תביעה לפיצוי בגין תקיפה ולשון הרע על ידי בעל חברת הסעות

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ס"ע 6801-05-11 לפני: כב' השופטת דגית ויסמן נציג ציבור (מעסיקים), מר יצחק גליק התובע יוסף מזוס ע"י ב"כ עו"ד בן חיים הנתבעים 1. אלי יפרח 2. הצלחת הדרך הסעות וטיולים בע"מ פסק דין

למעשה הנתבעים האשימו את התובע בתקיפה של קטין, ומדובר בעבירה פלילית, על כן מוטל על הנתבעים נטל מוגבר להוכחת טענה זו. הסתירות בין עדות האם ובין עדות הנתבע מעידות על השקר שבהאשמות.

התובע ובתו פנו מיד עם קבלת מכתב הפיטורים להורים של ילדים בהסעה, לנהגים בחברה וכן לגורמים שונים בערייה ובכך הם עצמם הפיצו את הטענות של הנתבעת כנגדו.

על יסוד השתלשלות העניינים שתוארה לעיל יש לבחון את שני ראשי התביעה – פיצויים בעילת לשון הרע ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

בכתב התביעה, תחת הכותרת "הוצאת לשון הרע", נטען כי קיימים מספר פרסומים שפורסמו על ידי הנתבעים שכתבו ואמרו דברי שקר על התובע וכי הפרסומים פורסמו באמצעות הצגת מכתב הפיטורים לגורמים שונים בערייה, לרבות ראש העיר, כשהמכתב מלווה גם בשיחות בעל פה (סעיפים 20-24 לכתב התביעה).

...

היינו, התקיימו הצדקות על פי הדין לפרסום זה. על כן התביעה לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע נדחית.

בנוסף, איננו מקבלים את טענת הנתבעים לפיה התובע היה בתקופה נסיון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בסך 3,000 ₪.

החשבונית נבדקת על ידי הנתבעת ואם היא תואמת את דף ההסעות המרוכז שאצלה היא מאושרת ומועברת להנהלת החשבונות לתשלום לחברת ההסעות.

לטענתה, במהלך חודש נובמבר 2012 נוצרה סיטואציה חריגה, בה היה עליה להתייצב במשך מס' פעמים בסופר הנתבעת עד לשעה 8:00 לצורך פתיחת הסופר באמצעות המפתח שברשותה, ללא שהיה מי שיחליף אותה במידה ותאחר, שכן העובדים האחרים בעלי המפתחות היו בחופש.

התביעה לפצוי בגין הפרת חוק איסור לשון הרע התובעת טוענת כי בעצם הגשת התלונה למישטרה הוציאה עליה הנתבעת לשון הרע.

ההלכה אשר נקבעה על ידי בית המשפט העליון בע"א 7699/11 אברהם פלקסר - חנינא ברנדס (פס"ד מיום 25.12.13), קובעת, כי הגשת תלונה למישטרה בה מובע בתום לב חשד על פלוני אינה יכולה לשמש כשלעצמה עילה לתביעה בשל איסור לשון הרע.

...

לנוכח כל האמור, תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי הלנה בסך כולל של 2000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 3/2/13 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים כדלקמן: הפרש דמי הבראה בסך 1,394 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/1/13 ועד התשלום בפועל.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ביום 14.4.2016 פורסם מיסרון על ידי יאן, ביישומון ווטספ, בקבוצה שבה נמנים למעלה מ- 100 בעלי עסקים בתחום מתן שירותי הסעות, ובה נרשם: "היזהרו לעבוד עם חברת רון-גל". מיסרון זה הוא נשוא התביעה בהליך זה. בתגובה למשלוח המסרון נישאל יאן על-ידי אחד מחברי הקבוצה, מה סיבת המסרון, והוא השיב (ראו בעדותו עמ' 27 לפרוט' ש' 30- 32): "אין צורך להרחיב במילים, ראו הוזהרתם". בסמוך לאחר פירסום המסרון, פנה דביר ליאן ובקש ממנו לפרסם היתנצלות בקבוצת הואטספ, אך יאן סרב לבקשה זו ובהודעה ששלח לדביר בתגובה נרשם כך (ראו בסעיף 5 לתצהירו של דביר): "אגב הזהירו אותי מלעבוד איתכם, אבל הרשום שקבלתי ממכם. אמרתי ניתן לזה צ'אנס. אבל כנראה שהאזהרה הייתה נכונה...לגבי האיומים שלך שתתבע אותי על לשון הרע. אז אין שום מילה שקשורה בלשון הרע שם. אז תעשה חושבים. כי אתה איימת עלי בתביעה. זו איום לכל דבר... ו-(שיחה מוקלטת)". חברת רון-גל נשכרה על ידי חב' "כצט" לבצע עבורה הסעות, וחב' רון-גל העבירה הסעות אלה בקבלנות משנה לחברת "מוני-סיטון". במהלך תקופה מסוימת, לאחר סיום ההיתקשרות בין הצדדים, בוצעו הסעות אלה על ידי וי.אי.פי טרוול בידיעתה של רון-גל. המחלוקת וטענות הצדדים לטענת התובעים, הפירסום שביצעו יאן וחב' וי.אי.פי טרוול מהוה עוולה של לשון הרע, בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן - "החוק").

