תביעה לפיצוי בגין שיווק חדר במלון בשיפוצים

לגישת אנשי ישרוטל "שפוץ המלון היה קריטי... מאחר ומצבו של המלון היה מדורדר, בלוי ומחייב שפוץ יסודי על מנת שיתאם את המוניטין של ישרוטל כמי שמפעילה ומנהלת מלונות ברמה גבוהה ביותר, ועל מנת שיאפשר שיווק ומכירת חדרי המלון לאורחים בסכומים אשר עמדו בבסיס התימחור של העסקה על ידי ישרוטל" (סעיף 51 לתצהיר מגיד).

את תביעת ישרוטל בגין רכיב זה ובגין הפרת ההסכם, התעשרות שלא כדין מצד לקסן וחוסר תום לב בקיום חוזה העמידה על כ-7 מיליון ש"ח. את התביעה שכנגד הגישה ישרוטל גם נגד טסלר באופן אישי מאחר שלטענתה טסלר לקח על עצמו את ההיתחייבות לקסן לשפץ את המלון והוא זה שאחראי באופן אישי להפרת ההיתחייבות שכאמור לקח על עצמו.

בכך למעשה מתייתר הצורך להכריע בשאלה המהותית בדבר האחריות של לקסן להפרת התחייבויותיה לשפץ את המלון, בהעדר מחלוקת עובדתית בעיניין זה. שהרי נקודת המוצא, המוסכמת על הכול, היא שלקסן מעולם לא עמדה בהתחייבויותיה לממן את השפוץ, וגם לא שיפצה אותו.

ובעניינינו, לשאלה האם הנסיבות דנא ניכנסות לגדר המקרים החריגים בהם ניתן להחיל על נושא המשרה בתאגיד חבות אישית לפיצויים בגין הפרת חוזה או הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה, באופן שניתן לקבוע כי דבק בטסלר אשם אישי (כאמור בעיניין נשאשיבי, פסקה 44) ראיתי לענות בשלילה.

...

כבר בשלב זה אומר בעניין טענת חוסר תום הלב כי לאחר שבחנתי היטב את טענות התובעים בנושא זה ראיתי לדחות את התביעה מאחר שלא השתכנעתי כי הוכח חוסר תום לב מצד ישרוטל או מצד בנק הפועלים וגם בשל נימוקים נוספים שיפורטו בפרק ב'.

ראיתי להתייחס אך בקצרה לשאלה זו, כיוון שממילא מסקנתי היא שישרוטל ובנק הפועלים לא חבים בגין הנזקים הנטענים כי נגרמו לתובעים.

כיוון שאין מקום לקבל כראיה את חוות דעתו של רו"ח שגב ביחס לשווי המקרקעין, מהסיבות כאמור, ומאחר שטרייסמן לא הובאה להעיד על חוות דעתה מטעם התובעים, המסקנה המתבקשת היא שהתובעים לא עמדו בנטל הראייה המוטל עליהם להוכיח רכיב נזק זה הקשור לשווי המלון.

סוף דבר כאמור לעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן שעל לקסן לשלם לישרוטל סכום של 9,378,414 ₪, וכן אני מורה להעביר את הסכום שנשמר בנאמנות לישרוטל.

בעיניין זה יצוין, כי מדובר בעיניין פנימי של מלון שגם סוכנות נסיעות לא יכולה לצפות באופן קונקריטי עת היא משווקת מלון מסוים ולא ניתן להטיל עליה אחריות כה רחבה לכל תקלה ותקלה במלון, ובודאי גם לא לקצר חשמלי מעל יד הדלת – כפי שנטען, דבר שגרר מעבר לחדר נוסף.

על כן, אני סבורה כי כן יש מקום לפצוי מסוים שבניגוד לעמדת הנתבעת, גם אם היא איננה מהוה סוכנות נסיעות אלא ארגון מתאם בין יחידות נופש המצויים במאגר שלה, הרי עצם היותם משווקים על ידה במאגרה שלה מחייב אותה לדעת באיזה מצב הם מצויים משאם הם אינם פעילים, עליה לגרוע אותם מהמאגר לתקופה מסוימת או לפרסם הודעה לצרכנים על גבי האתר השיווקי של המלון במסגרת יחידות הנופש המוצעות שיש להן קשר עם האירגון ולא תוכל להיתנער מחובתה לבדוק זאת.

היות המלון בשיפוצים, גם אם זה פחות נוח לנתבעת לעקוב ולבדוק אחר כל מלון ומלון, אמור להיות בידיעתה בשים לב לכך שהגישה שלה והזמינות שלה לבדוק מלון אם הוא פתוח לאורחים אם לאו, הוא רב יותר מאשר לצרכן עצמו הסומך על האירגון שיציע לו מקומות פתוחים לקבלת אורחים.

