תביעה לפיצוי בגין עיקולים בלתי חוקיים על חשבון עו"ש

בהחלטה זו, גם נקבע, לדבריו, בין היתר, כי יושהו הליכי עיקול עו"ש. לטענת התובע, חרף החלטה זו, וחרף העובדה שעמד בצו התשלומים, פעלו הנתבעים, ביום 31.12.2019, להטיל עיקול על חשבון העו"ש שלו, בבנק מזרחי-טפחות, באמצעות מערכת כלים שלובים, תוך ניצול פרצה במערכת, אשר אפשרה להם לעשות כן. זאת ועוד, לטענת התובע, ביום 19.4.2020, הכיר בו כב' רשם ההוצאה לפועל, כחייב משלם, וכפועל יוצא מכך, עוכבו ההליכים בנוגע לעיקול חשבון הבנק (החלטה זו היא ההחלטה היחידה שצורפה לתביעה, מבין ההחלטות שניתנו במסגרת תיק ההוצאה לפועל האמור).

המדובר, לשיטת התובע, בשני מקרים של פירסום לשון הרע לגביו, כמשמעות הדבר בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1968 (להלן גם – החוק), אשר בגינם יש לפסוק לו פיצוי בהתאם להוראות סעיף 7א(ג) לחוק.

השאלה, האם נקיטת הליכי הוצאה לפועל, ובפרט הטלת עיקול, בנגוד לדין, על חשבונו של חייב, היא בגדר פירסום לשון הרע, כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע, טרם הוכרעה בפסיקת בית המשפט העליון (ת"א (מחוזי מרכז) 30783-01-18 עמנואל בן חיים נ' גיא גילבוע (נבו 03.02.2021), פסקה 55; רע"א 5255/11 עריית הרצליה נ' כרם (פורסם בנבו, 11.06.2013)).

ואשר לעיקול מיום 1.7.2020 (ומהטבלה שצורפה עולה כי אכן מדובר בעיקול ולא במימוש), הרי שזה עמד בנגוד להחלטה מיום 19.4.2020, אשר הכירה בתובע כחייב משלם ואמורה הייתה למנוע הטלת עיקולים על חשבון העו"ש שלו; ולהחלטה מיום 20.6.2020, אשר איפשרה הטלת עיקול על חשבון העו"ש, רק החל מיום 12.7.2020.

...

