תביעה לפיצוי על הפרת חובת תום הלב במשא ומתן חוזי

הסעדים להם עתרה התובעת הם: פיצוי על הפרת חובת תום לב במשא ומתן לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, והפרת חובת תום הלב וההגינות על פי המשפט המנהלי, בסך 20,000 ₪.

לעניין סכויי תביעת התובעת פורטו בבקשה טיעונים אלה: המדינה ביקשה הארכת מועד להגשת כתב הגנה ונימקה אותה במורכבות העובדתית של המקרה, ולבסוף במקום להגיש כתב הגנה, היא הגישה בקשה לסילוק על הסף, אשר מיתעלמת מאותה מורכבות עובדתית, אשר כוללת מחדלים של משרד החינוך אשר יש לבררם ולבחון לגופן את טענות התובעת להתקיימות יחסי עבודה ולקיומה של אחריות בגין גרם הפרת חוזה והפרת חובה חקוקה.

...

ביום 2.11.20 הגישה התובעת בקשה להארכת מועד בת 14 ימים להגשת תגובתה לבקשה לסילוק על הסף, וביום 3.11.20 נעתר בית הדין לבקשה.

ענייננו בתביעה כספית לתשלום פיצויים על סך 156,380 ₪ בגין תרמית, הטעייה, הפרת חובה חקוקה, רשלנות גרם הפרת חוזה, ניהול משא ומתן לקראת חוזה בחוסר תום לב, קיום חוזה בחוסר תום לב והתעשרות שלא כדין בעקבות מכר דירה.

...

סיכומם של דברים – התביעה שכנגד נדחית.

הוצאות משפט: לא מצאתי מקום לחייב בהוצאות ביחסים שבין התובעת לנתבע מס' 1 – יצחק רז, לאור התביעה שכנגד כפי שהוגשה ותוצאתה וכן מששוכנעתי כי התנהלותו של הנ"ל לא הייתה נקייה מספקות אף אם אין בה עילה לחיוב כספי כמפורט לעיל.

סוף דבר: התביעה העיקרית והתביעה שכנגד – נדחות.

טענות הצדדים לטענת המבקש, הליקויים הנטענים בשלוט שהוצב ליד הקרקרים מגבש לטובת חברי הקבוצה שלל עילות תביעה (שלל רב מאוד, ושמא רב מדי, של עילות ש'אסף' מספר החוקים): הטעה צרכנית לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); ניצול מצוקת הצרכן לפי סעיף 3(ב) לחוק הגנת הצרכן; הפרת חובות גילוי של עוסק לפי חוק הגנת הצרכן; הפרת תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), תשס"ח-2008 (להלן: "תקנות מחיר ליחידת מידה"); רשלנות; הפרת חובה חקוקה; תרמית, גזל ושליחת יד; הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לכריתת חוזה ובביצוע החוזה; עשיית עושר ולא במשפט; פגיעה באוטונומיה הצרכנית; הפרת חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, וזאת משום ש"המשיבה פגעה, בין היתר, בזכות הקניין של צרכניה" (סעיף ד.8.

דיון סעיפים 3(א), 4(א) ו-8(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובעים את התנאים המצטברים ההכרחיים לאישור התובענה כייצוגית: הבקשה צריכה להיות מוגשת על ידי מי שיש לו עילת תביעה אישית, בהתאם לעילות התביעה המפורטות בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות; על המבקש להצביע על שאלות משפטיות או עובדתיות המשותפות לחברי הקבוצה שלגביהן יש סיכוי סביר כי תוכרענה לטובת הקבוצה; על המבקש להראות כי בירור השאלות המשותפות בדרך של ניהול תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקת; כי ניהול ההליך יהיה בדרך הולמת מקום בו עניינם של חברי קבוצה על הפרק וכי עניינם של חברי הקבוצה ינוהל בתום לב (ראו: רע"א 9617/16 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מיה (מוגרבי) לפינר, סעיף 16 (28.10.2018), להלן: "עניין דיסקונט").

בטרם הוגשה בקשת האישור שלח ב"כ המבקש "פנייה מקדימה בטרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית" אל חצי חינם (ראו: נספח 8 לבקשת האישור), ובו נכתב: "בטרם הגשת בקשת האישור מצאנו לנכון, לפנות אליכם במכתב זה, וזאת בכדי לברר האם בכוונתכם לחדול מן ההפרות האמורות ולקיים את כלל הוראות הדין, במסגרתו תתחייבו לשנות את שיטות השיווק הפסולות לאלתר, וכן האם אתם מוכנים להציע למרשינו, לרבות לחברי הקבוצה שנפגעו ואותה בכוונתו לייצג, פיצוי הולם... חרף העובדה שבאפשרותו של מרשינו היה להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית מבלי לפנות אליכם תחילה, מרשינו מצא לנכון לפנות אליכם בשלב זה במטרה לנסות ולסיים את העניין בפשרה... ככל שלא תשכילו להגיע לפשרה, יאלץ לפנות מרשינו לערכאות המשפטיות המתאימות ולנקוט בכלל ההליכים המשפטיים שלאל ידו ולנקוט בהם בדין, לרבות עמידה על חיובכם בפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק..." פנייה זו של המבקש ובאי כוחו משקפת לטעמי את המטרה האמיתית בהגשת בקשת האישור – הפעלת לחץ על חצי חינם להתפשר עימם, ואני סבורה כי יש בפנייה, למצער טעם לפגם.

...

