תביעה לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם זיכרון דברים

בסעיף 16 להסכם נרשם כי המוכרים יותירו בדירה מספר פריטים שפורטו באותו סעיף, וכן נרשם כי יותירו את: "כל הפריטים והציוד המפורטים ברשימה הרצ"ב ומהוה חלק בלתי נפרד מהסכם זה". אותה רשימה המוזכרת בסעיף זה, צורפה כנספח ג' לבקשת הרשות להגן, כאשר כותרת המסמך הנה: "נספח לזיכרון הדברים ציוד שנשאר בדירה בהסכמת הצדדים" (להלן: "הרשימה - נספח להסכם המכר").

בתאריך 16.06.20 החליטה הלישכה לדחות את התלונה, כאשר בסיום ההחלטה נכתב: "לא מצאנו כי הנילון פעל בנגוד לדין ומוטב היה שהתלונה לא הייתה מוגשת מלכתחילה". מהלך ודיון התיק ניפתח בהגשת תביעה בסדר דין מקוצר על ידי הקונים, כאשר נרשם כי מהות התביעה הנה: "כספית בגין הפרת הסכם", וסכום התביעה: "120,248 ₪". בתביעה נידרש פיצוי מוסכם בגין איחור של 24 ימים במסיקת הדירה , בסך של 50$ עבור כל יום איחור, וסה"כ סך של 4,284 ₪.

...

וראו גם עדות עו"ד צבר בעניין זה: "ש. בסופו של דבר הם חתמו על מסמך שביקרו בבית וראו את הדירה?

הוכח אם כן כי הקונים כלל לא היו "על ארגזים", וכי המוכרים עדכנו אותם שיפנו את הדירה אחרי פסח, כך שלא נגרמו לקונים "ייסורים", והם גם לא עמדו בחוסר וודאות באשר למועד הפינוי, כפי שהם מנסים לצייר, ואף אחד לא "ניצל את מצבם". לקראת סיום מאחר ששני הצדדים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, כאשר שני הצדדים עתרו לפיצוי בגובה הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם בשיעור של 10% מהתמורה – הרי שתוצאות ההפרה של שני הצדדים מתקזזות זו עם זו ולפיכך התביעה והתביעה שכנגד נדחות.

לסיכום התביעה והתביעה שכנגד נדחות כל צד יישא בהוצאותיו.

תשלום התמורה עבור המשאית ושיעור התמורה לה זכאית התובעת בגין עבודתה ימין פירט בתצהירו שצורף לכתב התביעה כי שילם תשלום של 6,000 ₪ במזומן ובעדותו הסביר כי מדובר בתשלום ששולם בפועל לפני עריכת ההסכם כדמי רצינות ובהמשך שילם בהתאם לאסמכתאות שצורפו, שיק בסך 154,000 ₪ ליום 16.6.19 והעברה בנקאית בסך 20,000 ₪ ביום 17.7.19.

היתנהלות זו, לרבות האמור בהסכם לפיו חתימה עליו מהוה אישור של קבלת הסכום בסך 150,000 ש"ח, והיעדר כל טענה מטעם הנתבע או בנו בתכתובות שהציגו הצדדים בדבר אי תשלום סך של 6,000 ₪, מובילים למסקנה כי עלה בידי התובע להוכיח כי שילם גם את הסך של 6000 ₪, למרות שאין בידו קבלה על תשלום סכום זה. יוער כי הנתבע לא הוציא כלל קבלות, ואמנם הוצאות חשבונית אינה מעידה בהכרח כי התקבלה מלוא התמורה הנקובה בה, אולם לאחר בחינת מכלול הראיות עולה כי התובעת הוכיחה כי שילמה את מלוא התמורה עבור המשאית.

פירוק מערבל הבטון ופצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם אין חולק כי שפיר חייבה את הנתבע בעלות פירוק מערבל הבטון שהיה מותקן על המשאית בסך של 15,000 ₪ בצרוף מע"מ כמפורט בחשבונית מיום 27.5.20.

חזוק משמעותי לגירסת התובעת ניתן למצוא בהתכתבות בין ימין לבין ארטיום בה מבקש ממנו ימין כי צריך לעשות זכרון דברים על הפאסט, לצורך עריכת ביטוח ומבקש שיכתוב משהו שמכרו לו את הרכב.