להלן יובאו החלטות אלה: בהחלטה מיום 2.1.2020, נקבע כי "החייב יחדש בקשתו אליה יצרף תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים וכן דף ריכוז יתרות עדכני. בשלב זה הנני מורה על ביטול עיקול חשבון עו"ד המצוי ביתרת חובה בלבד". בהחלטה מיום 5.1.2020 נקבע כי "ביום 2.1.2020 הגיש החייב בקשה לביטול עיקול עו"ש של המבקשת בבנק מזרחי טפחות... וכן ביטול כלל העיקולים אשר הוטלו על כספים. החייב ... טוען כי הוטלו עיקולים על כספים השייכים לחייב אצל צדדי ג' 'ובניגוד לכל דין החלטה או ובהעדר סמכות'. באשר לבקשה לביטול עיקול חשבון עו"ד, יש לצרף עותק קריא של תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים, שכן המסמך שצורף אינו קריא במלואו. כמו כן, מנתוני התיק עולה כי לחייב פק"מ ובו כ-107,000 ₪. החייב יבהיר מדוע לא אורה על מימוש הכספים לשתם תשלום בחוב, וזאת על אף שהחייב עומד לכאורה בצו התשלומים. ככל שלטענת החייב יש עיקול שלא כדין, יוכל להגיש בקשה לציין בה את מספר העיקול, מועד הטלתו, זהות המעקל ותוצאות העיקול. ואף יפנה להוראות הדין וסעיף החוק הקובע לכאורה כי הוטלו עיקולים בניגוד לדין. לאחר שיפעל החייב כאמור, תועבר הבקשה להתייחסות הזוכה". בהחלטה מיום 12.1.2020 נקבע כי "אין בעמידה בצו התשלומים כדי למנוע פעולות כנגד רכוש החייב (לרבות כספים המוחזקים בחיסכון פק"מ), הגם החייב עומד כטענתו בצו התשלומים. טענות החייב כי חלק מהכספים המופקדים בפר"י שייכים לאשתו, נדחית... כמו כן, לא הוכח כי מופקדים כספים בסך 77,000 ₪ בגין הלוואה שנטל החייב בעבר... כבר עתה ניתן להורות על מימוש סך של 15,000 ₪ לכל הפחות, שעה שאין מחלוקת כי מדובר בכספי החייב, ושלא על חשבון צו התשלומים. בנוסף יבהיר החייב למי ביצע העברות של 200,000 ₪ ביום 11.11.2019 לרבות שם המוטב אליו הועברו כספים והעילה- בליווי אסמכתאות. רק לאחר שיפעל החייב כאמור, ויפרוס מלוא המידע והמסמכים, תועבר בקשתו להתייחסות הזוכה". בהחלטה מיום 21.1.2020 נקבע, בין היתר, לעניין "מימוש עיקול צד ג'", כי "גובה החוב בתיק בסך 245,900.72 ₪. אני מורה למחזיקה (בנק מזרחי-טפחות) להעביר את הכספים להוצל"פ". בהחלטה מיום 23.2.2020 נקבע כי "כפי שהובהר לחייב, עמידה בצו התשלומים אינה מונעת מעיקול נכסיו ומימושם על פי דין. עתה נטען, כי הכספים עליהם הוטלו עיקולים במסגרת חשבון בנק החייב, שייכים לצד ג'. זאת, בניגוד לטענות קודמות כאילו חלק מהכספים שייכים לאשת החייב, וכי מדובר בהלוואה נטל החייב. היינו, לפניי שתי גרסאות סותרות... בנוסף, לא הוכח תעודתם של כספים בסך 200,000 ₪ בגין העברה מיום 11.11.19... בנוסף, לא צורף תצהיר צד ג' נטען... החייב ימציא עותק בקשותיו... וההחלטות על בקשות אלה לידי הזוכה והזוכה יגיש תגובתו...". בהחלטה מיום 8.4.2020 נקבע "לפניי בקשת המשך לביטול עיקול חשבון בנק (אשר נתפסו בו כספים בשיעור משמעותי) ואשר מתנהלת מחודש ינואר 2020 וטרם הוכרעה. בעניין זה על החייב לפעול תחילה בהתאם להוראות ההחלטה מיום 23.2.2020. לאור זה, לא ניתן להיעתר לבקשה...". בהחלטה מיום 19.4.2020 נקבע כי "ביום 19.04.20 הוכר החייב (התובע) כחייב משלם בהתאם לחוק ההוצל"פ", הכרה אשר הובילה כאמור לעיכוב ההליך בכל הנוגע לעיקול על חשבון העו"ש. בהחלטה מיום 10.6.2020 נקבע כי "בהחלטה מיום 19.4.2020 בוטל עיקול חשבון בנק לאור מצב החירום המיוחד ששרר, וזאת עד חלוף 30 ימים לאחר חזרת המשק לשגרה... החייב חדל מתשלומיו בחודש מרץ 2020. על החייב להסיר את חוב הפיגורים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ניתן יהיה להורות על הטלת העיקול שבוטל בהחלטה מיום 19.04.20, וזאת לא יאוחר מיום 12.07.20". בהחלטה מיום 1.7.2020, בעניין מימוש עיקול צד ג', נקבע כי "גובה החוב בתיק בסך 248,827.92 ₪. אני מורה למחזיקה (בנק מזרחי-טפחות) להעביר את הכספים להוצל"פ". בהחלטה מיום 5.7.2020 נקבע כי "ראו החלטה מיום 10.6.2020... נראה כי החייב טרם סילק את חוב הפיגורים ולא המציא את המידע והמסמכים שנדרשו בהחלטות קודמות. בשלב זה אני מורה על ביטול עיקול חשבון בנק המצוי ביתרת חובה. בקשת המשך יש לתמוך במסמכים שנדרשו כאמור לעיל ותדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים אחרונים וכן דף ריכוז יתרות עדכני". בהחלטה מיום 6.7.2020 נקבע כי "עתה צורף תדפיס תנועות בחשבון הבנק ל-3 חודשים וכן דף ריכוז יתרות עדכני. לחייב פק"מ בסכום של כ- 32,000 ₪ אשר הינו משועבד. יש לפעול בהתאם ליתר הוראות ההחלטה כאמור. לאחר שיתקבל מלוא המידע והמסמכים, ניתן יהיה ליתן החלטה לגופם של דברים". עוד טענו הנתבעים, כי אף אם מדובר היה בעיקולים שהוטלו בניגוד לדין, הרי שעיקול המוטל על חייב, אשר אכן חב כספים לזוכה (בשונה מעיקול המוטל על מי שאינו חייב כלל), אינו בגדר לשון הרע.

