תביעה לפיצוי בגין פגיעה באצבע

פתח דבר לפניי תביעה לפצוי בגין נזקיי גוף שנגרמו לתובעת, מורה בבית ספר, כתוצאה מטריקת דלת כיתה על אצבעות ידה של התובעת.

והינה, עיון בחוזר מנכ"ל מס עג/6(א), מיום 1.2.13 (סומן ת/1) מעלה כי בסעיף 6.6.13 לו נקבעה חובה מיוחדת להגנה מפני פגיעה באצבעות, כדלקמן: "6.6.13 כל הדלתות יספקו הגנה מפני פגיעה באצבעות. ההגנה תיכלול את שלושת המרכיבים האלה:

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם, אני סבורה כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח תביעתה במאזן הסתברויות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

כמו כן, ישלמו הנתבעים 2 ו- 3 לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 338 ₪ בגין אגרת בית משפט.

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 14.03.1970, בתאונת דרכים שארעה, כנטען, ביום 07.09.2016, בכביש 65.

בכתב התביעה נטען גם כי נגרם לתובע שבר באצבע השלישית באותה כף רגל, אולם עיון בחומר הרפואי מעלה כי הזרת נחבשה עם האצבע השלישית, אולם אין כל תיעדו לפגיעה באצבע זו. כנטען, בעקבות התאונה שהה התובע בחופשת מחלה עד ליום 15.7.2016 ובתקופה זו נזקק לעזרת צד ג'.

...

סיכומו של דבר, מצאתי כי התובע לא עמד בנטל הוכחת תביעתו.

התביעה נדחית.

דימנט מיפרט את נזקיו הכוללים – 717 ₪ קריאה לאמבולנס, 1,213 ₪ שמשת רכב שהוחלפה, 2,136 החלפת חלקים וצביעת הרכב, 100 ₪ בגין טביעת אצבע ובנוסף תובע פיצוי בגין הפגיעה הגופנית או הכאב וסבל (עוגמת הנפש) – 5,000 ₪.

...

התוצאה היא שלפחות באירוע אחד, ואינני יכול לומר שבהכרח בשני אירועים, במיוחד לאור העובדה שדימנט היה יכול להביא עדים נוספים ובמיוחד את העד בוריס אשר היה באחד האירועים והיה עד פוזיטיבי למה שהתרחש (דימנט ציין כי לא הביא אותו כי העד עובד וזו בוודאי אינה סיבה שיכולה להצדיק את אי הבאתו), פגע גרסיה בדימנט.

החלטתי כי הסכום האמור בסך של 2,800 ₪, שהינו הסכום הכולל שהופקד ע"י גרסיה בקופת בימה"ש הוא יהיה הסכום שבו יפוצה דימנט על נזקיו.

אשר על כן, תוצאת פס"ד היא כדלקמן: דין תביעת גרסיה להידחות, דין תביעת דימנט להתקבל בחלקה באופן שנפסק לו סך של 2,800 ₪ אשר הופקדו במזכירות על ידי גרסיה ואשר ישלחו ע"י המזכירות לדימנט במסגרת הפיצוי בתיק זה וזאת לא יאוחר מ- 30 יום ממועד מתן פס"ד זה. זהו הפיצוי שנפסק לדימנט בתיק זה. זכות בקשת רשות ערעור לביהמ"ש מחוזי תוך 15 יום.

במסגרת ההליכים אשר נוהלו בפני, לאור הטיפולים הרפואיים הרבים והניתוחים אשר עברה התובעת, מונה מומחה בתחום האורתופדי, ד"ר מרק אידלמן, אשר נתן חוות דעתו ביום 8.6.2016, וקבע בחוות דעתו כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הפגיעה באצבעות כף יד ימין, בשל "קשיון נוח". הנתבעת טענה כי נסיבותיו של מקרה זה מתאימות להוביל לדחיית התובענה כנגדה, שכן הנתבעת לא פעלה בשקידה סבירה בכל הנוגע לאיתור הנהג וכלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה, ובהעדר שקידה סבירה, אין עילת תביעה כנגד הנתבעת.

קיומה של עילת תביעה כנגד קרנית לפי ס' 12 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975, "תפקידה של הקרן היא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה (1) הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע..". פסיקת בתי המשפט דנה בשאלת הקף הטלת החבות והקמת העילה נגד קרנית לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים רבות.

...

" כאשר נבחנת התנהלות התובעת בעת קרות התאונה, בשים לב לגילה, לסיטואציה ולהיעדר ההבנה בדבר הצורך בבירור ולקיחת פרטי הנהג (בהיעדר מודעות להיות התאונה, תאונת דרכים כהגדרתה), סבורני כי מושג הסבירות האובייקטיבי, מוכתם במעט סובייקטיביות, ואין הצדקה לשלול מהתובעת פיצוי רק בשל התנהלותה.

זו תהא המסקנה גם בעניינם של הנפגעים שהתנהגותם מעידה על חוסר אכפתיות, אזלת יד, או יותר מכך, על קנוניה ,נסיון הסתרה או תרמית" (פסקה 15).

בנוגע לשאלת ההוצאות בעבר, התובעת צירפה אסופת קבלות, הוצאות נסיעה, הוצאות לתקופת האשפוז, משככי כאבים, השתתפות עצמית בבדיקות וטיפולים בקופ"ח, ומצאתי לפסוק לה בגין ראש נזק זה סך גלובלי (לא ניתן לצפות מתובע שישמור את כל הקבלות בגין הוצאות אלה מחד, ולא נעלם מעיניי שהייתה אף כפילות מסויימת) של 8,000 ש"ח. בכל הנוגע לשאלת כאב וסבל, הרף העליון במקרה דנן הינו 10% מהסכום המירבי (וניכוי בשל גיל), לאור ריבוי הניתוחים והתמשכות הטיפול בתקופה הראשונית, מצאתי לפסוק סך של 12,000 ש"ח. סוף דבר: אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך 26,000 ש"ח, בצירוף אגרות ושכ"ט עו"ד לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

פתח דבר לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו לתובעת, לטענתה, בשעה שהלכה ברחוב השוק בתרשיחא, נתקלה במפגע בדרך, מעדה ונפלה.

הצדדים הסכימו להעמיד את נכותה של התובעת על 10% בגין הפגיעה בשורש כף יד ימין, ועוד 5% בגין הפגיעה באצבע החמישית ביד שמאל.

...

משהגעתי למסקנה, כי לא ניתן לקבל את התביעה על סמך עדותה היחידה של התובעת, הרי שאין צורך לדון בעדותו של העד מטעם הנתבעת, החוקר מר אוהד איילון, שפירט את ממצאיו בתצהיר נ/1 והעיד בבית המשפט.

מאחר והגעתי למסקנה זו, הרי שדין התביעה להידחות, ואין צורך להידרש לשאלת הנזק.

סוף דבר התביעה נדחית.