תביעה לפיצוי על הפרת זכות יוצרים בחוברת לימוד

הרקע העובדתי בקליפת אגוז: המערער הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כנגד המשיבים, וזאת בגין העתקה נטענת של חוברות לימוד שזכויות הקניין הרוחני בהן מצויות בבעלותו.

בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי המשיבה 1 הפרה את זכויות היוצרים של המערער ביחס לארבע חוברות לימוד, וכי הפרות אלה מהוות מסכת אחת של מעשים באופן המצדיק לראותם כהפרה אחת לעניין קביעת הפצוי.

...

בבקשת הסילוק שלפניי טוען המערער, כי דין הערעור שכנגד להימחק על הסף מן הטעם שהוא חורג מדלת אמותיהם של העניינים אשר נכללו בגדר הערעור העיקרי ועוסק בסוגיות נוספות ונפרדות.

לאחר ששקלתי בדבר ובחנתי את הבקשה על רקע אמות המידה החלות בכגון דא, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

התוצאה היא כי בקשת הסילוק נדחית.

בפניי תובענה לחיוב הנתבעים, מכללת אתגר תיקשורת בע"מ ומנהלה מר יעקב נחמני, בתשלום פיצויים בטענה כי הפרו את זכויות היוצרים של התובע בסדרת חוברות לימוד (להלן: "החוברות"), עוולו כלפיו בעוולת גניבת עין, גזל מוניטין תאור כוזב והתערבות בלתי הוגנת, מכוח חוק זכות יוצרים התשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים") וחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), וכי עשו עושר ולא במשפט - בהתאם לחוק עשיית עושר שלא במשפט, התשל"ט –1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט").

על כן טענו הנתבעים, כי ככל שתובענה זו מצביעה על הפרה כלשהי לכאורה, הרי שמדובר בהפרה מינורית, דלילה בהיקפה, שבוצעה בתום לב וללא ידיעת ו/או אישור הנתבעים, תוך שהנתבעים התנצלו על טעות מצערת זאת ואף הציעו לתובע פיצוי עינייני, הולם ומניח את הדעת בגינה, במסגרת חילופי מכתבים שהתקיימו ביניהם ערב הגשת תובענה זו. הנתבעים הכחישו העתקת שלושת החוברות האחרות וטענו כי בהיעדר כל סימן חזותי המזהה ו/או משייך את החוברות למכללה נשמט הבסיס הראיתי לייחוס הפרה זו לנתבעים.

...

מעבר לכל האמור לעיל, יש במעשי הנתבעים כדי לבסס את עוולת הרשלנות בכך שהתירו ביצוע העתקה על ידי עובדיה.

לאור כל האמור לעיל, ובהינתן הפרת זכויות יוצרים ב-4 חוברות, הפרות אותן ראיתי בנסיבות העניין כהפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, ובהינתן השיקולים דלעיל ראיתי לנכון להעמיד את הפיצוי הכולל על סך של 80,000 ₪ בגין ההפרות האמורות.

סוף דבר צו מניעה האוסר על הנתבעים לבצע כל פעולה מפרה ביחס לזכויות התובע בחוברות.

בית המשפט המחוזי בירושלים ת"א 53454-06-11 מכון המקדש נ' כרטא החברה הישראלית למפות ולהוצאה לאור בעמ ת"א 6069-09-12 כרטא החברה הישראלית למפות ולהוצאה לאור בעמ נ' המכון ללימודי מחקר ובניין המקדש ואח' בפני כב' השופט משה בר-עם תובעים כרטא החברה הישראלית למפות ולהוצאה לאור בעמ נתבעים 1.המכון ללימודי מחקר ובניין המקדש 2.בית האמן העברי בע"מ 3.ישיבת דביר 4.המדרשה לידע המקדש 5.ישראל אריאל 6.מרדכי בנציון פרינס 7.חיים ריצ'מן 8.יהודה יהושע גליק פסק דין

ביום 5.10.1995 נחתם ההסכם השלישי (להלן: "ההסכם השלישי") לפיו התחייבה כרטא להוציא לאור סדרת חוברות אשר ישמשו יסוד לחיבור "אנציקלופדיה המקדש". נוסף על התנאים שנקבעו בהסכם שבעיקרם דומים לאלה שנקבעו בהסכמים הקודמים, נקבע בסעיף 3.5 כי מכון המקדש מתחייב "להציע כל כתב יד" לכרטא וככל שלא תשיב להצעה בתוך 40 ימים, רשאי מכון המקדש להציע את כתב היד לגורם אחר (להלן: "זכות הראשונים").

בעיניין תביעת המכון להפרות זכויות היוצרים בתמונות על דרך של פירסום, שלא על פי הרשאה, במוצרים אחרים של כרטא, טען לפיצויים סטאטוטוריים בסכומים שפורטו.

...

לסיכום, טען לפיצויים כספיים המגיעים לו הן בשל תשלומים שעוכבו על ידי כרטא שלא כדין והן לפיצויים בסכומים שפורטו בגין הפרות זכויות היוצרים של המכון בתמונות.

לסיכום, הבהירה וחידדה את טענותיה כפי שפורטו בסיכומיה.