לעניין זה, אני סבור כי היה על הנתבעים לנקוט משנה זהירות, ולהימנע מהטלת עיקול על כלל נכסי התובע בבנק, כך שיתפסו גם את חשבון העו"ש, גם בהינתן קושי טכני אפשרי לייחד את העיקול, כך שיתפוס נכסים אחרים בלבד, ולא את חשבון העו"ש; או בהינתן מעין תקווה, כי האפשרות להטלת עיקול על חשבון העו"ש, תיחסם באופן "אוטומטי", ככל שקיים עיכוב הליכים לעניין זה. חרף האמור לעיל, הטלת העיקולים האמורים אינה מהווה, לטעמי בנסיבות המקרה, לשון הרע, כלפי התובע.

ואולם, מהחלטות הרשם עולה, כאמור, כי התובע לא עשה כן. סיכומו של דבר, משלא בוססה, חרף הטלת עיקולים על חשבון העו"ש המנוגדים להחלטות הרשם, פגיעה בשמו הטוב של התובע, ומשלא פעל התובע כנדרש על מנת לצמצם את הפגישה ואת נזקיו, ככל שהיו, התביעה נדחית.

הואיל והנתבעים, כפי שפורט לעיל, הטילו את העיקולים הספציפיים על חשבון העו"ש, בניגוד להחלטות הרשם, ובשים לב למנגנון הדיוני החסכוני שעליו הסכימו הצדדים, לרבות התובע, לבירור תביעה זו, החלטתי שלא לחייב את התובע בהוצאות.

למען השלמת התמונה אפרט בקצרה השתלשלות התיק: ביום 24.10.21 הגיש התובע כתב תביעה בו ביקש לתקן את רשומי המחשב אצל הנתבע להחזיר את המצב הקיים מיום 14.10.20, כך שתהיה קיימת לו יתרה חובה בסך של 10,089 ₪; לתת צו למוסד לביטוח לאומי כי ימנע בעתיד מלעשות פעולות שמשנות בדיעבד מידע שכבר הופק ממחשבי הביטוח לאומי – כדי למנוע הפקת מידע כוזב או פלט כוזב בנגוד לחוק המחשבים וכן לפצותו את בגין הנזק שניגרם לו בעקבות העוולה של גרימת שינוי בתדפיס הגביה של החייב רטרואקטיבית ובדיעבד ואי העברה היתרה בזמן לתיק הוצל"פ 01-00532-58-2 (לישכת ת"א) שלא כדין וזאת על ידי השתת יתרת חוב בתיק ההוצל"פ על הביטוח הלאומי (סעיף 6.

התובע טוען שהוא שימש בעבר כמבקר פנים בבנקים וידוע לו כי אסור לשנות רשומי מחשב בדיעבד וכי מדובר בעבירה פלילית על חוק המחשבים.

לטענתו, הסכמת הנתבע להקפאת ההליכים, אינה מאפשרת לו לקבל את משכורתו ולשלם שכר דירה ועל כן הוא מבקש להורות על ביטול העיקולים שהטיל הנתבע על חשבון העו"ש שלו, גם לבקשה זו לא צירף התובע תצהיר ולא צירף כתב התחייבות עצמית.

כמו כן לא צירף התחייבות עצמית וערובה כמצוות תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018, החלה בבית הדין לעבודה מכל תקנה 129 לתקנות בדית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991, הקובעת : "96. (א) סעד זמני יותנה בהתחייבות עצמית של המבקש לפצוי כמפורט בתקנת משנה (ב), וכן בערובה כמפורט בתקנת משנה (ג) לשם פיצוי בשל כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצוו כתוצאה ממתן הצוו הזמני, אם יפקע הצוו או יצומצם הקפו.

...

לטענתו, משלא ניתנה החלטה בפני עצמה אלא לטענתו ההחלטה "ראיתי" אומרת למעשה כי בית הדין מכפיף עצמו למעשיו הבריוניים של הנתבע (סעיף 15 לבקשת הפסלות) ובסעיף 17 טוען התובע כי אין מנוס כי בית הדין יפסול את עצמו.

החלטתי לפיה הנתבע 'יתייחס' לבקשת התובע, אין בה כדי ללמד על יחס שונה אל הנתבע.

עוד בטרם ניתנה החלטתי בתיק ועוד בטרם שמעתי את הצדדים בפני, הגיש התובע בקשה לפסילתי.