באשר לאופן בו יש לבחון את הטענה בדבר קיומה של עוולת לשון הרע, ניתן לפנות להלכה שנפסקה בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558 (2004), שם קבע בית המשפט העליון (פסקה 9) כך: "ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר [39], בעמ' 109). בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק (השוו Price supra [40], at pp. 3-4). בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 15-13 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים. ודוק: 'האיזון החוקתי בין הזכות לשם הטוב ולפרטיות לבין הזכות לחופש הביטוי משתרע הן על קביעת האחריות (בנזיקין ובפלילים) בגין לשון הרע והן על קביעת הסעדים הננקטים כאשר מתגבשת האחריות' (פרשת אמר [1], בעמ' 520). כך האיזון שולט על קביעת הגדרתם של הביטויים המהוים לשון הרע, על הקפן של ההגנות המנויות בחוק ועל סוגיית הפיצויים." דהיינו, על מנת לברר אם הפירסום שבוצע על ידי יאן וחב' וי.איי.פי טרוול מהוים לשון הרע, יש לבחון את משמעות הביטוי, בהתאם לנסיבות, והאם באיזון בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש ביטוי, מקים הפירסום חבות מכוח חוק איסור לשון הרע.

לאור מכלול השיקולים, אני מעמיד את סכום הפצוי בגין הפירסום על סך של 6,500 ₪.

...

תחילה יש לומר, כי רונן נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית, והוא השיב עמ' 12 לפרוט' ש' (23 - 27): "אני יוכל להוכיח שלא מצאתי נהג זול יותר, ושלחתי נהגים שלי שכירים שבכלל לא מסביבת המקום, זאת אומרת שאם האיסופים התבצעו מאזור אשדוד ואשקלון, שלחתי נהגים מאזור רמלה, ראשון, חולון שזאת נסיעת "דאבל", עלויות שלא משתלמות בכלל, עד שמצאנו קבלן שהחליף את יאן.

לכך אוסיף, כי על פי לשון הסעיף צריך שהפרסום יהווה הבעת דעה על התנהגות, וכבר נאמר לעיל, שהפרסום אין בו כל הבעת דעה על התנהגות, אלא אך ורק הצבת תמרור אזהרה מעל ראשה של חב' רון-גל. במצב הדברים האמורים, איני מוצא שקיימת לנתבעים טענת הגנה כלשהיא, ואני קובע שהפרסום אותו ביצעו ביישומון הוואטספ מהווה לשון הרע, ומקים חבות מכוח חוק איסור לשון הרע.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בהקשר זה, תולים הנתבעים יהבם על קביעות שנכללו בגדר פסה"ד, כלהלן: "חלק מהתובעים העידו כי ראו בנתבע (יצחק מירון- הח"מ) מעסיקם ובעל דינם מאחר ופעלו לקידום בחירתו לראשות העיר עפולה; חלקם העידו כי סברו כי הנו מעסיקם מאחר והשיקים שקבלו נשאו את שמו 'יצחק מירון לראשות העיר'; חלקם הנוסף העידו כי ראו בו מעסיקם מאחר והופנו אליו על ידי ממונים מטעם הנתבעת (לסיעת 'עתיד'- הח"מ), לכשדרשו את שכרם שלא שולם". לטענתם, כותרת הכתבה אינה יוצרת עילה עצמאית ונפרדת של לשון הרע ביחס לתובע, כיוון שהאמור בכותרת תואם את הקביעות שנכללו בגדר פסק הדין שקבל את תביעת הנערים כנגד הסיעה בגין מעשים – אי תשלום השכר - שהתובע אחראי להם כחבר בסיעה וכעומד בראשה.

