אשר לטענתו כי גורש ממחלקת המיון לאחר שחזר לשורותיה בחודש דצמבר 2011, כאשר לגירסתו התייצב בשעות הבוקר במחלקה ונאמר לו לעזוב את המקום עד שיקוים בירור בעיניינו עם חמוז - קבע בית הדין כי "לא ניתן לקבוע מה ארע... אך כך או כך אנו סבורים כי אין בהתנהגות זאת היתנהלות פוגענית המצדיקה פיצוי. נהפוך הוא, נעשו מספר ניסיונות מצד ביה"ח אל התובע כדי שחזור ויתייצב בעבודה, אולם הוא לא עשה כן".
אשר לפרישתו המוקדמת של המערער לגימלאות - היתייחס בית הדין לטענת המערער כי עו"ד נג'ארה מטעם הנציבות יצרה עמו קשר טלפוני בעודו שוהה בביתו ללא תפקיד, והציעה הסדר לפיו יכתוב מכתב היתנצלות לחמוז ויחתום על הסכם פרישה מוקדמת, וכנגד כך תימחק תביעת הדיבה.
משכך, שוכנע בית הדין כי לא הוכחה כפייה (תוך הפנייה לע"ע (ארצי) 12029-11-13 יוליוס מלק - מדינת ישראל (24.12.16), להלן: עניין מלק), אלא כי מערכת היחסים העכורה בין הצדדים הובילה לכך שהונחה על השולחן אפשרות הפרישה, והמערער שקל את שיקוליו והחליט להענות לה בחיוב, תוך קבלת הטבות כספיות לא מבוטלות שככל הנראה עמדו אף הן כחלק משיקוליו אותה עת. משכך, וכאשר בית הדין התרשם גם מעדותו של יו"ר הועד (אם כי לא היה יו"ר הועד במועד פרישתו של המערער) כי ככל שהמערער היה מעוניין להמשיך בעבודתו היה הועד עומד לצידו, שוכנע כי אין לקבוע כי הפרישה נכפתה על המערער אלא כי המערער בחר בה. ממילא, בפועל התרחשה הפרישה כשלושה חודשים לאחר משלוח מכתב ההתנצלות לחמוז ומחיקת התביעה נגדו, אך גם במהלכם לא ביקש המערער לחזור בו מהסכמתו (על אף שפנה פעמיים לבית החולים במהלך תקופה זו לבקש מקדמות), גם לא לאחר שקבל את המסמך המרכז את תנאי הגימלאות.
עם זאת נעיר כי גם אם היינו משתכנעים כי היתקיים מצב של כפייה או עושק (והדברים אינם פשוטים) - הרי שהיה על המערער, לפי דרישות החוק, להודיע על ביטול הסכמתו תוך זמן סביר מהמועד בו נודע לו על עילת הביטול או ממועד חלוף המצב המיוחד שגרם לו להסכים (סעיף 20 לחוק החוזים; לגבי משכו של הזמן הסביר ראו למשל את ע"ע (ארצי) 292/05 עלי ח'מיס - עריית ירושלים (14.8.06) וע"ע (ארצי) 28342-02-17 יעקב שמיר -מדינת ישראל (17.5.18)).
...
מדובר בפיצוי על הרף הגבוה, כיוון ששוכנענו שנסיבות המקרה חמורות במיוחד ומצדיקות סעד מתאים.
לא נעלם מעינינו כי המערער לא תבע בכתב תביעתו באופן מפורש פיצוי כספי בגין התעמרות, אך כאמור לעיל בית הדין האזורי שוכנע שהתקיימו התנאים שנקבעו לצורך כך בפסיקה (עניין ימית סינון), מבלי שהמדינה ערערה על כך. משכך, ומאותם שיקולים, שוכנענו כי ניתן וראוי להגדיל את סכום הפיצוי, על מנת שישקף באופן מדויק יותר את חומרת ההתנהלות כלפי המערער.
סוף דבר - הערעור מתקבל בעיקרו.