במסמך שצורף כנספח לתביעה המהוה אישו חופשת "בונוס", כלשונה של הנתבעת, הגורם המודיע הוא הנתבעת כשמצורף צלום המלון, תוך שמפנים לפירוט – "להלן פרטי ההזמנה שלכם, מידע על מתקנים והשירותים הנהדרים שמציע אתר הנופש ופרטי הקשר שלנו". כן מציעים להיתקשר ליועצי הנופש של הנתבעת "היו סמוכים ובטוחים כי אנו מלווים אתכם בכל צעד ושעל בתהליך חופשת RCI שלכם – כולל במהלך השהייה באתר. החופשה המדהימה ביותר מחכה לכם מעבר לפינה". צא וראה, כי הנתבעת מכירה באחריותה בשיווק יחידת הנופש והחופשה "המדהימה" עם "שירותים נהדרים" ואף מכנה את החופשה כחופשת RCI.

...

הנתבעת טוענת כי התובעת ובעלה הגיעו באיחור מבלי להודיע ולו היו מגיעים בזמן לא היו להם תלונות כי היו מופנים למלון טוב יותר עם יתר הצרכנים שהגיעו והופנו למלון החלופי, שם היו בסופו של דבר התובעת ובעלה.

אני סבורה כי הצעת הפשרה של הנתבעת הייתה ראויה גם ראויה שלצערי לא יצאה אל הפועל עקב דרישה מצד הנתבעת מהתובעת לשלם כ-1300 ₪ עבור תחלופת היחידה.

אני סבורה כי בשל כך לא הייתה צריכה הנתבעת להגיע לבית המשפט , כל שכן מדובר בלקוחה ותיקה בגיל הזהב, והיה מקום לוותר על דרישה זו – גם לפנים משורת הדין.

לאחר ששקלתי את כלל השיקולים שצריכים לעניין, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2600 ₪ עבור עגמת נפש ונסיעות (שלא נתמכו בקבלות אולם לא הייתה מחלוקת כי היה צורך להיזקק להסעה – בין אם בתשלום ובין אם כרוכה באי נוחות בדמות המתנה ותלות בשאטל) וכן סך של 450 ₪ הוצאות משפט.

לפניי תובענה כספית, שעניינה פיצוי התובעת בגין שיווק חדר במלון שהיה בפועל בשיפוצים ערב מבחני לישכת עורכי הדין וגרימת הפסד ממון וכן נזק לא ממוני בהקשר זה .

...

ההכרעה בשאלה זו נעשית בהתאם להלכות שהתגבשו ביחס לפרשנות של תקנה 482(א) לתקנות הישנות ביחס לשני המבחנים הקבועים בה: מבחן "אינטנסיביות הקשר" ומבחן "אותו העסק". לאור השימוש הסדור והרציף במבחנים אלה בפסיקה, ולנוכח התמקדות הטענות בהתחולת המבחנים, מצא בית המשפט העליון כי אין מדובר בשאלה עקרונית שמצדיקה קבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

משקבע בית המשפט, כי הרשלנות בשיווק החדר המשופץ אינה של בוקינג אלא של המלון, שלא עדכן כראוי, לא הביא העד הרלוונטי לעניין זה, התביעה כנגד בוקינג העולמית נדחית לגופה של מחלוקת שכן יש בנמצא כדי להגיע למסקנות ואין לפסוק דיונית כשברור לבית המשפט כי בוקינג נהגה כראוי, והמלון הוא שהתרשל בעדכון בוקינג, שכן הוא בעצמו טען בתחילה במצג שאף הוא אינו אמת כי החדר נתפס בטעות ולאחר מכן הודה כי מדובר החדר שהוזמן בשיפוץ כך באותו הערב עצמו .הפקיד לא הגיע לעדות .

· התביעה נגד הנתבעת3 בוקינג העולמית BV נדחית ללא צו להוצאות בחוסר עילה ומנגד בהעדר כתב הגנה .

לפני תביעה בסך של 725,000 ₪ שהגישו התובעים, בעלים של בית אריזה (להלן: "התובעים" ו/או "הנתבעים שכנגד"), כנגד חברת מרינה פטריות הגליל בע"מ, חברה העוסקת בגידול שיווק ומכירה של פטריות בכפר ויתקין (להלן: "הנתבעת" ו/או "התובעת שכנגד") בטענות לנזקים במושכר שהתגלו לאחר פינויו, וכן תביעה לצוי עשה בגין אי תשלום דמי היטלים וקנס.

