תביעה לפיצוי נזקי רכוש בתאונת דרכים עקב נהיגה ללא רישיון

בפני תביעה לפצויי כספי בגין ניזקי רכוש בעקבות תאונת דרכים.

התובע פנה אל הנתבעת 1 בדרישה לקבל את הפצוי הנתבע בתביעה זו, אלא שהנתבעת 1 דחתה את דרישתו לפצוי מחמת זה שלנתבע 2, המבוטח על ידה, לא היה רישיון בתוקף במועד קרות התאונה ועל כן לטענתה נעדר כסוי בטוחי בהתאם לתנאי הפוליסה.

האם הנתבעת 1 חבה בנזקי התובע אין חולק כי רישיונו של הנתבע 2 הוגבל על ידי רשות ההוצאה לפועל בשנת 2014 לבקשת גרושתו וביום 26.10.16 בוטלה ההגבלה על רישיון הנהיגה של הנתבע 2 לאחר שזה הוכיח כי הוא עומד בצו התשלומים.

בהתאם לכך נקבע, כי באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראותו כמי שנהג בעת פסילה.

...

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבע 1 לא הוכיחה שהנתבע 2 ידע בזמן התאונה כי רשיונו נשלל ולכן קיים כיסוי ביטוחי.

סוף דבר לנוכח המפורט לעיל, הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובע סך של 6,852 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע הוצאות ההליך בסך 818 ₪.

מורה: "(א) הפוליסה בחוזה לביטוח כלי רכב פרטי (ניזקי רכוש ונזקי צד ג') תהיה לפי התנאים והנוסח המפורטים בתוספת, להלן – הפוליסה התקנית." סעיף 16 לפוליסה התקנית שבתוספת לתקנות, הנושא את הכותרת "בני אדם הרשאים לנהוג ברכב", קובע כדלקמן: "בני האדם הרשאים לנהוג ברכב יהיו אחד או יותר מהמפורטים להלן, כפי שנכתב במיפרט, ובתנאי שהם בעלי רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל לנהיגת כלי רכב מסוג הרכב, או שהיו בעלי רישיון כאמור בתאריך כלשהוא במשך 24 חודשים שקדמו לנהיגה ברכב ולא נפסלו מלקבל או מלהחזיק רישיון כזה על פי הוראות חיקוק, פסק דין, החלטת בית משפט או רשות מוסמכת אחרת". (ההדגשה אינה במקור – ע.ו).

על פי הפוליסה התקנית, על מנת שיהיה כסוי בטוחי, על הנהג להיות בעל רישיון נהיגה תקף בישראל, לנהיגת כלי הרכב, אך די בכך שהיה בעל רישיון בר תוקף בישראל, במועד כלשהוא במשך 24 חודשים שקדמו לנהיגה, ובילבד שרישיונו לא נפסל.

הגבלה על רישיון נהיגה, המבוססת על הוראות חוק ההוצאה לפועל, משולה לפקיעת רישיון נהיגה מפאת אי-תשלום אגרה.

כאמור, הפסיקה קבעה כי אין מקום להבחין בין תביעות ניזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לבין תביעות בגין ניזקי רכוש, בכל הקשור לשאלת הכסוי הבטוחי (רע"א 2605/07 אריה חברה לביטוח נ' אבו ואח' (10.3.2009); ע"א (חי') 1958/05 אבו נ' אריה (15.2.2007)).

...

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ביחס לנזק המוכח, ומורה כדלקמן: הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 18,711 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ₪ והוצאות האגרה.

רקע וטענות הצדדים לפניי תביעה, שעניינה פיצויים בגין ניזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 9/4/21 (להלן: "התאונה").

לטענתה, משרד התחבורה האריך באופן אוטומאטי את רישיון הנהיגה נוכח מגיפת הקורונה.

זאת ועוד, "בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, המתבססת על לשונו של סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], באין הודעה לנהג על שלילת רישיונו אין לראות בו כמי שנהג בעת פסילת רישיונו. הודעה יכולה להיות בדרכים שונות, בעל - פה או בכתב, ובילבד שאמנם תהיה הודעה. גם אם הוזמן הנהג לדיון בו נפסל רישיונו ולא התייצב אין לייחס לו ידיעה קונסטרוקטיבית. פסילת רישיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה ונדרשת ידיעה ממשית על הפסילה" (עמוד 4 לפס"ד בעיניין עיזבון המנוחה ממו ז"ל, לעיל; אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק סדרי דין וחישוב פיצויים 521 (מהדורה רביעית, 2012); יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, תשס"ה)).

