תביעה לפיצוי על הפסדים בעסקת רכב

באשר לטענת כהן לפיה הפסיד עסקה בעקבות תלונה זו, טען תמאם כי העד מטעם החברה (ורינט) מר בנדלר אישר כי בעקבות הרישום הפלילי והחקירות הוחלט לדחות את המשך המשא ומתן עם כהן וכי העסקה האפשרית הועברה בסופו של דבר לספק אחר – וכך נשלל הקשר הסיבתי בין תלונתו לבין אי קיום ההיתקשרות.

לבד מן האמירה הכללית כי מדובר ברכב השווה 55,000 ₪ – טענה שאף היא לא הוכחה – לא הצביע כהן על כל נזק שניגרם לו בשל אי רישום העיקול ודי בכך כדי לדחות את עתירתו לפצוי בגין מחדל זה. עוד יש להזכיר ביחס להוכחת הנזק כי כהן לא חלק על טענת תמאם שמעולם לא נוצרו התנאים אשר הצריכו את מימוש העיקול, בעיקר משביקש כהן עצמו את דחית התביעה כנגד אישתו.

אשר לענין "ורינט" – כהן טוען כי כמומחה בעל שם בתחום המחשוב עמד להיתקשר בחוזה למתן שירותים עם חברה גדולה בשם "ורינט" אולם מעצרו בשל תלונת שוא שלטענתו הגיש נגדו תמאם – טענה אשר תדון בהמשך – וכן חשיפת החברה לרישום הפלילי שלו הובילו לכך שורינט נסוגה מהכוונה להיתקשר עימו וכך נגרם לו הפסד ניכר בעטיו תבע פיצוי בסך 250,000 ₪.

...

סיכום הפועל הנובע ממכלול האמור לעיל הוא שתביעת הפיצויים נדחית במלואה, ובגין תביעת שכה"ט אני מחייב את כהן לשלם לתמאם סכום של 54,463 ₪ כולל מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

כמו כן, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם את אגרת בית המשפט בסך 3,386 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.13 ועד הפרעון המלא.

נוסף על האמור לעיל ובשים לב להתמשכות ההליכים בתובענות אלה ולהתנהלות כהן כמתואר לעיל, אני מחייב את כהן לשלם לתמאם בגין שני ההליכים יחד הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪, כשלסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד הפרעון המלא.

נושא התביעה שלפניי הוא עסקת רכישת רכב ישן לאחר פירסום מודעה באתר אינטרנטי.

לפיכך התובעת מבקשת לחייב את הנתבע להשיב את כספי תמורת הרכב ולחייבו בהוצאות העברת הבעלות והבדיקה, וכן בפצוי על הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש.

...

ודוק , לו המסקנה הייתה אחרת בדבר תחולת דיני הטעות ,ממילא ההשבה לא יכולה להיות מלאה שעה שהתובעת עשתה שימוש ברכב עד להגשת תביעתה.

מסקנה זו מתחזקת גם בעצם הדרישה לקבל מחיר גבוה ביותר ממחיר המחירון של הרכב.

עם זאת שוכנעתי כי הדברים נאמרו לה על מנת להפיס את דעתה לרכוש את הרכב ומשלוח המסרון מיד לאחר העברת הבעלות ובטרם ביצוע הבדיקה במכון הבדיקה, מצביע על האמון שנתנה בדברי הנתבע באשר להבטחה הנ"ל ועל כן הפרתה מזכה אותה בפיצוי הסתמכות הולם .

התביעה ובעלי הדין המדובר בתביעה לפיצויים על סך 265,000 ₪ בגין הפסדים שונים, שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב הפרת חוזה שכירות.

מלבד הסככה שהוקמה ע"י חב' נסיר על הקרקע טוען הנתבע כי כל יתר העבודות הנטענות לא נעשו כלל בקרקע נשוא התביעה אלא בחלק השני של החלקה (חלקו של אחיו), אותו השכיר אחיו רג'א לעפו ז"ל ובניו, ועליו הקימו עסק למכירת רכבים.

