תביעה לפיצוי כספי וסעדים נוספים בגין פעילות מסחרית מתחרה לא לגיטימית

הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה הם פיצוי כספי בשל היתנהלות העולה לכדי "תאור כוזב" בהתאם לסעיף 2 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") וכן בגין היתנהלות העולה לכדי "היתערבות לא הוגנת" לפי סעיף 3 לחוק עוולות מסחריות ופצוי נוסף.

נקבע כי לא הוכחו ולא הוצגו נתונים אובייקטיבים שישכנעו כי מספר הסטודנטים שיגויסו על ידי המבקשת ירד בשל פעילות המשיב 1.

אין מדובר בבקשה שעוסקת בתחרות עסקית לגיטימית בין שני מתחרים עיסקיים אלא בתחרות בלתי הוגנת שיצר המשיב שיש בה משום הטעיית ציבור המתעניינים בלימודי רפואה באוניברסיטה תוך הצגת מצגים כוזבים אשר יוצרים יתרון פסול של המשיב כלפי המבקשת.

...

ככל שבעתיד יתברר כי צדקה המבקשת ויש לקבל את תביעתה.

קביעותיו של בית משפט קמא מקובלות עלי ולא מצאתי כי זהו המקרה החריג המצדיק התערבות ערכאת ערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הקשור למתן סעד זמני ולפיכך דין הבקשה להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

תובענה זו, שעניינה פיצויים הנתבעים בין השאר, בגין הפרת חובות אמון ותום לב, על רקע מעבר של הנתבע מס' 1 (להלן – הנתבע) לעסק מתחרה, הקשור לנתבעת מס' 2 (להלן – הנתבעת), החלה בהליך זמני בו ביקשה התובעת להגביל את עסוקם של הנתבעים.

לאחר ששמענו את העדים, חזרנו ועיינו בראיות שהוצגו ושקלנו את טיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות בעיקרה, למעט הסעד ההצהרתי שהתבקש להשבה לידי התובעת של כספי הפיצויים של הנתבע אשר הופקדו בחברת הביטוח מנורה מבטחים.

כך שבכל מקרה, כלל לא ברור שפניה ללקוחות של התובעת, על רקע הפעילות המשותפת, כאשר אין כל הסכמה לגבי "חלוקת הלקוחות" בין הצדדים, מהוה פעולה בנגוד לדין.

בהילכת צ'ק פוינט ניתנו ארבע דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" - קיומו של "סוד מסחרי"; הכשרה מיוחדת; תמורה מיוחדת; וחובות תום הלב והאמון - כאשר הודגש כי אין זו רשימה סגורה (ראו גם בע"ע 15/99 דיירקס מערכות רפואיות בע"מ – אבנר ספקטור, מיום 21.4.2005; להלן – עניין דיירקס).

כפי שתואר לעיל, נקבע כי גם אם היתה תניית אי תחרות, לא הוכחו הנסיבות המצדיקות את אכיפתה, מבחינת תמורה מיוחדת, הכשרה מיוחדת או קיומו של סוד מסחרי.

בנוסף, נפסק בע"ע (ארצי) 62/08 לבל – הדקה ה – 90 בע"מ, 27.12.09, כי גם אם פעולות העובד לא נעשו אגב גזילת סודות מסחרים של המעסיק, ניתן להכיר במקרים בהם היתנהגותו של העובד, המפר את חובות הנאמנות, האמון, ההגינות ותום הלב בהן הוא חב, מצדיקה הגבלת עסוקו או שלילת פצויי הפיטורים.

בנוסף, במעבר לחברה החדשה, הנתבע עשה שימוש בידע של התובעת ואף לא אמר אמת לגבי מקום עבודתו החדש, שלמעשה התחרה באופן חלקי בפעילותה של התובעת.

...

בנסיבות אלה, יש להיעתר לתביעה שלא לשחרר לידי התובע את כספי הפיצויים שהתובעת הפקידה לזכותו.

סוף דבר - התביעה נדחית בעיקרה.

התביעה כנגד הנתבע מס' 1 נדחית, למעט סעד של החזרת כספי פיצויי פיטורים.

כללי עניינו של הליך זה תביעה לפצוי כספי ע"ס 4,000,000 ₪ וסעדים נוספים אשר יפורטו להלן, אותה הגישו מספר תובעים - מר אמיר נאור (להלן: "אמיר"), מר ערן נאור (להלן: "ערן"), מר אייל (אילי) שני (להלן: "אייל"), מר ליאור אברהם בת עמי (להלן: "ליאור") ושותפות בשם דה אספקט (The Aspecs) (להלן: "שותפות אספקט").

