תביעה לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם שכירות משנה

המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיבים, לסילוק יד מהמושכר, תשלום פצויי מוסכם בגין הפרת הסכם השכירות, ומתן סעד הצהרתי ולפיו המשיבים אינם זכאים למימוש תקופות השכירות הנוספות על פי ההסכם.

די בקיומם של הסעיפים דלעיל, בשביל לקבוע בשלב זה, כי למבקשות הזכות לפעול בהתאם להוראות ההסכם, אך במסגרת הסעד הזמני, בית המשפט אינו משנה את המצב הקיים, ומאפשר את המשך השמוש במרפסת הכיפה, בהתאם לסעיף 2.1.2.

...

שקלתי האם במקרה הנדון, יש להמשיך בהגבלה של הפעלת אירועים מצומצמים במרפסת הכיפה, אולם, לנוכח דברי מומחה בית המשפט, באשר לצורך בקיום בדיקה מעמיקה והעובדה כי התקן אינו ניתן לפרשנות, וכן העובדה לפיה לא ניתן באמת לאכוף קיומם של אירועים בהיקף מצומצם במרפסת הכיפה, אזי אופציה זו אינה רלוונטית עוד בשלב זה. בטרם סיום אני מוצאת לנכון לציין, כי לא נחה דעתי מהתנהלותם הצדדים בתיק זה, כאשר אלו לא חשפו בפניי את היריעה כולה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת החלקה – על המשיבים או מי מטעמם נאסר לקיים אירועים במרפסת הכיפה (מה שהוגדר כשטחי הרשות בלבד) וזאת החל מיום 1.11.22.

המשיבים ישלמו למבקשות הוצאות ההליך הנדון בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

לפניי תביעה כספית לחיוב הנתבעים בסך כולל של 1,860,564 ₪, בטענה לחוב בגין דמי שכירות ולתשלום פיצוי מוסכם בשל הפרת הסכם שכירות.

בחלוף יותר משנה, ביום 01/06/15 בשל החלפת ייצוג ובאשור ביהמ"ש, הוגש כתב תביעה מתוקן אליו צורפה חברת ס. בני הגליל כתובעת מס' 2.

...

משזו מסקנתי, עתירת התביעה לזכות לפיצוי המוסכם בסעיף 13.6 להסכם בגין הפרת הסכם השכירות, נדחית.

לדידו, "במעמד המחאת הזכויות עם טייר סנטר הובהר שכל הערבויות האישיות והנספחים והחוזה עוברים לטייר סנטר... הסכם השכירות על כל תוספותיו, על כל נספחיו, מומחה לטייר סנטר, ואני מבחינתי משוחרר מהערבות שלי, כולל הערבות שלי בוודאי, אחרת הייתי מבקש מסמך אחר". אני מקבל טענת הנתבעים כי נספח ב' הנ"ל, עליו חתומה חברת סמס, משחרר את הנתבעת מהסכם השכירות על כל נספחיו.

סוף דבר התביעה נדחית.

בלב התביעה שלפניי השאלה האם בכך שהנתבעת שכרה את הנכס ישירות מן הבעלים היא הפרה את הסכם שכירות המשנה ולפיכך חבה בתשלום פיצוי מוסכם בסך 200,000 ₪.

מוסד הפצוי המוסכם מוסדר בסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970 (להלן: "חוק התרופות")– " הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי ביהמ"ש להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראות מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". לשון הסעיף לכשעצמה, כוללת את הקביעה שביהמ"ש רשאי להתערב בשיעורו של הפצוי המוסכם, כאשר שיעורה של ההפחתה, ייגזר משעור הנזק, שאותו ניתן היה לצפות בעת כריתת החוזה.

...

מכל מקום, כאמור, עו"ד חן אינו יכול להצביע על תוכן הדברים שהוחלפו בין בן שמעון לבין ב"כ הנתבעת, ולאור מכלול הנסיבות אני סבור שלא בוססה די הצורך ההנחה שהנתבעת באמצעות בא כוחה פעלה בניגוד להחלטתי הנ"ל. בשולי הדברים יובהר כי הקביעה לעיל אודות הפרת הסכם שכירות 2016 על ידי התובעת, יפה אך ורק במישור היחסים שבין התובעת לנתבעת, לצורך ההליך דנן.