...

אקדים אחרית לראשית ואציין כי על סמך החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהנהגים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק לרבות טופסי ההודעה, תמונות הנזק וסרטון מקום התאונה, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, ומוקדי הנזק בכלי הרכב ותוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את מלוא השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על חלוקת אחריות בין הנהגים, כאשר עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי הנתבעות בשיעור של 50%.

עוד ולאחר ששמעתי את טענות הנתבעות לעניין העדר כיסוי ביטוחי, בשל התליית רישיון הנהיגה, אציין כבר עתה, כי לאחר עיון במסמכים שהוגשו לעיוני על ידי הנתבעת 1, אני מוצאת לדחות את טענת הנתבעת 2, להעדר כיסוי ביטוחי.

אשר על כן טענת הנתבעת 2 להעדר כיסוי ביטוחי נדחית.

סוף דבר אשר על כן, לסילוק סופי ומוחלט, של כל תביעות התובעות נגד הנתבעות, תשלם הנתבעת 2 לתובעות סך של 4,949 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.

רקע וטענות הצדדים: לפניי תביעה, שעניינה פיצויים בגין ניזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 3/9/20 (להלן: "התאונה").

להלן טעמיי: הנתבע 1 הגיע למסור עדות בבית המשפט, הוא אישר בהגינות כי מסר לנתבעת 2, דיווח כזב, לפיו אחיו, מר בועז כהן הוא שנהג ברכב ולא אחיו, עוד טען כי חשב כי רישיונו נשלל ו/או כי הוא מנוע מלהחזיק רישיון נהיגה בשל הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כנגדו.

...

ראו למשל 9625/06 (מחוזי ירושלים) הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' סימה מלכה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 5.9.07): "[...] לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי בית משפט קמא טעה בכך שהוסיף תנאי שאינו נמנה על הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. אכן, לפי פרשנותו של בית משפט קמא את הפוליסה, הצהרת השווא במרמה של בעלה של המשיבה לא היה בה כדי להשפיע על זכאותה של המשיבה לקבלת דמי ביטוח מהמערערת. ואולם, על-פי הדין הקיים, אין מבוטח זכאי לתגמולי הביטוח גם אם המרמה לא השפיעה השפעה ממשית על גובה תגמולי הביטוח". סבורני כי אין חשיבות למניע שהביא את הנתבע 1 למסור ידיעות כוזבות, שעה שמסר ידיעה כוזבת ביודעין מתקיימת בו כוונת המרמה, עצם הידיעה כי הנתבע 1, היה זכאי לפיצוי, על אף שהוא שנהג ברכב, אינה רלוונטית, שכן הסיבה שמסר בתחילה דיווח כוזב הייתה חששו שמא אין כיסוי ביטוחי וכי הדבר יגרום לו לעבירה תעבורתית.

בענייננו, סבורני כי 2 הגרסאות, זו הסבורה כי אין כיסוי ביטוחי וזו הסבורה כי התאונה, עניינה באירוע תעבורתי שיכול להוביל שלילת רישיון הנהיגה, קשורה לשאלת קיומו של הכיסוי הביטוח ולא למניעים אחרים, ועל כן חל הפטור הקבוע בסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית במלואה.

לפניי תביעה שעניינה פיצוי כספי בגין ניזקי רכוש על רקע תאונת דרכים שארעה בתאריך 09.04.22 (להלן: "התאונה").

התובע טען כי במועד התאונה נהג בקלנועית שאינה מחייבת רישיון נהיגה בתוקף ולאחר שהנתבעת דחתה את דרישתו לתשלום תגמולי ביטוח, פנה התובע לנתבעת בדרישה להמצאת העתק מההודעה על תאונה ומסר לנתבעת כי חוקר מטעמה תיאם עמו פגישה אך החוקר לא הגיע במועד שתואם.

...

לאור האמור, אני קובעת כי עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו.

  סוף דבר: התביעה מתקבלת במלואה.

על כן, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 12.1.