משכך הם פני הדברים, קבעתי בשתי החלטות שניתנו על ידי ביום 28.5.2012 כי ביסוד הבקשה עומד ניסיון הנתבעים "לתקוף" את ממצאיו וקביעותיו של ביה"ד האיזורי לעבודה אשר נתן פסק דין סופי וחלוט במכלול הטענות שהעלו התובעים שם כנגד התובע כאן ואשר בחלקן אף נדחו לגופן, כך שדחיית התביעה נגד התובע כאן בביה"ד לעבודה לא הייתה אך בשל טעם משפטי טכני, כטענת הנתבעים.

כאשר מדובר בלשון הרע על אנשי ציבור או אנשים הנושאים במשרות ציבוריות, קיימים שיקולים המצמצמים את איסורי לשון הרע בשל החשיבות החברתית באפשרות העברת ביקורת עליהם (בלא "אפקט מצנן") [ע"א 723/74 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד לא(2) 281, 300 (1977)].

סעיף 17 לחוק שולל את הגנת תום הלב מאמצעי התיקשורת אשר פירסם פירסום המהוה לשון הרע, כאשר הוא נידרש על ידי הנפגע לפרסם תיקון או הכחשה, ולא עשה כן. הנפגע, אינו חייב לשלוח דרישה על פי סעיף 17 לחוק, אולם דרישה כזו מהוה "כלי יעיל למען תקונו המיידי של מה שעוות על ידי פירסום שיש בו לשון הרע" (שנהר, בעמ' ), ובית המשפט עשוי לשקול המנעות מפנייה מוקדמת אל אמצעי התיקשורת הפוגע בשלב פסיקת הפצוי.

עוד יש להעניק משקל לחומרת הפגיעה בשמו הטוב של אדם ובעקבות כך להחמיר ולקבוע פיצויים בגין הוצאת לשון הרע גם ללא הוכחת נזק.

...

לאחר מתן פסק דין ע"י ביה"ד האזורי לעבודה בנצרת פורסמה ביום 20.09.2010 כתבה במוסף "ממון" של עיתון ידיעות אחרונות, פרי עטו של הנתבע 3, העוסקת בפרשה זו, ובכותרתה הראשית נכתב כי "30 בני נוער בעפולה ניצחו את ראש העיר לשעבר יצחק מירון". התובע מלין על כך שתוכן הכתבה בכללותה, ובייחוד כותרותיה הראשית והמשנית, מהוות עוולת לשון הרע האסור על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק" ), בעיקר משום שהכתבה, לפי הנטען, עומדת בסתירה גמורה לממצאי וקביעות פסק הדין של ביה"ד בכל הנוגע לתובע כאן אשר דחה את התביעה נגדו בהעדר כל נימוק המצדיק חיובו ה אישי בהתחייבות הסיעה, בעוד שהתביעה נגד האחרונה התקבלה והיא חויבה בתשלום שכר עבודה לבני הנוער - התובעים שם. האם יש לקבל את התביעה ולקבוע כי הפרסום מהווה לשון הרע בהתאם לחוק, וכי לא חלות בנסיבות העניין ההגנות או ההקלות העומדות לנתבעים או מי מהם מכוח החוק, ביחס לכתבה מושא התביעה דנן.

גם הגנת הנתבעים השזורה לאורך כל חקירתם הנגדית, ולפיה הנערים ניצחו את התובע "ציבורית ומוסרית", דינה להידחות באשר אין עסקינן בהבעת דעה אלא בדיווח חדשותי עובדתי שהנאמר בו לא היה אמת ולא תאם את ממצאי פסה"ד. בדומה לכך, יש לדחות את טענת הנתבעים שכוונת הכתבה הייתה לכך, שהתובע נוצח בכובעו כראש סיעת עתיד, שכן לא הובהר בכתבה כי התביעה נגד התובע, אישית, נדחתה.

