תביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ואפליה על רקע הריון

מונחת לפנינו תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אפליה על רקע הריון מכוח חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שויון הזדמנויות בעבודה"), זכויות סוציאליות שונות ופצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד.

...

אשר על כן הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 5,624 ₪.

אנו סבורים כי דבריה של גב' ז'קלין, כפי שצוטטו על ידי התובעת עצמה, אינם מוכיחים חד משמעית כי הביעה אי שביעות רצון לגבי היריון התובעת עד כדי קבלת החלטה לסיים העסקתה.

לדבריו – "אם התובעת הודיעה לי אם ב- 10.6 היא בהריון ואסור לפטרה, אז למה היא שלחה לי הודעה נוספת ביום 27.6?"[footnoteRef:41] חנן סיפר את הדברים הבאים – [41: עמ' 6 לפרוט' ש' 15-14] " כשראינו שהתובעת לא מגיעה, אמא שלי דיברה איתה וניסתה להגיד לה לחזור לעבודה ואולי ויש שיחה מוקלטת איתה. אחרי כ-5 ימים, שלא הייתי מודע לסיפור הזה, פגשתי אותה במקרה בביטוח לאומי. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהיא צריכה מכתב, כעסה והלכה. אמרתי לה בהודעות ווטסאפ שאף אחד לא פיטר אותה ועומר הוא היחיד שיכול לפטר אותה. זו אישה שהיתה חלק מהמשפחה, אנו מקום קטן. בעלה של אמא שלי מוציא את ילדיה מהגן אז אף אחד לא רצה להרע לה, בטח לא כשהיא בהריון."[footnoteRef:42] [42: עמ' 5, ש' 27 ואיללך] למותר לציין, כי אילו תבעה התובעת זכויות מכוח חוק עבודת נשים, אפשר והייתה זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסה וזכויות שונות לאור הוראות החוק, אולם התובעת לא עשתה כן ואין באפשרותנו לתת סעד מכוח חוק זה. משכך, אנו קובעים כי הפיטורים אינם קשורים להיריון התובעת ומשכך, הנתבעת לא הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואין התובעת זכאית לפיצוי מכוח חוק זה. לסיכום על הנתבעת לשלם לתובעת סך 21,867 ₪ כדלקמן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 7,000 ₪; השבת ניכויי עובד וחוסר בהפרשות לתגמולים בסך 3,393 ₪; פיצויי פיטורים בסך 5,624 ₪; תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,000 ₪; אנו דוחים את התביעה לתשלום דמי הבראה ופיצוי בגין אפליה על רקע הריון.

הרקע ותמצית טענות הצדדים התובעת הגישה תביעה נגד המדינה במסגרתה עתרה לפצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע בסך 74,100 ₪ ולפצוי בסך 50,000 ₪ לפי חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשנ"ח – 1988 בגין הפליה על רקע היריון.

...

משאלו הם פני הדברים, לא מתקיימות נסיבות אשר יש בהן כדי להצדיק סטייה מן הכלל שנקבע בפסיקה לפיו אין לכפות על תובע לצרף נתבע נוסף אשר לא נתבע ממנו סעד כלשהו בכתב התביעה בניגוד לרצונו ולפיכך הבקשה לצירוף חברת אגינקס כנתבעת נוספת נדחית.

משעה שהסמכות העניינית לדון במחלוקות כאלו ואחרות שבין המדינה וחברת אגינקס אינה מסורה לבית הדין לעבודה, דין הבקשה לשלוח לחברת אגינקס הודעת צד שלישי להידחות.

סוף דבר הבקשה לצירוף חברת אגינקס כנתבעת נוספת ולחילופין למשלוח הודעת צד שלישי נדחית מהטעמים שפורטו לעיל.

בפני בית הדין תביעת התובעת לתשלום פיצויים בגין אי מסירת הודעה לעובדת, הפרת חוק עבודת נשים, הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה, פיטורים בהיעדר שימוע, נזקים ממוניים והפסדים, עוגמת נפש, פגיעה בחופש העיסוק ופגיעה בכבוד העצמי.

בשיקולי הפצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע כדין לקחנו בין היתר בחשבון את היתנהלות הנתבעת בעיניין העידר הזמנה או התראה בדבר שימוע, העידר שימוע עצמו, את תכלית השימוע, ידיעת התובעת על הצורך בתואר, הריונה, אישור סיום הלימודים ביוני 2020 ,המשך העסקתה ומנעד הפצוי בפסיקה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 36,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ואי עריכת שימוע.

לחילופין טענה כי סמיכות הזמנים בין המועד שבו הודיעה התובעת על הריונה ובין הודעתו של מר דרוקמן כי לא ניתן יהיה להמשיך להעסיקה בשנת הלימודים הבאה, ומאחר שהודעת הפיטורים נימסרה לתובעת בעודה בהריון, התובעת טענה כי ההחלטה על פיטורים התקבלה מחמת הריונה ומשיקולים פסולים, באמתלה של "העדר תואר אקדמי". על כן, טענה כי הופלתה על רקע הריונה, תוך הפרת חוק שויון הזדמנויות בעבודה.

...

הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית בגין הרכיבים הבאים: אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, נזקים ממוניים והפסדים, פגיעה בחופש העיסוק ופגיעה בכבוד העצמי.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים בגין הרכיבים כדלקמן: בגין פיטורים ללא שימוע כדין סך של 36,000 ₪ .