בטרם הוגשה בקשת האישור שלח ב"כ המבקש "פנייה מקדימה בטרם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית" אל חצי חינם (ראו: נספח 8 לבקשת האישור), ובו נכתב: "בטרם הגשת בקשת האישור מצאנו לנכון, לפנות אליכם במכתב זה, וזאת בכדי לברר האם בכוונתכם לחדול מן ההפרות האמורות ולקיים את כלל הוראות הדין, במסגרתו תתחייבו לשנות את שיטות השיווק הפסולות לאלתר, וכן האם אתם מוכנים להציע למרשנו, לרבות לחברי הקבוצה שנפגעו ואותה בכוונתו לייצג, פיצוי הולם... חרף העובדה שבאפשרותו של מרשנו היה להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית מבלי לפנות אליכם תחילה, מרשנו מצא לנכון לפנות אליכם בשלב זה במטרה לנסות ולסיים את העניין בפשרה... ככל שלא תשכילו להגיע לפשרה, יאלץ לפנות מרשנו לערכאות המשפטיות המתאימות ולנקוט בכלל ההליכים המשפטיים שלאל ידו ולנקוט בהם בדין, לרבות עמידה על חיובכם בפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק..." פנייה זו של המבקש ובאי כוחו משקפת לטעמי את המטרה האמיתית בהגשת בקשת האישור – הפעלת לחץ על חצי חינם להתפשר עמם, ואני סבורה כי יש בפנייה, למצער טעם לפגם.

להדגיש כי מסקנה זו גם נובעת מהצורך לבסס את הקשר בין השימוש בכלי הפרוצדוראלי החשוב של תובענה ייצוגית ובין המטרות הברורות שהציב המחוקק לשימוש שיעשה בכלי הפרוצדוראלי הזה כמפורט בסעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות.

לאור כל זאת, בקשת האישור נדחית.

המבקש הגדיר 2 קבוצות נפגעים, הקבוצה הראשונה הוגדרה כ"כל לקוח" אשר רכבו תודלק "בסולר ו/או מים במקום בנזין ו/או סולר ו/או מים בשילוב עם בנזין במקום בנזין וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים"; בקבוצה השניה הוגדרו אותם הנפגעים אשר נגרמו להם אותם הנזקים, אך נאלצו "לחתום על כתב ויתור בגין פיצוי על נזקים עתידיים ו/או עוגמת נפש". את ניזקי חברי הקבוצה, כימת באותו האופן אשר כימת את נזקיו שלו.

לטענת המבקש אין מדובר בארוע נקודתי, ומשניסתה המשיבה להמנע מלפצות את הלקוחות בגין הנזקים העקיפים (אובדן שימוש ועוגמת נפש), ומשלא הציעה מתוה לפצוי נזקים עתידיים שיכולים להגרם לרכבים של חברי הקבוצות, יש לאשר את התובענה כייצוגית בעילות תביעה של הטעה צרכנית, הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת תום לב במשא ומתן, הפרת הסכם והטעיה חוזית, רשלנות, והכול כמפורט בסעיפים 37 – 74 בבקשת האישור.

...

בשים לב לכל האמור לעיל, הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נדחית.

מעבר להעדר מנגנון לפסיקת גמול, שכר טרחה והוצאות במסגרת דחייתה של בקשת אישור, לא שוכנעתי כי הגשת התובענה הייצוגית היא שהובילה להחלטת המשיבה לחזור בה מנוסח כתב הוויתור.

כזכור, בקשת האישור הוגשה בתאריך 16.6.2022, כאשר האירוע התרחש כשבוע קודם לכן, וכיומיים לאחר תכתובות בין המבקש לבין המשיבה, מבלי שטרח להמתין לתשובת המשיבה לעניין זה. סבורני כי לו היה ממתין לתשובת המשיבה בעניין זה, כפי שנמסרה לו ב – 20.6.2022, לא מן הנמנע כי התובענה בכללותה הייתה מתייתרת [ראו והשוו: ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.2018), בסעיף 30].

" ברע"א 5210/08 עו"ד רוזנבלום נ' המועצה המקומית חבל מודיעין (20.12.2010) נידרש בית המשפט העליון לתביעת תשלום שהוגשה נגד רשות מקומית בגין שירות משפטי שנתן לה המערער בהתאם להסכם שנכרת בנגוד להוראות סעיף 203 לפקודת העיריות ולסעיף 232 לצוו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), התשי"ח – 1958, המחייב הטבעת חותמת המועצה על חוזיה ומסמכיה.

ככל שהנתבעת הפרה את החוזה עם התובעת, עומדים לתובעת סעדים מתחום דיני החוזים, אולם אין הצדקה לשנות את סיווג השמוש בזכויות משימוש מורשה לשימוש מפר והפיצוי הראוי לכאורה אינו פיצוי על הפרת זכות הקניין הרוחני של התובעת אלא על הפרת החוזה בין הצדדים.

כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבעים הפרו כלפיה חובה חקוקה, ובכלל זה חובת תום הלב במשא ומתן ובקיום חוזה ועוד.

...

סיכומו של דבר, התובעת לא הוכיחה תביעתה נגד הנתבעים 2-4 ודין התביעה נגדם להידחות.

בהמשך למפורט בפסקאות 132 ו- 164 לפסק דין זה, תשלם הנתבעת לתובעת סך 138,000 ₪, כערכו ביום הגשת התביעה.

על כן אני קובע כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעים 2-4 בסכום כולל של 6,000 ₪, שישולם בתוך 30 ימים מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.