סוף דבר על יסוד כל האמור אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת את הוצאות המשפט בסך כולל של 11,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23,400 ₪.

רקע ביום 1.7.14 נכרת בין הצדדים הסכם שכירות משנה לפיו שכרה התובעת – הנתבעת שכנגד, מן הנתבעים – התובעים שכנגד, שטח הכולל מבנה אורווה וגדרה בקבוץ כרמים, לשם הפעלת בי"ס לרכיבה "בר במדבר", על ידה (לצרכי נוחות בלבד יקראו הצדדים להלן: "התובעת" ו – "הנתבעים" בהתאמה, חרף קיומה של תביעה שכנגד.

בגין הכנסות מפעילויות נוספות מעבר להפעלת בי"ס לרכיבה (20% מהמחזור) – 95,000 ש"ח. פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם – 15,000 ₪.

משאלה הם פני הדברים, כאשר מחד גיסא לא עלה בידי הנתבעים להציג ראיות בדבר גובה החוב הנטען על ידם, אם באמצעות עתירה למתן חשבונות, ואם באמצעות צירוף חוו"ד חשבונאית, תוך שמאידך גיסא התובעת אינה מכחישה כי היתקיימה במקום פעילות נוספת בדמות קייטנות קיץ, ולא עלה בידה להוכיח כי שילמה את חובה בהתאם לסעיף 15 להסכם, יש לקבוע כי התובעת הפרה את ההסכם בכל הנוגע להתחייבות זו ביחס לקייטנות שקיימה במושכר, ועל כן יש לחייבה בתשלום 15,000 ₪ לידי הנתבעים, בהתאם לאמור בסעיף 14 להסכם – פיצוי מוסכם במקרה של הפרה יסודית של ההסכם.

...

משכך, יש לדחות את התביעה שכנגד ביחס לרכיב הפנסיון.

חובות נוספים גם התביעה בגין חוב לחשמלאי וריסוס נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין, ובאופן הסתמי שבו הועלתה, אין בידי לקבלה.

סוף דבר, התביעה העיקרית נדחית.

בכתב התביעה שכנגד עתרה המשכירה לפצוי בגין דמי התיווך ששילמה, נקוי וצביעה, ששכ"ט עו"ד ופצוי מוסכם בגין ההפרה, ורק לראשי נזק אלו אתייחס להלן.

במהלך הדיונים העלתה המשכירה טענות לגבי השכרת משנה מצד השוכרת ועל השלמת דמי השכירות בחודשיים בהם נטען להסכמה על הפחתת דמי השכירות.

אי המצאת פוליסת ביטוח לנכס עבור תקופת השכירות האחרונה בכתב התביעה שכנגד טענה המשכירה כי השוכרת לא המציאה לה מיסמך המעיד על כך שהיא דאגה לבטח את המושכר כפי שהתחייבה בהסכם השכירות (ס' 3.6.4 ו- 44-45 לכתב התביעה שכנגד) וכי היא זכאית לפצוי בגין הפרה זו. ודוק בכתב התביעה שכנגד לא נטען כי לא נערך ביטוח, אלא כי הפוליסה לא הומצאה.

...

לכן אני מורה כי המשכירה זכאית להשבת הסכום ששולם בעד צביעת המשרד בסך של 3,159 ₪, אך דוחה את טענתה לעניין הפוליש.

אם כן, אני מקבלת את טענת המשכירה בעניין הצבע ודוחה את הטענה לעניין הפוליש.

בשים לב להיקף ההליך שנוהל, הגם שהיה בסדר דין מהיר, כמו גם להוצאות המשפט אליהן נדרשה השוכרת אני מורה כי המשכירה, שירה רויאל בע"מ, תשלם לשוכרת ג'יי אף טי נצח ג'וויש פיוטרס טרסט, את הוצאות העדים מטעמה, אגרות בית משפט, והוצאות המתורגמן מאנגלית, וכן שכ"ט עו"ד בסך 11,700 ₪.