לאור כל המפורט לעיל, דין הבקשה להידחות, אין צו להוצאות.

לטענת התובעת נודע לה על תיק ההוצאה לפועל בעקבות עיקול שהוטל ביום 25.7.19 על חשבון הבנק שלה.

בנוסף, התובעת נאלצה לשלם פיגורים על חשבונות חשמל בסך של 6000 ₪, הפסידה ימי עבודה לשם טפול בהשגת חומר לתביעה ובהגשת בקשות בסכום כולל של 4125 ₪, עלות מוניות בסך של 1500 ₪, וכן נזק נפשי, עגמת נפש, טירדה, השפלה, פגיעה בכבוד, פגיעה בפרטיות באמצעות צו לקבלת מידע (שהוצא ביום 25.7.19), ונזק גופני כיון שנאלצה לחזור ולגור בחיפה בעודה עובדת בתל אביב, כיון שלא יכולה הייתה לשלם במועד את דמי השכירות.

כפי שהובהר, ככל שהייתה נמסרת ההתראה, היה באפשרות התובעת לפעול על מנת למנוע, לכל הפחות, הוצאה זו. ב. בגין הטלת עיקולים שלא כדין, בקשה לקבלת צו למסירת מידע שלא כדין, הטלת עיקול על חשבון העובר ושב של התובעת, אשר היה בתוקף במשך כחודשיים ימים, בלא שניתנה כל הודעה מוקדמת לתובעת, עגמת נפש, פגיעה בזכות לכבוד, הצורך למצוא מקורות מימון חלופיים ללא כל התראה מוקדמת, העובדה שבמקרה דנן לא נימסרה ההתראה ואף לא האזהרה דבר שהביא לנזק מוגבר, הריני לפסוק לזכות התובעת פיצוי בסכום של 17,000 ₪.

...

בהחלטה שניתנה באותו יום קבעה רשמת ההוצאה לפועל כי דין הבקשה להידחות, זאת הואיל והתובעת עצמה מודעת לתיק ההוצאה לפועל החל מחודש אפריל 19 עת נמסרה לה האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

לפי החלטתי הבנק נשא בשכר טרחת המומחית, ולאור מסקנות חוות הדעת מן הדין כי סכום זה יושת על הבנק.

המסקנה כי לא בוצעה מסירה של ההתראה כדין, ואמה של התובעת לא חתמה על אישור המסירה.

מבוא תביעה לפצוי בשל לשון הרע ובשל נזקים שנגרמו לתובע בגין הליכי גביה שנקטה נגדו הנתבעת באמצעות תביעה לסכום קצוב בלישכת ההוצאה לפועל והטלת עיקולים במסגרתה.

אף כי מהות טענות התובע הן נזיקיות בגין המיגבלות ועוגמת הנפש שנגרמו לו בשל העיקולים, טען התובע לעילה גם מכח חוק איסור לשון הרע.

בחודש מאי 2018 פעלה הנתבעת במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגד התובע והטילה עיקולים על חשבון העו"ש שלו ועל רכבו.

בחלק מהפסיקה אף נקבע כי השאלה שיש לבחון היא האם העיקולים הוטלו כדין או לא, כאשר הטלת עיקול שלא כדין מקימה כאמור עילת תביעה ואילו עיקול שהיה בתוקף לא מקים עילה כאמור (ר' לדוגמא ע"א (מחוזי ת"א) 50497-06-20 אליעזר דוידזון נ' אברהם מזרחי (נבו 09.12.2020), ת"א (מחוזי מרכז) 2247-08-07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שגב תאילנד בע"מ (נבו 06.12.2009)).

...

מכאן שיש לדחות את תביעת התובע בעילת לשון הרע אך יש לקבלה בעילה הנזיקית ובגינה זכאי התובע לפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו. התובע טען גם להפסד ימי עבודה בגין הצורך לטפל בהליכים השגויים שננקטו נגדו אך לא הוכיח כל נזק בעניין זה. העובדות הצריכות לעניין כפי שהוכחו בהליך זה התובע היה עצמאי בתחום המזון בשנים 2014 – 2015 והפעיל קפטריה בבית-ספר בירושלים תחת שם העסק 'ב.ב. מזון'.

לאור האמור נדחית עילת לשון הרע בתביעה זו. עוגמת נפש התובע העיד על הנזק שנגרם לו מהיות חשבונו תחת עיקול משך חודשים רבים ועל 'כדור השלג' של החזרת תשלומים ואי כיבוד הוראות תשלום.

