תביעה לפיצוי והשבת כספים בגין טיפולי קוסמטיקה פגומים

בעדותה טענה לפתע כי היא טיפלה עד לתשלום המקדמה, אשר שולמה כאמור ביום 20.7.11, וכי המשך הטיפול היה על ידי מיישבת תביעות אחרת, יעל, שלא עובדת עוד במנורה.

אין עדות בתכתובות כי ידעה כי משולמים כספים בגין המבנה ולא נסתרה טענתה כי יכולה הייתה להסתמך על כך כי קיים שיעבוד ולכן לא העלתה על דעתה כי מנורה תשלם כספים בגין המבנה תוך היתעלמות מזכויות התובע.

בחוות דעתו מיום 5.3.17 הבהיר כי בביקורו האחרון מצא כי: "הקף הנזק התגלה בודאות ובכלל זה עקב החמרתו בחלוף הזמן גם בשל צביעה לא מתאימה ועקב פגמים נסתרים שהתגלו בחלוף הזמן". על בסיס אמירה זו, שאינה מבוססת על בדיקות ומדידות שערך המומחה וודאי לא על מימצאי מעבדה, מבקש התובע למעשה פיצוי השווה ערך להריסת כל הסככה ובנייתה מחדש.

מבחינת חוות דעתו המשלימה של אליאס על רקע חקירתו הנגדית עולה כי אין בה ביסוס מספיק לצורך הנטען בה לפירוק כל הקונסטרוקציה ובניית הסככה מחדש, ודי בטעם זה כדי לדחות את דרישות התובע לפצוי לפי סכום התביעה המוגדל בגין המבנה.

מבחינת מכלול הראיות עולה כי בוצעו עבודות קוסמטיות בנכס שיאפשרו חזרה לעבודה, אולם אלו לא השיבו המצב לקדמותו.

עם זאת, במקום לידרוש את זכויותיו בעיניין זה, בחר התובע להאדיר את הנזק בניסיון כושל לזכות בפצוי שאין בו משום החזרת המצב לקדמותו, אלא ניסיון כושל לזכות בתגמולים בערך של בניית הנכס מחדש.

...

על כן אני מחייב את מנורה בהוצאות הנתבעת 3 בגין מחצית האגרה ששילמה בגין ההודעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום.

ביחס להודעה לצד שלישי ששלחה מנורה: ההודעה כנגד צד שלישי 4, הסוכנת, נדחית.

על כן אני מחייב את הצדדים השלישיים 1 – 3 לשלם למנורה סך של 105,572 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 7.12.11.

עוד הוסכם כי נותר לידון רק בסעדים הכספיים כמפורט בסעיף 48 ח' ו-ט' בכתב התביעה, אשר עניינן הוא פיצוי כספי בגין העידר הנאה מהדירה וכן השבת הוצאות שכ"ט המומחה מטעם התובעים.

כן טוענים שיש להשיב להם שכ"ט ששולם למומחה מטעמן ולפסוק הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד. מנגד טוענות הנתבעות כי פעלו לטפול מידי בכל פניה של התובעים בעניינים שהיו תחת אחריותן ואף השיבו לב"כ התובעים כי הן מטפלות בדרוש טפול.

לטענת הנתבעות, מרבית התיקונים שנדרשו לבצע בדירה ושהועלו בכתב התביעה הם תיקונים קוסמטיים בלבד.

