תביעה לפיצוי בגין פגם במוצר וצער נפשי

תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 (להלן: "התקנות") קובעות בסעיף 2 את זכות הצרכן לבטל עסקה צרכנית ללא קשר לפגם במוצר, תוך 14 יום ממועד אספקתו.

אשר לדרישה לפצוי בגין עגמת נפש, לא שוכנעתי כי בנסיבות תביעה זו מדובר בצער עמוק ופגיעה משמעותית המצדיקים פיצוי כספי (ראו ת"א (ת"א 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ [פורסם בנבו] (11.2.04)).

...

אשר לדרישה לפיצוי בגין עגמת נפש, לא שוכנעתי כי בנסיבות תביעה זו מדובר בצער עמוק ופגיעה משמעותית המצדיקים פיצוי כספי (ראו ת"א (ת"א 103072/98 רותי רם און נ' סנאורה בע"מ [פורסם בנבו] (11.2.04)).

סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בתוספת הוצאות ניהול ההליך לרבות אגרת משפט בסך של 400 ₪.

התובע מבקש, כי יפסקו לטובתו סך של 1,690 ש"ח בגין עלות המכשיר; סך של 3,000 ש"ח בגין צער ועוגמת נפש; פיצוי עונשי בסך של 10,000 ש"ח בשל היתנהלותה של הנתבעת; סך של 800 ש"ח בגין הפסד יום עבודה ביום 2.10.2018 לאור ביטול מועד ההתקנה 5 דקות לפני מועד הביקור המתוכנן; סך של 600 ש"ח בגין שינוי מועד הביקור ביום 2.10.2018 בהתראה קצרה וסך של 1,500 ש"ח בגין עלות כתיבת כתב התביעה.

בנסיבות שבפניי, התובע אינו עומד בתנאים הקבועים בחוק הגנת הצרכן ותקנות ביטול עסקה (מאחר שבוצע שימוש במכשיר) אולם ממילא, הדרישה של התובע לביטול העסקה מקורה בפגם במכשיר, ולא מדובר בבטול שלא מחמת פגם או ליקוי.

במענה לטענה אודות טעם הלוואי השיבה נציגת הנתבעת, כי לא מדובר בפגם במוצר, שכן טעם לוואי נובע מכך שהמוצר חדש, ואילו היה מדובר במוצר משומש לא היה טעם לוואי.

עם זאת, ניתן לפסוק פיצויים בגין טירחה, עוגמת נפש ונזקים הנלווים להפרת חובותיה של הנתבעת שלא כפצוי סטאטוטורי ללא הוכחת נזק (ענין לוי, בסעיף 23), כפי שאכן אפסוק.

...

סוף דבר: בהסתמך על כל האמור אני קובעת, כי התביעה מתקבלת בחלקה, כדלקמן: אני מחייבת את הנתבעת בביטול העסקה.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 600 ש"ח בשל מועד ביטול התקנת המכשיר ביום 2.10.2019.

לאור הקשיים שהוערמו על התובע בביטול העסקה, הטענות אודות נזילות והטרחה ועגמת הנפש הכרוכה בכך והעדר אפשרות לעשות שימוש במכשיר משך כל התקופה, אני קובעת, כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,150 ש"ח כפיצוי.

ההגדרה של "תביעה לפיצויים בשל ניזקי גוף" בתקנה 1 לתקנות האגרות היא על דרך הריבוי בלבד ("לרבות תביעה לשיפוי או לפצוי על תשלום פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל ניזקי גוף, לרבות תביעה לפי חוק הפיצויים"), ואין בה כדי להבהיר מה בא בגדר המונח "ניזקי גוף". אולם בדברי חקיקה אחרים מוגדר מונח זה כמתייחס ל"מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שיכלי.

" (ראו סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975; סעיף 1 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), התשכ"ד-1964; סעיף 1 לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980).

המבקשים מוסיפים ופורטים קשיים רבים שחוו כהורי הקטין, כאשר האיבחון השגוי הסב להם צער ולחץ, גרם לקשיים נפשיים, פגע בשגרת עבודתם ופרנסתם, ואף הביא להליך רפואי אותו נאלץ אב המשפחה לעבור.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא, וממילא נדחית בקשת עיכוב הביצוע שהוגשה לצידה.

בדברי חקיקה שונים מוגדר נזק גוף כ"מוות, מחלה, פגיעה, או ליקוי גופני, נפשי או שיכלי" (ראו, סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975; סעיף 1 לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980; וכן ראו, סעיף 1 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), התשכ"ד-1964).

בעיניין זה, אפנה להחלטתו של כבוד השופט פרקש בת.א. (י-ם) 3031-09 אייזין דניס נ' פרופ' יהודה היס (להלן: "פרשת אייזין") אשר חלק על החלטתה של כבוד השופטת גנות בעיניין יהלומי, וכך קבע: " בעניינינו אין התובעים טוענים לליקוי שיכלי או נפשי שניגרם להם כתוצאה ממעשי הנתבעים, ואף לא הגישו חוות דעת להוכחת ליקוי כאמור, אלא טוענים לעוגמת נפש רבה וזעזוע נפשי עמוק שחוו כתוצאה ממעשי הנתבעים, בבצוע הנתיחה בגופתו של המנוח ובשמירת איבריו וכן מפגיעה באוטונומיה שלהם. עוגמת נפש זאת, רבה ככל שתהיה, מצטרפת לשאר הנזקים הלא מוחשיים כגון "צער", "ביזוי", "השפלה" וכיוצא בזה, אולם היא אינה עולה כדי הגדרת "נזק גוף", באשר לא נטען שהיא גרמה לליקוי או לנכות בגופם או בנפשם של התובעים (והשווה עניין מנסור, בפיסקה 9).

