשנות את הקביעה בדבר החיוב בפיצוי ושיעורו.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 3,500 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה (17.12.2019) ועד לתשלום המלא בפועל.

;XXX אף על פי כן, הצדדים היו נשואים זו לזה, והתגוררו יחדיו, משך כעשרים ושלוש שנים עד לשנת 2006 , עת החלו להתגורר בחדרים נפרדים (סעיף 4 לתביעת האיש וסעיף 24 לכתב 18 ההגנה), ומשך כעשרים וחמש שנים עד שהגיש האיש תביעת גירושין, בחודש מרץ לשנת (נספח 1 לתביעת האיש); החל ממועד זה (ממנו למעשה עותר האיש לחייב את האשה לפצותו בגין סרבנותה לקבל את גטה), ניתנו החלטות שונות בבד"ר, שיש בהן ללמד על עיכוב האשה המחייבת את XXX את סידור הגט (נספחים 11-12 לתביעת האיש), ובפרט החלטת בד"ר מיום האשה לקבל את גטה (נספח 3 לתביעה; וסעיף 37 לכתב ההגנה); האיש עזב את דירת לבסוף, הצדדים כרתו הסכם גירושין, אשר 3 ;(XXX הצדדים בשלהי שנת 2009 (תסקיר מיום אושר בידי בד"ר בשנת 2019 , ניתן פסק דין לגירושין והגט סודר (נספח 13 , סעיף 9 לתביעה).

טענות האיש החלטות בד"ר מלמדות על אשמת האשה בעיגונו (נספח 6 לתביעתו) עת סירבה להתגרש במזיד, ברשלנות ובחוסר תום לב, רק לצורך דחיית הקץ, פגיעה והתשה, בפרט נוכח הודאותיה המפורשות עוד מראשית הליך הגירושין, כי היא מעוניינת בגט אף יותר ממנו (נספחים 11 ו 12- לתביעה); זכאותו לפצוי קמה מהמועד בו הגיש תביעתו לגירושין, הן בשל העובדה שפסק הדין לחיוב האשה בגט הכיר למפרע שצדק בתביעתו, הן כי לאור נסיבות הפירוד - ניאופה הנטען של האשה - היתנגדותה לקבל גט חסרת תום לב, בפרט כאשר עסקינן בבני זוג חרדים והאשה נאסרה על בעלה (סעיף 22 לתביעתו).

משמעותי להבנה מי מהשניים XXX הדיון המהותי שהתקיים בבית הדין הרבני הגדול ביום ניסה לעכב את הגט, מי מבניהם ניסה לסחוט כספים, ומי פעל בתום לב ומי בזדון.

התביעה דנן היא פרי מהלך מתוכנן של האיש שתיכנן להפרד מהאשה ולהותירה ללא כל, 23 בעוד האשה פעלה בתום לב, בהתאם להבנתה ולמה שגרמו לה להבין, בעיקר האיש (ש' 8-15 עמ' 16 לפרוטוקול מיום 4.11.21 ); האיש פעל בחוסר תום לב, כאשר הציג מצגי שוא ושיכנע את בד"ר, כי האשה נאפה 20 שנים קודם לפתיחת הליך הגירושין, הכול במטרה לקבל את הרכוש המשותף.

השבת מצב הניזוק לקדמותו, ככלל משפטי של דיני הפיצויים, אמורה לשמש אמצעי לקידום השויון, ההגינות, היעילות, החופש וטובת החברה כולה - המתבטאת בהכרה בשיקולים כלכליים וחברתיים ובערכי יסוד של החברה ותפיסות הצדק והמוסר שלה בעת פסיקת הפיצויים.

...

כפי שיובהר להלן - תוך הבאה בחשבון של השיקולים האמורים - סבורני, כי יש לפסוק את סכום הפיצוי על הצד הנמוך.

לאמור יש אף להוסיף את מצבה הרפואי הרעוע של האישה, אשר החלימה ממחלת הסרטן, אך לאחר הטיפולים שנדרשו להחלמתה, לוקה כיום במחלת עצבים בעטיה סובלת מכאבים קשים בכל גופה, ומוגבלת בתפקודיה היומיומיים (סיכום יחד עם האמור סבורני, כי אין לייחס משקל ממשי להיתר 10 .

בנסיבות אלו סבורני, שיש 23 .

₪ לחייב את האישה בהוצאות האיש בסך 30,000 25 אשר על כן תביעת האישה בתמ"ש 62881-06-21 נדחית; ואילו תביעת האיש בתמ"ש 50420-02-20 26 ₪ מתקבלת בחלקה.