התביעה הוגשה כנגד נתבעת יחידה, גב' רונית שיק (להלן: "רונית"), בטענה לניזקי התובעים ולהתעשרותה של רונית שלא כדין על חשבונם ועסקה בטענות לפעילות מסחרית מתחרה של רונית, אשר על פי הנטען אינה לגיטימית.

על יסוד השתלשלות העניינים האמורה ועילות התביעה הנטענות, נתבעו במסגרת כתב התביעה הסעדים הבאים: צו מניעה האוסר על רונית קיום פעילות מתחרה בעסקי השותפות בארה"ב ובקנדה, בין בעצמה ובין באמצעות כל חברה או גורם בשליטתה; צו עשה המחייב את רונית בייצוא מוצרים לארה"ב בהקף מקביל למוצרים אותם מייצאת השותפות עבור חב' אספקט; פיצוי כספי בגין ניזקי התובעים עקב הפעילות המתחרה בסך 4,000,000 ₪; צו למתן חשבונות, מאומת על ידי רו"ח, שבו יפורט אחוז האחזקה של רונית במניות של חברות בארה"ב, במישרין ובעקיפין, ופירוט המשכורות שמשכה מחברות אלו בארה"ב. זאת, לצד דין וחשבון מאומת על ידי רו"ח המעיד על סך ההכנסות, הרווח הגולמי, ההוצאות ומשיכות הכספים של רונית.

...

בהקשר זה, מקובלת עליי גרסתה של רונית, שלא נסתרה על ידי אייל וליאור, כי היכרותה עם ערן ואמיר הייתה שטחית למדי וכי הם לא היו מעורבים באופן אישי בפעילות כלשהי איתה.

למעשה, וכפי שהודגש בה"פ (מחוזי-ת"א) 66750-06-16 שי בן-ארי נ' רם שכטר, פס' 76 לפסק דינה של השופטת רונן (נבו 20.7.2017), אפילו: "ההלכה הפסוקה דחתה תניית אי-תחרות במספר מקרים מכוחה של תקנת הציבור". לאור מבחני הפסיקה האמורה, ובשים לב לדלות הראייתית בעניין זה בהליך דנן, להבדיל מטענות בעלמא לקיומם של יחסי שותפות ותניית אי תחרות, אני סבורה כי התובעים לא הרימו הנטל להוכחת טענותיהם בסוגיות אלו, לרבות אי הוכחת קיומה של תניית אי תחרות מחייבת בין הצדדים (סע"ש (אזורי ב"ש) 49697-12-20 סי - אליאנס בע"מ - שגיא יהלום (נבו 16.2.2021).

אציין בעניין זה מבלי להרחיב, כי אני סבורה, כי אף במישור הנזק, לא הורם הנטל ע"י התובעים להוכחת סכום תביעתם ואף לא הצדקה למתן הצו הנרחב שהתבקש בעניין חיוב הנתבעת במסירת חשבונות.

פעילות זו של הנתבעת נמשכה גם לאחר הגשת התביעה.

מטרת התביעה היא מניעת תחרות חופשית ולגיטימית בקשר לשיווק ומכירה של פריטי אופנה בסיסיים וחסרי כל ייחוד, המוצעים למכירה בשווקים בסין לכל דורש, כמוצר מדף מוגמר.

העובדה שמוצריה ופרסומיה של הנתבעת נושאים את שמה ואת סימנה המסחרי, כמו גם את פרטי ההיתקשרות עמה, מלמדים על תום ליבה של הנתבעת ועל כך שהיא פועלת באופן גלוי כעסק לגיטימי.

מוצריה של הנתבעת הנם מוצרים לגטמיים שאינם מפרים כל זכות של התובעת, ככל וקיימת.

הכחשת נזקים וזכות השבה - לעניין התביעה לפצוי כספי וסכומה, הרי שהנתבעת לא ביצעה כל עוולה המגבשת עילת תביעה כנגדה בגין עשיית עושר שלא כדין ובודאי שלא התעשרה על חשבון התובעת.

נוכח קביעות אלו, המביאות לדחיית התביעה כבר במישור האחריות, מתייתר הצורך להדרש לטענות נוספות של התובעת, לרבות אלו העוסקות בטענות התובעת לנזקיה הכספיים והאחרים.

ממילא, אין לקבל את התביעה אף ברכיב הסעד שהתבקש למתן חשבונות ע"י הנתבעת.

...