בע"א 5602/03‏‏ סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ, פסקה 9 (28.2.2005) (להלן "עניין סגל") נקבע: "תקופת הבדק מיועדת לאפשר איתורם של פגמים ואי התאמות בדירה בתוך תקופה קצובה ותיקונם על ידי המוכר. לתקופת הבדק חשיבות במישור של יחסי הצדדים לחוזה, היות שבקביעת תקופת הבדק נילקח בחשבון אופיו המיוחד של הממכר – דירה חדשה אשר ליקויים בבנייתה עשויים להתגלות אך לאחר זמן – וניתנת אפשרות למוכר לעמוד בקיום חיוביו החוזיים ולמסור ממכר תקין לקונה בעבור התמורה החוזית. כן יש לתקופת הבדק חשיבות במישור רחב יותר – תקופת הבדק תורמת ליעילות המערכת המשפטית ומונעת הקצאה בלתי יעילה של משאבים על ידי שהיא מייתרת, ולו באופן זמני, את הצורך בהגשתן של תביעות בגין פגמים ואי התאמות שנתגלו בדירה במהלך תקופה זו. אלה יתוקנו על ידי המוכר בלא שתדרש פניה לבית המשפט. כמובן, במידה שסבורים הקונים כי המוכר לא כיבד חיובו החוזי לתקן הליקויים בשנת הבדק, פתוחה בפניהם האפשרות לפנות לערכאות בתביעה. מכאן, ככלל, לצדדים כולם, כמו-גם למערכת המשפט, אינטרס בהקפדה על כך שקונים לא יגישו תביעתם בגין ליקויי בניה בטרם הודיעו למוכר על הליקויים ויאפשרו לו לתקנם עד תומה של שנת הבדק". התובעים הגישו תביעתם זו בצרוף חוות דעת מומחה כחצי שנה לאחר מסירת הדירה לחזקתם.

...

בהתחשב במכלול נסיבות העניין, תשלמנה הנתבעות לתובעים פיצוי על סך 2,500 ₪.

לפניי תביעה כספית על סך 32,500 ₪ שעניינה השבת חלק מדמי השכירות ששלמו התובעים (השוכרים) לנתבעים (המשכירים).

בסעיף 13א להסכם השכירות נקבע כי: "המשכירים מצהירים כי למיטב ידיעתם לא קיימים במושכר פגמים או מומים נסתרים הדורשים תיקון, למעט רטיבות בתיקרת חדר הסלון. המשכירים מודיעים בזאת, כי כל תיקון באיזור הרטיבות כאמור, ובנוגע לרטיבות, תטופל על ידי המשכירים". ד.2 תמונות ניזקי הרטיבות בנכס; ד.3 מכתב התראה שנשלח על ידי ב"כ הנתבעים בתאריך 18.1.2021.

מעיין שוכרת: הנני להפנות תשומת לבך שעבודות הקוסמטיקה שלך לא הועילו, קיר הגבס שהחלפת כציפוי לא עזר, והמים והעובש חזרו.

גם אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש, מאחר שסכום התביעה שהוגשה לסך של 32,500 ₪ משקף למעשה סכום הגבוה משעור של 50% מדמי השכירות ששולמו למשך 10 חודשים (שמסתכם בסך של 37,500 ₪), ולא התבקש במסגרת התביעה סעד של פיצוי נפרד בגין עוגמת נפש ולא שולמה אגרה בגין סעד מסוג זה. בית המשפט לתביעות קטנות נעדר סמכות ליתן צו עשה (דהיינו, להורות לנתבעים לבצע תיקונים במושכר).

...

על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי בסך של 9,000 ₪.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪, הכוללות, אגרת המשפט ששולמה, שכר העד שנפסק בדיון וטרחה בניהול התביעה.

הטיפול הוא קוסמטי ולכן לא חל על טפול זה זכות ביטול לפי תקנות הגנת הצרכן.

דברי נציג הנתבעת בדיון: "טפול בבקשה לוקח יום 30ל 60 יום תלוי בבקשה עצמה. בתקופה הזאת יצאנו לפגרת קורונה לתקופה ארוכות וזה היה בפרקים וכן חזרנו לא חזרנו. היה מאוד קשה. מירב מנהלת לקוחות התפטרה כי לא הסכימה לעבוד כך. אנחנו כרשת עדיין ניסינו לשמור על קשר מה שיכולנו עם מעט הלקוחות. הרשת מאוד מאוד ותיקה. לאחר השיחות אינה שולחת ביטול אינטרנטי. ידענו שמבחינתו זיכינו ושלחנו את הדברים. לא קיבלנו פרטים לנו מיפרט הדיווחים." דברי בת התובעת בדיון: "ברשתות החברתיות יש אנספור תלונות ולא רק בתוכנית של סיוון. עצם העובדה שהרשות להגנת הצרכן החליטה לפתוח בחקירה וחקרה גם את המנהל זה רק מראה שזה נעשה בשיטתיות זה לא בתום לב. המקום שלכם שאתם גם מרשים לעצמכם לקחת כסף וכעבור שנתיים רק לאחר הגשת תביעה אתם כלל לא מחזירים את הכסף ולאחר שאתם מחזירים ללא ריבית והצמדה. כל בקשה שנעשתה פעמיים על ידי עוה"ד, הגעה שלי פיזית לסניף שיחה שלי מוקלטת עם אינה המנהלת ורק לאחר מכן גם לא לשלם את הכסף ולהגיד שיש טעות במחשב. זה מוגזם." בעניינינו עולה כי הנתבעת עיכבה אצלה כספים של התובעת משך תקופה ארוכה של כשנה לערך וזאת לאחר שהנתבעת הבטיחה לתובעת כי תשיב את כספה מיד לאחר ביצוע העסקה.