על עמדה דומה חזרה כבוד השופטת גנות בת.א. 28365-09-13 פלוני (קטין) ואח' נ' היס ואח', עמ' 6) לפיה "התביעה לפצוי בגין כאב וסבל ובגין עוגמת נפש שנגרמו לתובעים, ואשר אינם מלווים בנכות, אינה מהוה עילה נזיקית, ועל כן יש לשלם בגינה אגרה בהתאם לתקנה 6 לתקנות האגרות". בהקשר זה יובהר, כי גם טענת התובעים לפצוי כנפגעים ישירים ומישניים – אינה יכולה לעמוד לבדה שעה שהיא אינה נתמכת בחוו"ד רפואית, המעידה כי לתובעים נגרמה נכות נפשית בשיעור משמעותי כאמור בהילכת אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן).

...

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה, ובפסיקה אליה הפנו הצדדים, אני סבורה כי יש לקבל הבקשה, וכי על התובעים לכמת את תביעתם ולהשלים את יתרת האגרה בגין הסעדים שהתבקשו ושאינם בבחינת נזקי גוף וזאת בהתאם לסעיף 2 לתקנות.

חלקה השני של תביעת דיאליט – חיוב הנתבעים בפיצויים בגין הפרת מידגם ביחס למכונות הישנות בתביעה זו עומדת להכרעה שאלת זכאותה של דיאליט לפיצויים בגין הפרת המדגם בעיניין המכונות הישנות, כמפורט בין היתר במסגרת בקשת דיאליט לפסיקת הפיצויים [בקשה מתאריך 11.12.2016 הנושאת כותרת: "בקשה לדחיית מיסמך "מתן החשבונות" מטעם הנתבע הרר ולקביעת הפצוי המגיע לדיאליט לפי שלוש החלופות הקבועות בדין" (להלן: "בקשת התובעת לפסיקת פיצויים")].

אמנם, אין במידע זה כדי לספק נתונים מדויקים באשר לניזקי המשיבה, הואיל ולא ברורה תרומת הרכיב המפר לסך המכירות הכללי, אך הוא בודאי עשוי לשמש כאינדיקציה לתקרת הנזק – וממילא, להשפיע על שיעור הפצוי (השוו לעניין טומשובר, שם נקבע כי לא נפל פגם בביסוס אומדנה על הקף המכירות של מסגרות משקפיים מזויפות, אף שיש להניח כי, בדומה לענייננו, לפחות מקצת המסגרות היו נמכרות גם בהיעדר אלמנט החיקוי).

הגם שדיאליט לא טענה זאת, במצב דברים האמור, יש מקום לבחון, כאמור בהילכת תביג, האם ניתן לפסוק לטובת דיאליט פיצויים על דרך האומדנה בית המשפט העליון מפנה בעיניין תביג לפסק דינו של כבוד השופט טירקל בעיניין ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ, פ"ד נט (6), 490, 505 (שם נידונה הפרת פטנט) וכן לפסק הדין בעיניין ע"א 1203/13 טומשובר נ' ארט אופטיק בע"מ (6.5.2015) (להלן: "עניין טומשובר") (שם נדונה עוולה של גניבת עין), המתווים את הקריטריונים לפסיקת פיצויים על דרך האומדנה (ראו סעיף 3 לפסק דינו של כבוד השופט הנדל בעיניין טומשובר): "בהליך אזרחי דרך המלך לחישוב גובה הפיצויים היא בחינת חומר הראיות ועמידה בהוכחה לפי מאזן ההסתברויות. על הנפגע להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ניתן להסיק את הפצוי. פסיקת פיצוי על דרך האומדנה תיעשה במקרים חריגים - מקרים בהם התובע הצליח לעבור את סף ההוכחה הנידרש בדבר עצם גרימת הנזק אך לא הוכח שיעור הנזק או לא ניתן להגיע לממצאים ברורים וחד משמעיים – יפסוק בית המשפט פיצוי הולם בדרך של אומדן. על בית המשפט לבסס את האומדנה על מכלול הנתונים המצביעים על הקף הפגיעה, לרבות – הקף ההפרה (מצומצם או רחב); תקופת ההפרה (משך התקופה, מתי החלה ואם נמשכה גם אחרי שנקבע כי הייתה הפרה); סוג המוצר המוגן (אם נמכר כיחידה נפרדת ועצמאית או עם מוצרים נלווים); מידת ההצלחה המסחרית שזכו לה המוצרים המפרים; מידת ההצלחה שבה היו זוכים המצרים המוגנים אילמלא ההפרה; מידת החיקוי של המוצרים המפרים; מידת ההשפעה של המוצרים המפרים על השוק ועל מחירם של המוצרים המוגנים; עוגמת הנפש והצער שנגרמו לניפר." [ראו גם את ספרו של ד"ר יונתן דרורי לעיל, בעמודים 58, 92 – 94].

...

לאור כל האמור, מצאתי להעמיד מספר המכונות לפיצוי על 110 מכונות (11 שנים * 10 מכונות לשנה) במכפלת 1,000 דולר רווח למכונה, ובסך הכל 110,000 דולר ארה"ב. לעניין שער הדולר הרי שכפי שנפסק בעניין קרד גרד הנ"ל, כאשר מדובר בחוב נקוב במטבע חוץ, מועד ההמרה יהיה מועד פסק הדין.

סיכום לאור כל האמור, תביעת דיאליט לפיצויים בגין הפרת המדגם בידי הנתבעים ביחס למכונות הישנות נדחית.

לאור כל האמור תשלם התובעת, לנתבעים, יחד ולחוד, סך 363,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת הבקשה (28.11.2016) ועד התשלום המלא בפועל.