מכאן, משהוגשו סיכומי הצדדים לרבות סיכומי התשובה הובא התיק לפניי למתן פסק דין, על דרך הפשרה, כדלקמן: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי טענותיהם, על נספחיהם (בהליכים שלפניי, בתביעת המכון ובתביעת הרב אריאל- לרבות הראיות שהובאו שם), התרשמתי מהראיות שצורפו לסיכומיהם, עיינתי בחוות דעת המומחים, שקלתי את השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם (לעניין השיקולים הנוגעים לעניין ראה, בהרחבה, פסק הדין בת"א (י-ם) 5437/01 ניסים חנייה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש (פורסם בנבו, 30.1.2005)), נתתי דעתי לציפיותיהם הסבירות, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן הסכמתם לפסיקה בפשרה ולסיום כולל של הסכסוך והיחסים המשפטיים החוזיים על פי ההסכמים, השבת הזכויות והמלאי, הנני מחייב את המכון לשלם לכרטא סך של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, בחמישה תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1.12.2013 ובכל חודש עוקב.

התביעה שהוגשה היא בשל הפרת זכויות היוצרים של המבקשת ביצירות, גזל, עשיית עושר ולא במשפט, ופגיעה במוניטין של המבקשת בחוסר תום לב, ותוך רשלנות והפרת חובה חקוקה.

כן תבעה המבקשת פיצויים נוספים בסך 100,000 ₪ עבור בגין עוגמת הנפש והפגיעה במוניטין שנגרמה לה עקב הפצת היצירות.

לבסוף טוענת המדינה, כי פעלה והוציאה הנחיות במסגרת חוזרי מנכ"ל למיגור התופעה של הפרת זכויות יוצרים בספרי לימוד.

לעניין סעיף 3.3 לדרישת המבקשת - אם לטענת הערייה לא עוסקים בתי הספר בצלום חוברות לימוד או שהיא איננה יכולה להשיג את המסמכים האמורים, הרי שעליה להצהיר על כך במסגרת תצהיר שתיתן באופן מפורש וברור.

...

לעניין סעיף 3.4 לדרישת המבקשת – אינני רואה הכבדה מיוחדת במסירת תכניות הלימוד של בתי הספר, ובייחוד לאור העובדה כי העירייה לא התייחסה למעמדה של מנח"י כמפקחת, ואני קובע כי עליה להציגן למבקשת או לאפשר עיון סביר בהן במקום שתיקבע.

סיכום הבקשה מתקבלת בחלקה.

באשר למדינה – הרי שבהעדר כל טענה מצידה ובהעדר כל התייחסות מצידה לדרישות שנמסרו כדין מהצד שכנגד ולצו שיפוטי שניתן בעניינה – אני מורה כי יינתן צו למענה על השאלון ודרישת גילוי המסמכים מטעם המבקשת, אשר יימסר עד ליום 15.3.13.

בפסק דינו של בית משפט השלום חויבו המבקשים לשלם למשיב 1 סך של 20,000 ש"ח פיצויים סטאטוטוריים בהתאם לסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים (להלן: הפקודה) בגין הפרת זכויות היוצרים של המשיב 1, וזאת על דרך של העתקת ארבעה דפי לימוד שהוכנו על ידו לצרכי לימוד ב"בית הספר לברמנים" שבבעלותו.

עוד טוענים המבקשים כי הם לא נהנו מפירות ההפרה על ידי המשיבה 3, הן כיוון ששלמו לה עבור הכנת חוברות לימוד לקורס לברמנים, בעוד היא העתיקה חומר קיים, והן כיוון שהוכח, לטענתם, כי לא נגרם למשיב 1 נזק ממון בשל ההפרה ועל-כן לא הניבה ההפרה פירות.

עמד על הדברים הנשיא שמגר: "ההסדר נועד לאפשר לתובע מכוח זכות יוצרים, לאחר שהוכיח כי הוא זכאי לתבוע לפי זכות זו, ולאחר שהוכיח דבר הפרתה של הזכות בידי הנתבע, לתבוע פיצוי בגין ההפרה ללא צורך בהוכחת הנזק הממשי. סעד זה ניתן כאמור בסעיף, לפי בקשת התובע (ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט), אשר רשאי לבחור בפצוי, כאמור, משיקוליו שלו: יכול ותובע יבקש נזקיו הממשיים כפי שהוכחו ויכול ותובע יבקש סעד של הפצוי הסטאטוטורי. אומנם, כפי שנאמר בדברי ההסבר, ההסדר נועד בעיקר למצבים בהם לתובע יש קשיים להוכיח את ניזקו הממשי, אולם זהו עניין סובייקטיבי ולטעמי אין הגיון במניעת הפעלתו של הסעיף גם כשהתובע יכול היה לנסות ולהוכיח ניזקו אך בוחר להסתפק בפצוי הסטאטוטורי" (ע"א 592/88 שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל פ"ד מו (2) 254, 264).

...

לפיכך חייב בית משפט השלום את המשיבה 3 לשלם למבקשים 80% מתוך הסכומים שישלמו המבקשים למשיב 1, 80% מאגרת ההודעה לצד ג' וכן שכר טרחה בגין ההודעה לצד ג' שנשלחה אליה, בסך 9,000 ש"ח בצירוף מע"מ. את המשיב 2, ששימש כמנהל "המכללה לברמנים", חייב בית משפט השלום לשלם למבקשים 20% מתוך הסכומים שעליהם לשלם למשיב 1, 20% מאגרת ההודעה לצד ג' שנשלחה אליו וכן שכר טרחת עורך-דין בתוספת מע"מ. חיובו של המשיב 2 נעשה ביחד ולחוד עם משיבה 3.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ושל בית משפט השלום, הגעתי לכלל מסקנה כי אין הבקשה מגלה כל נימוק אשר יצדיק "ערעור שני" בתיק זה. הסוגיה הראשונה שטוענים המבקשים שמצריכה הכרעה – שאלת סמכותה של ערכאת הערעור להתערב בשיעורי חלוקת האחריות בין הצדדים - אין בה ממש.

הבקשה נדחית איפוא.