במסגרת פסק הדין נאמר כדלקמן: "המסקנה לפיה לא ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה מקום בו לא התמלאה דרישת הכתב הקבועה בסעיף 31א(ב) לחוק הגנת הצרכן אין פירושה כי להתנהלותו של העוסק לא יהיה כלל משקל. כך, למשל, גם מקום בו לא ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה, ניתן להביא בחשבון את הנסיבות הקשורות לחומרת ההתנהלות כשיקול מסוים בגדר פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (השוו, רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ [פורסם בנבו] (5.7.2006); עניין ברונשטיין סויסה, פסקות 14-13). אכן, תכליתו של פיצוי בגין נזק לא ממוני אינה הענשת המפר אלא פיצוי הנפגע (ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, 41 (1981)), אולם בנסיבות המתאימות, ובמיוחד כאשר מדובר בעיסקה צרכנית בין צדדים שיש ביניהם פערי כוחות משמעותיים, ניתן לתת משקל גם לשיקולי הרתעה (ראו הדיון בת"ק 4605-07-14 סיגאוי נ' איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ, [פורסם בנבו] פסקות 87-85 (18.3.2015), וההפניות שם)). כלי נוסף בו ניתן להביא לידי ביטוי את הפגם שבהתנהלות העוסק הנו במסגרת פסיקת הוצאות משפט.

" הינה כי כן בהשראת ת"ק (ראשון לציון) 54963-01-16 רונן לוי נ' 012 סמייל טלקום בע"מ, במקרה דנן אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בשיעור כולל של 3,000 ₪ אשר כולל את הנזק הכספי הרב שניגרם לה עקב עסקת התשלומים במסגרת כרטיס אשראי לרבות ריבית והצמדה הנגבים על ידי חברת האשראי, וכן בגין הנזק הלא ממוני שניגרם לה עקב עסקה זו, וכן בגין אובדן זמנה עקב ניהול המערכה כנגד הנתבעת במטרה להשבת כספה.

...

במסגרת פסק הדין נאמר כדלקמן: "המסקנה לפיה לא ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה מקום בו לא התמלאה דרישת הכתב הקבועה בסעיף 31א(ב) לחוק הגנת הצרכן אין פירושה כי להתנהלותו של העוסק לא יהיה כלל משקל. כך, למשל, גם מקום בו לא ניתן לפסוק פיצוי לדוגמה, ניתן להביא בחשבון את הנסיבות הקשורות לחומרת ההתנהלות כשיקול מסוים בגדר פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (השוו, רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה בע"מ [פורסם בנבו] (5.7.2006); עניין ברונשטיין סוויסה, פסקאות 14-13). אכן, תכליתו של פיצוי בגין נזק לא ממוני אינה הענשת המפר אלא פיצוי הנפגע (ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, 41 (1981)), אולם בנסיבות המתאימות, ובמיוחד כאשר מדובר בעסקה צרכנית בין צדדים שיש ביניהם פערי כוחות משמעותיים, ניתן לתת משקל גם לשיקולי הרתעה (ראו הדיון בת"ק 4605-07-14 סיגאוי נ' איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 87-85 (18.3.2015), וההפניות שם)). כלי נוסף בו ניתן להביא לידי ביטוי את הפגם שבהתנהלות העוסק הינו במסגרת פסיקת הוצאות משפט.