על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי מכתבי הפניות של התובע נשלחו לעיתון ידיעות אחרונות בסמוך למועד פרסום הכתבה, ברם הם לא זכו לכל מענה עד למועד הגשת התביעה דנן.

לפיכך, הניסיון של הנתבעים לתלות את יהבם בהימנעות התובע מלהיעתר להצעות הפשרה שהוצעו לו על ידם במהלך ניהול ההליך המשפטי, אין בו כדי להושיע להגנתם, שכן הם לא נענו להצעות אחרות של מותב זה בניסיונו להביא את הצדדים לעמק השווה ולסיום ההליך בדרכי פשרה (עדות התובע בעמ' 12 ש' 24-27).

יישום שיקולים אלה על נסיבות המקרה המונח בפניי מביאה אותי למסקנה, כי ראוי לפסוק לתובע פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע נגדו בכתבה מיום 20.9.2010.

רקע עניינה של התביעה דנא בפרסומי לשון הרע, לכאורה, שפורסמו כנגד התובעת, המועצה האזורית הגלבוע – רשות מוניציפאלית המאגדת תחתיה מספר יישובים, על ידי הנתבעים, אשר היו בתקופה הרלוואנטית חלק מתכנית החדשות "יומן" ששודרה בערוץ 1 (הנתבעים 1-2 היו עורכי התכנית, בעוד שהנתבעת 3 הייתה הכתבת והתחקירנית בתכנית).

בהתאם לכך, ביום 5.6.17 הגישה התובעת את התביעה שלפניי, ובמסגרתה עתרה לחייב את הנתבעים לשלם לה פיצוי כספי ע"ס 1,000,000 ₪ בקשר עם תשעת הפרסומים המשמיצים, לכאורה, שפורסמו כנגדה במסגרת הכתבה.

להלן תאור של תשעת הפרסומים, מושא התביעה שלפניי: הפירסום הראשון (הפירסום המתייחס למחלקת ההיסעים) – לטענת התובעת, במסגרת הכתבה פורסם כי חברות הסעה אשר פועלות ברחבי המועצה, מופעלות על ידי קרובי מישפחה של עובדים בכירים ופעילים לשעבר של ראש המועצה.

לפיכך, ברי כי אי גילוי מקורות המידע עשוי להקשות על הנתבעים לעמוד בנטל ההוכחה לקיומן של ההגנות הנטענות ובהנתן עובדה זו ומשיש לתת ערך רב לחיסיון העיתונאי, יש ליתן בידי הנתבעים את הפררוגטיבה להחליט אם הם חושפים את אם לאו את זהות המקורות, הגם שלא נעלם מעיני, כי ככלל, התובע רשאי כמובן לתקוף גם את טענות ההגנה ולשם כך לבקש מסמכים ומידע ואינו מוגבל להוכחת עילת התביעה בלבד ועל כן בדרך כלל תובע כזה יקבל את מבוקשו ככל שהמידע והמסמכים הינם רלוואנטיים אולם כאשר עומד מנגד אינטרס מוגן אחר בעל חשיבות רבה, התוצאה יכולה להיות אחרת.

...

עוד טענה התובעת כי הגם שפנתה לנתבעים עובר לשידור הכתבה (באמצעות ב"כ) בבקשה לעכב את שידור הכתבה לתקופה בת שבועיים, וזאת על מנת לאפשר לתובעת להפריך את הטענות הרבות והקשות שנטענו כנגדה במסגרת הכתבה, מיאנו הנתבעים להיעתר לבקשתה לעכב את שידור הכתבה ולמחרת היום, שודרה הכתבה.

סוף דבר התוצאה של הבקשות היא, אפוא, כפי שפורט לעיל.

גם הבקשות מושא החלטתי זו יכלו להיערך בצורה תמציתית בהרבה.

אני קובע את התיק לתזכורת פנימית ליום 9.7.18 לעיון במסמכים החסויים שיועברו ללשכתי וכן למתן הוראות להמשך.