לאחר ששקלתי את תמונת הראיות הכוללת שנסקרה לעיל בשאלת העיצוב והייצור העצמיים ע"י התובעת, אני סבורה כי בעניין זה התובעת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה ולא הוכיחה באופן מספק כי גם אם קיימים מקורות השראה רחבים בשוק האופנה העולמי הרי שהיא עצמה מבצעת עיצוב עצמי מקורי של דגמיה מושא ההליך.

ואולם, בנוגע לראיות אלו, וגם באם אניח כי הפריטים הנ"ל הינם אכן פריטים מקוריים של התובעת אשר הועתקו ממנה, מקובלת עלי טענת ההגנה, כי היא אמנם ספק של החנות פאשן קלאב הנ"ל ואולם היא איננה הספק היחיד וכי מוצרים שנרכשו בחנות זו אינם בהכרח מוצרים שמקורם בה והתובעת לא הוכיחה אחרת בעניין זה. הנתבעת הבהירה בעניין זה, כי מדובר ברשת חנויות אשר אין לה בעלות כלשהי בה וכאמור, היא רק אחד מספקיה.

נוכח פערים ושוני אלו בין תוויות התובעת והנתבעת, אני סבורה כי מקרה זה שונה בנסיבותיו מהמקרה אליו הפנתה התובעת של פסק הדין בת"א (ת"א) 107380/01 קסטרו מן בע"מ ואח' נ' חי את מושל בע"מ ואח' (20.11.2002, פורסם בנבו).

במסגרת התביעה דנן עותרת מונשוט מתן סעדים הצהרתיים וכספיים בגין נזקים נטענים שנגרמו לה, לטענתה, על ידי עובד שלה לשעבר – מר רז יורגנסון (להלן: "רז") עקב הפרה של תניות חוזיות, ביניהן, תניות אי תחרות וסודיות וכן הפרת חובות תום לב ואמון על ידו.

[footnoteRef:1] נוסף על כך, התביעה הוגשה כנגד כולמינד בע"מ (להלן: "כולמינד") – בטענה כי היא גרמה לרז להפר את הסכם ההעסקה שלו עם מונשוט והתעשרה שלא כדין עקב כך. [1: לפי הנטען, רז הפר את הסכם ההעסקה שלו (נספח 10 לכתב התביעה המתוקן) ובכלל זה את חובתו לשמור בסודיות מידע סודי לו נחשף במהלך העבודה (סעיף 7.1 להסכם); לא לעשות שימוש במאגר הלקוחות ומסמכי מונשוט ולא ליצור קשר מקצועי עם לקוחות מונשוט (סעיף 7.2 להסכם); לא לפנות למי מלקוחות התובעת או מי מקשריה העיסקיים בכל עניין הקשור לתחום הפעילות של מונשוט במשך 12 חודשים ממועד סיום ההעסקה (סעיף 7.4 להסכם); לא להתחרות במונשוט ולא לעסוק בעסק העוסק בתחום הפעילות שלה במשך שישה חודשים לאחר סיום יחסי ההעסקה (סעיף 7.5 להסכם); לא להקים עסק מתחרה במשך שישה חודשים לאחר סיום יחסי ההעסקה (סעיף 7.6 להסכם ההעסקה).

על יסוד האמור מונשוט תובעת, בין השאר, את הסעדים הבאים: סעדים כספיים - פיצוי בסך 5 מיליון ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה או הרווחים שהופקו כתוצאה מההפרות; פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 3,900,000 ₪ לפי חוק עוולות מסחריות.

מנגד, טוענים רז וכולמינד כי מדובר בתביעה חסרת תום לב קצוני שנועדה לחסל כל תחרות עסקית לגיטימית בתחום בו פועלת כולמינד – תחום "שיווק שותפים" באנטרנט לרבות באמצעות אתרי דרוג והשוואות של מוצרים ושירותים.

ביחס לבקשה להורות לכולמינד לגלות כרטסת הנהלת חשבונות ביחס להכנסות שלה מאתרי דרוג בתחום ההימורים ותחומים נוספים וכן הוצאות הפעלה שלהם; רשימת לקוחות של כולמינד והסכמים עימם בתחום ההימורים ובתחומים נוספים כמו גם התכתבויות עמם שקדמו להתקשרות - לטענת מונשוט, כרטסות הנהלת החשבונות משקפות את רווחיה של כולמינד מתחום ההימורים ומתחומים נוספים ועל כן הן רלבאנטיות נוכח הטענה כי היא עשתה עושר ולא במשפט עקב העתקת מסמכים וגזל סודות מסחריים.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

על כן, הבקשה נדחית.

סוף דבר הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל בהרחבה.