" הנה כי כן בהשראת ת"ק (ראשון לציון) 54963-01-16 רונן לוי נ' 012 סמייל טלקום בע"מ, במקרה דנן אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בשיעור כולל של 3,000 ₪ אשר כולל את הנזק הכספי הרב שנגרם לה עקב עסקת התשלומים במסגרת כרטיס אשראי לרבות ריבית והצמדה הנגבים על ידי חברת האשראי, וכן בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה עקב עסקה זו, וכן בגין אובדן זמנה עקב ניהול המערכה כנגד הנתבעת במטרה להשבת כספה.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 2,000 ₪ הוצאות משפט וזאת עקב ההוצאות שהצטרכה הנתבעת להוציא בגין התביעה לרבות סיוע משפטי מצד עורכת דין וזאת בהינתן האמור בעניין רע"א 8190/14 רוזנברג נ' בזק בינלאומי בע"מ. הסכום בסך של 5,000 ש"ח ישולם לתובעת תוך 20 יום.

בפניי תביעה כספית לתשלום חוב דמי שכירות שהגישה התובעת כנגד הנתבעים, וטענת קזוז ותביעה שכנגד מטעם הנתבעים, במסגרתן עתרו לקזוז דמי השכירות ולפצוי בגין עגמת נפש, ונזקי גוף ורכוש, שנגרמו להם כתוצאה ממצב המושכר וליקויים שונים בו. רקע התובעת והנתבעת שכנגד היא חברה משכנת בדיור הצבורי ומנהלת דירות ציבוריות שבבעלות המדינה (להלן: "עמיגור").

גם שכנתם של בן דוד לריסה, אשר דירתה הייתה מצויה מתחת לדירת הבן דוד, פנתה לעמיגור מאחר ומים חדרו מדירת בן דוד אל דירתה דרך התיקרה וגרמו לנזק רב. עמיגור סירבה לתקן את הליקויים גם בדירתם וגם בדירה של לריסה, בטענה כי לריסה חייבת לעמיגור חוב כספי בגין גינון.

השפוץ שעשתה עמיגור בדירה בהתאם לפסה"ד בתביעת 2015 היה קוסמטי בלבד, לחלק מהדירה, ועמיגור לא קיימה את פסק הדין בתביעת 2015 במלואו, והותירה את בן דוד עם מרבית הליקויים בדירה, ולכן בן דוד זכאים לקזוז בגין הפרת פסק הדין.

עוד נטען כי עמיגור חבה בפצוי לבן דוד בגין הוצאות שוטפות ביתר של חשמל בסך של 52,800 ₪, השבת 50,000 ₪ בגין חיוב עבור גינון שלא בוצע, פיצוי בגין גביית כספי הגזל ואי יכולת שימוש בכסף בסך שלא יפחת מ-50,000 ₪, הוצאות בגין עריכת חוות הדעת בסך 4,000 ₪, וכן פצויי בושה ועוגמת נפש בגין 35 שנות סבל בדירה, פיצויים בגין גרם הפרת נישואין ונזקי גוף בסך של 100,000 ₪ לצרכי אגרה.

בפסק הדין שניתן ביום 10.8.16 בתביעת 2010 קבע בית המשפט כי התמונה העולה ממקבץ ראיות שהוגשו תומכת בטענת עמיגור שעובדיה טיפלו בתקלות עליהן הלינו בן דוד, וכי "שוכנעתי כי לאורך כל התקופה הביעה הנתבעת [עמיגור-ר.ס.] נכונות לבצע את התיקונים הנדרשים בדירה המושכרת אך הם לא צלחו מחמת סירובם של הצדדים השלישיים [בן דוד –ר.ס.] לשיתוף פעולה" (סעיף 25 לפסה"ד).

יצוין כי בן דוד היתמקדו בסיכומיהם בטענה הכללית כי זה שנים שהם חיים בדירה שאינה ראויה למגורי אדם, ולא פירטו לגבי סכומי הפצוי או הקזוז ומקורם, זולת הטענה הכללית כי עמיגור התרשלה במילוי תפקידה ולא תיקנה את הפגמים והנזקים בדירה, חרף ידיעתה עליהם, כך שיש לחייבה במלוא התביעה שכנגד.

...

כפי שהעידה גב' סוטיל, דמי השכירות נקבעים על ידי משרד הבינוי והשיכון, בין היתר, לפי מצב כלכלי ולפיכך דינה של טענה זו להידחות (ראו בהקשר זה: אפריאט נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בירושלים (פורסם בנבו, 11.11.07)).

תביעת עמיגור נגד הנתבע נדחית.

התביעה שכנגד שהגיש הנתבע נגד עמיגור נדחית.