מסקנה זו משתמעת בבירור מלשונו של סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 הקובע כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". (ראו; ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ , פ''ד לה(2) 800 עמ' 328 (1981); גבריאלה שלו; יהודה אדר, דיני חוזים - התרופות תשס"ט פרק 7: פיצויים, 328)) בעניינינו, כאמור, חלק משמעותי מחוות הדעת עוסק בפצוי בגין הצורך לבנות מוקד הזמנות חדש אשר שונה על ידי הנתבעים לחדר קרור.

בהקשר זה התובע העיד בקדם המשפט מיום 15.6.21 כי: "היום הנכס משמש לגידול ולא כמרכז לוגיסטי. עשיתי עבודות שפוץ במבנה עצמו.

על כן עותרת הנתבעת לפצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בגין כך. עוד טוענת הנתבעת להפרת הסכם אי תחרות ותובעת פיצוי בגין רכיב זה. אבחן להלן טענות אלה; טענות להפרת הסכם ביחס להעדר היתר למבנה לטענת הנתבעת, היא הייתה ערה בעת רכישת נכסי החברה שבפרוק שהמבנה ניצב על מקרקעין ביעוד חקלאי ולכך שיש להסדיר את השמוש במבנה כבית אריזה או מתקן לוגיסטי אלא שנטען כי התובעים שיכנעו את הנתבעת כי בכוחם להסדיר זאת ויפעלו להוצאת היתר כנדרש עבור הפעלת המתקן הלוגיסטי.

...

בנסיבות אלו , לא ניתן להעתר לסעד המבוקש.

על כן יש לדחות את תביעת הנתבעת.

סוף דבר יש לדחות התביעה העיקרית .

הנתבעת 1, אפדור בע"מ, בעלת המלון ומשמשת כחברת הניהול בו. הנתבעת 2, מלונות אפריקה ישראל בע"מ, מנהלת את עינייני השיווק והפרסום של המלון.

הנתבעות קיבלו ההחלטה אודות שפוץ המלון משיקולים עיסקיים גרידא ומבלי לערב את התובע בדבר ביצוע עבודות שפוץ פנימי במלון אשר כללו הריסה ובנייה מחדש של חדרי המלון וכן חידוש ושדרוג של מתקנים שונים נוספים בו. התובע הדגיש כי עבודות החידוש והשדרוג, בחלקים ייחודיים למלון, לא בוצעו מכוח הסכם הניהול אשר חל רק ביחס לשטחים המשותפים, אלא עפ"י החלטת הנתבעות מתוך מטרה להשיא את רווחיהן.

לטענת הנתבעות, עסקינן בתביעת סרק מופרזת כאשר בפועל התובע נהנה משיפור והשבחת הדירה, שפוץ המלון ותיקון מערכותיו בעלות כוללת של למעלה מ-30 מיליון ₪.

הואיל והמכתב לא הוכחש, והוצא בזמן אמת וקרוב, לתחילת השפוץ הפנימי בקומה 15, בית המשפט סבור, שנוכח האמור בו, ומועדו הסמוך לבצוע בפועל, ניתן מבחינת התובע להסתמך עליו, והתובע זכאי מכוחו, לפצוי בגין דיור חלופי ,למשך החודשיים שאמורים בו, והכל מבלי לפגוע בשאר הנקבע לעיל.

...

ביום 28.12.2021 ניתנה החלטתי כדלקמן: "למעשה בשיח די מפורט שתמציתו לעיל קיימת הסכמה, בכלל הנושאים, קיימת מחלוקת בקשר להצהרה נדרשת בסוף הדברים כאן, איני סבור שיש להורות בצו בעניין, הדבר לפתח הצדדים במסגרת ראיותיהם תוך שמירת טענות וביחס לנטען בתביעה בהקשר זה, לגבי אי צירוף מסמך כזה או אחר או מידע בעניין על ידי צד הטוען באותו הקשר.

משכך, סבורני כי הנתבעות לא עוולו כנגד התובע בעוולת מטרד ליחיד.

הנתבעות טענו כי התובע עשה שימוש שלא כדין משך שנים במחסן, מבלי לשלם דמי שימוש ולא נעתר לפניות שנשלחו לו בעניין לפינויו.

סוף דבר בית המשפט אינו רואה מקום לחייב את הנתבעות בפיצוי כלשהו, ולמעט מה שנקבע בפרק לעיל שעניינו מכתב הנתבעת 1 מיום 20.12.18.