...

מכל האמור לעיל, עולה כי הנתבע לא הוכיח את טענות הקיזוז מטעמו.

סוף דבר התובעת רכשה משאית מהנתבע ושילמה את מלוא התמורה.

על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת 45,734 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

בגין כל העובדות כפי שהוצגו ביקש התובע מספר סעדים כספיים: 10,000 ₪ פיצויים מוסכמים בגין הפרת הסכם המכר, ביטול הסכם היזמות והשבת 117,000 ₪ ששילם בעטיו, 15,000 ₪ פיצויים בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני, ובתוספת שערוך העמיד תביעתו כאמור לעיל על כ – 150,000 ₪.

לחזוק עמדתה מפנה הנתבעת לסעיף הפיצויים בזכרון הדברים המציין פיצויים מוסכמים של כ-"10% פיצוי לצד השני כ-15,000 ₪", וכפי שעולה מדבריו של התובע עצמו בשורה של מכתבי התראה ואזהרה אותם שלח לה עובר להגשת התביעה דנן.

...

לאחר בחינת מערכת היחסים החוזית בין התובע לנתבעת והמסקנה כי הנתבעת הפרה את חובת תום לב כלפי התובע במסגרת היחסים בינם שנוגעים להסכם המכר וכי הטעתה את התובע להתקשר בהסכם היזמות באופן המצדיק את ביטולו, נותר לבחון את שאלת הסעד ההולם.

אני סבור כי המקרה דנן מתאים להפעלת דוקטרינת האשם התורם.

16 בסיכומו של דבר, אני פוסק לזכות התובע פיצויים בסכום (מעוגל) של 125,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

סך של 1,380,965 ₪ כולל מע"מ - בגין סחורה שסופקה לכוכב העמק ואשר לא שולם עבורה, כפי שפורט אף בכתב ההגנה (ובס' 13-18 לעיל), וסך של 250,000 ₪ - סכום הפצוי המוסכם בגין הפרת זכרון הדברים.

הנתבעים 2-4 חתמו על ההסכם כערבים לו; ונקבע פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם, בסך של 250,000 ₪.

כפועל יוצא מכך, טענת משק כי מחיר המחירון המוסכם עמד בזמנים הרלוואנטיים על סך של 850 ₪ לטון (בהפחתת סך של 110 ₪ לפי ההסכם) – נדחית, ולכך יינתן ביטוי, מטבע הדברים, בפרק התביעה שכנגד.

...

לנוכח כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי משק לא הרימה את הנטל להוכיח כי סיפקה לכוכב העמק כ- 3.5 טון סחורה או את מחיר הסחורה הנטען על פי ההסכם.

לפיכך, דין התביעה שכנגד - להידחות אף היא, לרבות ביחס לסעדים ההצהרתיים שהתבקשו בגדרה.

סוף דבר הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד – נדחות.

נטען, כי עליהם לשלם פיצוי מוסכם בסך 490,000 ש"ח בגין הפרת זכרון הדברים, וכן דמי תיווך בגין העסקה בה נמכר הנכס לאבלה, כאשר בהתאם להסכמים על רוזנצוויג לשלם סך של 58,500 ש"ח ועל אלון לשלם סך של 161,154 ש"ח. במסגרת התביעה שכנגד, הגישו רוזנצוויג (באיחור, ולאחר קבלת רשות) הודעת צד ג' נגד עו"ד אבלה, בטענה כי הוא לא הזהיר אותם מפני הסיכונים הכרוכים בבטול זכרון הדברים עם קריחלי.

...

בנסיבות העניין, בהתחשב בסכום התביעה, בהיקף הדיון בתיק ובקביעה לעיל לגבי הפרת חובת הנאמנות על ידי קריחלי, יישא קריחלי בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין לזכות אלון בסך כולל של 30,000 ש"ח. סוף דבר זו תוצאת פסק הדין: ת"א 67066-11-16: התביעה העיקרית נגד הנתבע 1 (עו"ד אבלה) מתקבלת בחלקה, ועליו לשלם לרוזנצוויג סך של 20,000 ש"ח, כאשר סכום זה נושא הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה.

התביעה נגד יתר הנתבעים נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה שכנגד נדחית.