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 104,200 ₪ בגין רכיבים אלה.

התובעת עותרת בתביעתה זו לפצוי בגין פיטוריה שלא כדין, ללא היתר לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ובנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן: "חוק השויון") ובשל ניסיון להיתחמק מקבלת היתר לפיטורים מכוח חוק עבודת נשים.

התובעת העמידה תביעתה על סך של 148,619 ₪, כאשר 98,169 ₪ נתבעו כפצוי מינימאלי בגין פיטוריה ללא היתר (נזק ממוני) ובנוסף 50,000 ₪ בגין פיצוי לא ממוני (כך במקור, כאשר הכוונה היא לפצוי בגין נזק שאינו ממוני, מ.ק) בגין פגם שנפל בהליך פיטוריה ובשל אפלייתה בעקבות הריונה.

התובעת בכתב תביעתה, תצהירה או אף בעדותה בפנינו לא טענה כי הופלתה על רקע הריונה או כי פוטרה בגינו אלא טענתה למעשה הייתה כי מנהליה הכשילו אותה מבצוע מכירות גבוהות יותר (ר' סעיף 7 לתצהירה) כאשר בהמשך טענה כי היו אלה הקולגות שלה, להם סייעה בגין הידע שלה בעיצוב ארונות, כאשר שיחות מכירות הופסקו בשל כך שחבריה ביקשו ממנה עזרה בתחום (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון, שורות 22-28).

...

נוכח האמור, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לסעדים הנובעים מחוק עבודת נשים, ובכלל זאת את תביעתה לפיצוי ממוני בגין פיטוריה ללא היתר, כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.

גם משיחת השימוע, נספח ג' לתצהיר נתבעת, עולה כי טענות הנתבעת בקשר לעבודתה של התובעת היו ענייניות, ואף כי התובעת אינה מסכימה לאלו, לא עלה באותה שיחה עניין הריונה ובסופו של דבר מדובר בפררוגטיבה של המעסיק להחליט כי עובד/ת אינו ממלא אחר הציפיות ממנו.

זאת אומרת, שוכנענו כי פיטוריה של התובעת לא היו קשורים להריונה, הריונה לא נשקל במכלול השיקולים שהובילו לפיטוריה וכי אלו נעשו מהטעמים עליהם עמדה הנתבעת במהלך ניהול ההליך, במסגרת כתב ההגנה שהגישה, בתצהיר מנהלה ובעדותו בפנינו.

סוף דבר נוכח האמור, תביעתה של התובעת נדחית על כל ראשיה.

טענתה המרכזית של התובעת היא כי פוטרה שלא כדין וללא שימוע על רקע הריונה, כאשר מנגד טוענת הנתבעת כי לא פיטרה את התובעת, אלא זו 'סללה' בעצמה את דרכה מחוץ לשורות החברה, על רקע סרוב להעלות את שכרה.

כפועל יוצא מטענתה, עותרת התובעת לפסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן פיצוי מכוח חוק עבודת נשים וחוק השויון.

בנוסף, פוטרה ללא שימוע, בתקופת מחלה ובחוסר תום לב. הנתבעת טוענת, כי טענותיה של התובעת חסרות שחר, שכן היא עצמה התקבלה לעבודה בהיותה אם ויצאה לשתי חופשות לידה בתקופת עבודתה, ומכאן כי לא הופלתה מחמת הריונה.

משקבענו כי התובעת לא פוטרה מעבודתה, יש לדחות את רכיבי התביעה הנובעים מטענת הפיטורים, קרי פיצוי מכוח חוק עבודת נשים ופצוי מכוח חוק השויון, פיצוי על פיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע ובתקופת מחלה, חלף הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה והפסדי שכר עבור התקופה המוגנת (עד 60 יום לאחר חופשת הלידה) ופדיון חופשה והבראה ממועד הפיטורים הנטענים ועד לתום התקופה המוגנת.

בעיניין זה, לא שוכנענו כי המחלוקות בין הצדדים בהליך נבעו מכך שלא נימסרה לתובעת הודעה על שינוי בתנאי העסקתה או מכך שההסכמות לעניין הרכב לא הועלו על הכתב, שכן המחלוקת המרכזית עסקה בשאלת פיטוריה שלא כדין בשל הריונה ואף המחלוקת הכספית לעניין הפנסיה, הפיצויים וההפקדות לקרן ההשתלמות לא נבעה מאי מסירת הודעה כאמור.

...

אין בידינו לקבל טענה זו. לבד מכך כי הנתבעת זנחה טענות אלה בסיכומיה, אין מדובר הלכה למעשה בטענת קיזוז, שהיא מטבעה טענת הגנה (ר' לעניין י' לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה (מהדורת 2016), פרק 9 עמ' 21) כי אם בטענות עצמאיות כלפי התנהלותה של התובעת אשר היה מקום לבררן במסגרת תביעה נפרדת/תביעה שכנגד.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

נוכח תוצאת הדברים, בשים לב לפער הניכר בין הסכום שנתבע (436,276 ₪) לסכום שנפסק בפועל, מצאנו לפסוק הוצאות לטובת התובעת על הצד הנמוך בסך 4,500 ₪ שישולמו אף הן תוך 30 יום.