הרקע לבקשה
ביום 28.7.22 ניתן פסק דין בבית דין זה ובו נפסקו לתובע הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 3,000 ש"ח; פדיון חופשה בסך 26,478 ש"ח; הפרישי דמי הבראה בסך 2,317 ש"ח; דמי חגים בסך 20,327 ש"ח; הפרישי הפקדות לקרן פנסיה בסך 23,777 ש"ח והחזר קזוז שכר שלא כדין וללא הסכמה בסך 2,000 ש"ח. כמו כן נפסק כי על התובע לשלם לנתבעת סך 3,950 ש"ח בגין חלפים שרכש לצרכיו הפרטיים.
בבקשתה טענה הנתבעת כי התובע הגיש תביעה לפצוי בגין הלנת שכר על יסוד סכום ששולם לו לאחר שפתח את תיק ההוצאה לפועל, וניתנו ההחלטות שם. תביעתו של התובע נעדרת בסיס משפטי, שכן, זכויותיו של התובע נדונו במסגרת ההליך שנוהל בבית דין זה. פסק הדין שניתן, עליו לא הוגש ערעור, מהוה מעשה בית דין ואין לתובע זכות נוספת מעבר לו. בהתאם, אין לתובע אפשרות של הגשת תביעה לפצוי בגין הלנת שכר.
...
למען חשיבות הדברים להמשך הדיון בבקשה נציין את תמצית החלטתה כדלקמן–
בפסק הדין לא נקבע באיזה אופן ישולם הסכום שנפסק, ועל כן, הנתבעת הייתה רשאית לשלמו בצ'ק;
"טענת החייבת כי רואה החשבון שלה הורה לה שההמחאה תהיה משוכה על שם העובד על מנת להבטיח תשלום לעובד בהתאם לפסק הדין, נוכח העובדה שתשלום המשכורת מוסב על שמו, מקובלת עלי וממילא לא מצאתי פסול ובוודאי שלא איסור על הגבלת ההמחאה באמעות תשלום למוטב בלבד. לאור האמור לא ירדתי לסוף דעתו של הזוכה לפיה ההמחאה היא אמצעי תשלום שאינו הילך חוקי וביצוע התשלום באמצעות המחאה נתון להסכמה של הצדדים ולא ניתן לאלץ את הזוכה לקבלו. ככל שתשלום מבוצע באמצעות המחאה וההמחאה מסורבת, רשאי הנושה להגישה לביצוע בהוצאה לפועל, על כל המשתמע מכך. אך אין באפשרות שהמחאה תסורב כדי לאסור מלכתחילה תשלום באמצעות המחאה";
אשר לטענות התובע כי הזכות הומחתה לבא כוחו, ציינה רשמת ההוצל"פ כי "ככל שהמחאת הזכות תקפה, ואיני קובעת מסמרות בעניין, היא מאוחרת בזמן הן למועד פסק הדין והן למועד הפירעון של ההמחאה שנמסרה לזוכה".
נדחו טענות התובע ולפיהן לנושה יש זכות לדרוש מהחייב את דרך ואופן ביצוע החיוב, שהושתתו על הוראות סעיפים 39, 47 ו-55 שבחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
להשלמת התמונה אציין שביום 15.7.23 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל ולפיה "אין בידי לקבוע האם בזמן אמת ההמחאה הייתה יכולה להיפרע והאם – בזמן פתיחת התיק – עמדה החייבת בחובתה, אם לאו". על כן הורתה רשמת ההוצל"פ להעביר את סכום העירבון שהפקידה הנתבעת לבא כוח התובע, וכי כל צד יישא בהוצאותיו.
דיון והכרעה
לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע וכן בטענות הצדדים כפי שנפרשו בדיון שהתקיים בפני הרשמת, סבורים אנו כי דין התביעה להדחות על הסף.
סוף דבר
עסקינן בתביעה שאינה נסמכת על כל עילה משפטית וחורגת מגדר סמכותו העניינית של בית דין זה, משכך עניינה בגדר העניינים החריגים בהם יש מקום להכריע בבקשה לדחייתה על הסף, ואף לקבלה.
