תביעה לפיצוי על נזקי גוף בתקיפה

תביעה לפצוי על נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים).

הנתבעת תוקפת את קביעת הקשר הסיבתי.

...

לאחר עיון בטענות הנתבעת (לרבות לגבי היעדר קשר סיבתי בין הטיפול בשנת 2016 לבין התאונה) ובהיעדר התעמקות בנושא בישיבת ההוכחות, החלטתי לפסוק לתובע לפי אומדן  4,000 ₪.

הטענה נדחית.

סיכום הפיצוי א. גריעה מכושר השתכרות 190,000 ₪ ב. הפסדי פנסיה 23,750 ₪ ג. הוצאות 4,000 ₪ ד. נזק לא ממוני 26,065 ₪ ----------------------------------------------------------------------- סה"כ: 243,815 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע 243,815 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בעקבות התקיפה הוגש נגד המשיב כתב אישום, והמערער הגיש נגדו תביעה לפצוי על נזק הגוף שניגרם לו בעקבות התקיפה.

...

לא הבינותי מדוע ישלם המערער למשיב באותה תקופה סך 17,000 ש"ח, כאשר הוא מצידו טוען כי אין הוא חייב למשיב דבר, ומעבר לכך – הוא סבור כי המשיב צריך לפצותו על נזק הגוף שנגרם לו, ולכן תבע אותו (כשנה קודם לכן) בתביעת נזיקין.

סיכום סוף דבר, נוכח כל הדברים הללו, אני מקבל את הערעור וקובע, כי המערער שילם את כלל התשלומים שטען כי שילם למשיב.

סיכומם של דברים, המשיב ישלם למערער סך 48,586 ₪ (תביעת המערער נגד המשיב); נוסף על כך ישלם המשיב למערער שכר טרחת עורכי דין בערעור בסך של 10,000 ₪.

לפני תביעה לפצוי ניזקי גוף על-פי פקודת הנזיקין; היא נסבה על שלושה ארועי פגיעה נטענים אשר יוחסו לתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת.

אף בהנתן חובת זהירות מושגית של מעסיק כלפי עובדו, אם למעסיק לא הייתה יכולת לצפות את הנזק והוא לא היה צריך לצפותו שכן ארוע התקיפה היה חריג ולא צפוי, לא תקום חובת זהירות קונקרטית כלפי מי שניפגע מהתקיפה.

...

יחד עמה נדחית ההודעה לצדדים השלישיים.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות ההליך, לרבות בגין שתי חוות-הדעת של מומחי הנתבעת ובגין השתתפותה של הנתבעת בשכרם של מומחי בית-המשפט, בסך של 10,000 ₪ בערכי יום פסק-הדין; עוד ישלם התובע לנתבעת שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 15,210 ₪.

הנתבעת תשלם לצד השלישי 2 את הוצאות ההליך בסך 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 3,510 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין.

בפני בקשה מטעם הנתבע 4 לדחיית התביעה לפצוי בגין נזק גוף על הסף מחמת היתיישנות.

בבית החולים נבדק ע"י מומחים לזיהומולוגיה ונוירולוגיה שחשדו נוכח התופעות מהן סבל, כי נדבק בנגיף קדחת הנילוס המערבי ולכן הוחלט לבצע בדיקת LP, דיקור עמ"ש מותני, שאישרה כי המשיב 1 נדבק בנגיף קדחת הנילוס שתקף את המוח וגרם לו לדלקת במוח.

...

אין בידי לקבל טענה זו. נראה כי בנסיבות המקרה דנן עמדה בפני המשיב 1 אפשרות סבירה לערוך בירור שהיה בכוחו להוביל לגילוי העובדה הנ"ל .

יפים לכאן דברי כב' השופט עמית התייחס בע"א 2919/07 מדינת ישראל – הועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא ליפל, פסקה 48, (19.9.10): "..יש להבחין בין העובדות המהוות את עילת התביעה לבין הראיות הנדרשות להוכחת העובדות: "הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות בונה עצמה על מערכת שבה 'נעלמו' מן המשיב 1 'העובדות המהוות את עילת המשיב 1נה'. עובדות הן עובדות: אין הן לא פרשנות משפטית לדין, לא הבנת הדין ולא השגתן של ראיות להוכחת עובדות.......גילוי ראיות קשור בדרך כלל ליכולת מימוש כוח התביעה או לכדאיותה ולא לעצם קיום הזכות, ולכן, ככל שנזהה ראיה עם עובדה הנדרשת לצורך הגשת התביעה, תהא בכך הרחבה מלאכותית של כלל הגילוי המאוחר" מהסיבות המנויות לעיל, גם הטענה כי יום מתן פסק הדין בבית הדין לעבודה הוא היום ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות – דינה להידחות.

[ראה ע"א 4275/10 יעקב מולהי נ' נדינת ישראל – משרד הבריאות (22.2.12)] מכל הטעמים הנ"ל יש לדחות את התביעה כנגד המבקש מחמת התיישנות.

רקע בפני תביעה לפצוי בגין נזק גוף, על יסוד פוליסת ביטוח, בהתאם להוראות חוק הספורט תשמ"ח – 1988 (להלן : "חוק הספורט").

ביחס לארוע השני, שארע בחודש נובמבר 2018, העידה התובעת כי במהלך משחק, בעת התקפה, יצאה הכתף ממקומה.

...

פרמטרים אלה יש בהם כדי לבסס את המסקנה בדבר היותה של התובעת שחקנית מן המניין בשורותיה של הנתבעת.

מסמך מיום 11.1.2019 – תוצאות בדיקת MRA, בסיכומו צוין "קרע של הלברום העליון והתחתון קדמי. לזיה ע"ש היל- סאקס באספקט האחורי של ההומרוס". צירוף כל אלה מביא למסקנה כי התובעת עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח את קרות האירועים הנטענים על ידה, בנסיבות הנטענות על ידה.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 68,821 ₪.