בהנתן האמור, טוען התובע כי הנו זכאי מהנתבע להחזר עלות מחצית הסככה בסך 25,000 ש"ח. התובע נחקר במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש לעניין הסככה שהייתה קיימת בקרקע עובר למועד כניסתו לשותפות הנטענת עם המנוח עפו, ולעסקת מכירתה בהמשך לחב' אם טי מדיה בע"מ (פ' עמ' 5 ש' 7-21): "ש. טענת שמטרת העסק והשותפות הנטענת בינך לבין עפו זה הקמת שוק רוכלות. לפני שנהיית שותף. בדקת עם הסככה מאושרת?

...

הכרעה בסוגיה ג' שקלול הראיות שהובאו בסוגיה זו מובילה למסקנה כי גרסת הנתבע לפיה מסר לתובע הודעה בע"פ על ביטול חוזה השכירות לא הוכחה במישור העובדתי, הגם והינה בניגוד להוראות חוזה השכירות כאמור, המצריכות מתן הודעה במכתב רשום לכתובת השוכר.

כך שבהעדר נתון מהותי זה, דין תביעתו בראש נזק זה להידחות, ולו מטעם זה בלבד.

פיצוי בגין עוגמת נפש מהטעמים שפורטו לעיל, ולאור דחיית טענות התובע ביחס לכל אחד מראשי הנזק דלעיל, דין התביעה להידחות גם ביחס לראש נזק זה. סוף דבר אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה, ומחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪ לתשלום תוך 30 יום, מיום קבלת פסק הדין.

תביעה לביטול חוזה מכר רכב, ולהשבת סכום העסקה ולתשלום פיצויים.

המומחה ציין כי רק הנתבע והמוסך המטפל ידעו על הכשלים הבלתי פתירים ברכב, וכי בדיקת הרכב טרם עסקת המכר במכון לבדיקת רכב לא הייתה חושפת את הבעיות הבלתי פתירות שבו, מאחר שדרושות בדיקות לאורך זמן ממושך ובתנאים משתנים, מסוג שלא עורך מכון לבדיקת רכב.

התובע עותר לסכומים אלה: 64,900 ₪ עלות שווי הרכב; 100 ₪ עלות העברת בעלות בדואר ישראל; 2,008 ₪ עלות תשלום רישיון רכב; 1,781 ₪ עלות החלפת משאבת דלק; 350 ₪ עלות נתוק קודן; 5,861 ₪ בגין עוגמת נפש ועלות הפסד ימי עבודה ושעות עבודה.

...

הפיצוי לו עותר התובע בגין עוגמת נפש בסך 5,861 ₪ הוא סביר ובהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 – אני מאשרו.

כנגד השבת הרכב ע"י התובע לנתבע ישלם הנתבע לתובע את סכום התביעה בסך 75,000 ₪ עפ"י המפורט לעיל.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

התובעת טוענת בתביעה זו לזכאותה לפיצויים כיורשת בגין שיפוי על הפסדי העיזבון לפי הוראת סעיף 7א לחוק הפיצויים, שלשונו: "על אף האמור בסעיף 7(5), מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות הענין גם לא היה סביר שיידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)". לחילופין, טוענת התובעת לזכאותה לפיצויים כתלויה במנוח, בגין התקיימות תנאי סעיף 7ב לחוק בעניינינו.

האם, כטענה המושמעת מטעם התובעת - מדובר בהתחייבות של החבר לעיסקת 'מכר חוזר' של הרכב לבעליו המקוריים, הדוד (הצד השלישי 1; שכאמור היה בעליו של הקודם של הרכב, ומכר את הרכב לחבר באוקטובר 2014); או, שמא, כטענת קרנית, לפיה - עולה ממכלול הראיות, שמדובר בהתחייבות החבר (הצד השלישי 2) לביטול בעלותו ברכב (בתנאי שיקבל השבה של 2,000 ₪ מ-4,000 ₪ ששילם לדוד), כשהמנוח, ולא - דודו ירכוש את הבעלות ברכב, בתנאים שמן הסתם סוכמו גם מול הדוד.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובעת 2 סך של 540,000 ₪.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעת 2, החזר שכר טרחת עורך דין בסך 82,134 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעת 2 - החזר סך האגרה ששילמו התובעים בנדון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד תשלומה לבית המשפט; וכן - החזר הוצאות העדים שהעידו מטעמה בנדון ככל שנפסקו על ידי בית המשפט.