משהגביל עצמו התובע בכתב התביעה לפיצוי בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪ בלבד סבורני שיש מקום לפסוק לו את מלוא הפיצוי הנתבע וכך אני מורה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 10,000 ₪ שיישא ריבית והצמדה כחוק מהגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

רכיב זה נמחק מכתב התביעה, בהתאם להחלטה מיום 17.11.2021 בעקבות בקשת המשיבים לסילוק התביעה על הסף, והתביעה נותרה בטענות המבקשת לחיוב המשיבים בתשלום פיצוי "עונשי" בסך 100,000 ₪ והחזר השקעות בסך של 257,000 ₪ ולחלופין לפצוי בגין הפרת הסכם הפשרה שגובש בעקבות ביטול ההיתקשרות על פי שיקול דעתו של בית המשפט ותשלום סך של 50,000 ₪ שנקבע בהסכם הפשרה.

תמצית הטענות המבקשת מפנה להחלטה שניתנה בבקשת המשיבים לחיובה בהפקדת ערובה בגין התביעה העיקרית וטוענת למופרכות התביעה שכנגד ולהיותה מוגשת אך "כמשקל נגד" לתביעה העיקרית ולמופרכות הטענה בכתב התביעה שכנגד למשלוח בקשת עיקול שלא הוגשה לצדדים שלישיים, שעה שבקשה לעיקולים הוגשה לבית המשפט.

המשיבים מצרפים לתגובתם תצהיר של מר ריטר דרקטור ובעל מניות במשיבות, מיסמך אישור של רו"ח, פלט מחשבונות בנק, קטע מדו"ח האפס, נסח מקרקעין ושמאות דירה וטוענים כי משיבה 5 (מונטיפיורי 16א') היא בעלים של 2 יחידות מסחריות בשווי העולה על 3 מש"ח ויתרת עו"ש בבנק בסך 80 אש"ח בערכי נטו - לאחר שהפרויקט הסתיים, סולקו מלוא ההלוואות ושולמו מלוא המסים והמשכנתאות הרשומות לטובת הבנק לא מבטיחות חוב וצפויות להתבטל תוך ימים אחדים; למשיבה 4 (פינסקר 19) יתרת מלאי של דירת פנטהאוז בשווי כ-15 מש"ח לפי דו"ח שמאי ועודף תזרימי בחשבון העו"ש בסך של 11 מש"ח, כאשר כלל ההלוואות סולקו והמשכנתא לטובת הבנק עתידה להתבטל תוך מספר שבועות; למשיבה 3 (רנ"ק 14) פרויקט בבצוע עם יתרת מלאי של 2 דירות בשווי של כ-9 מש"ח ויתרת עו"ש של 3 מש"ח ופקדונות של 3.5 מש"ח, והרווח הצפוי בפרויקט העתיד להסתיים בעוד כשנתיים ובו רוב מלאי הדירות נמכר הוא כ-12 מיליון ₪ לפני מסים; למשיבה 1 (ביניין העיר) יתרת עו"ש של 70 אש"ח ושיקים מעותדים בסך 120 אש"ח; ולמשיבה 6 (רמב"ם 3) יתרת עו"ש בסך 60 אש"ח. המשיבים טוענים כי בהיות חיוב ההוצאות בגין התביעה שכנגד יחד ולחוד, לאור איתנות הפינאנסית של המשיבות אין חשש שהן לא תעמודנה על נקלה בתשלום ההוצאות וכי טענות המבקשת בנוגע למצב המשיבות מופרכות, אינן נתמכות בדבר ואינן אלא ספקולאציה המובילה לאבסורד - שכל חברה יזמית הבונה פרויקט בנייה ומתקשרת בהסכם ליווי עם בנק מצויה בקשיים כלכליים.

...

דיון בחנתי את כתבי הטענות ואת טענות הצדדים בבקשה ובתשובה, והגעתי לכלל דעה לחייב את המשיבות 2-6 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בגין התביעה שכנגד; המשיבות 2-6 (להלן: "המשיבות") הן חברות פרטיות שאחריות בעלי המניות בהן מוגבלת ובהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן:" חוק החברות") ברירת המחדל היא שיש לחייבן במתן ערובה להבטחת הוצאות המבקשת - הנתבעת שכנגד, אלא אם סבר בית המשפט שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובן בהפקדת ערובה או אם החברות המשיבות יוכיחו שיש ביכולתן לשלם את ההוצאות.

השיקול המנחה בעניין זה, אפוא, הוא שיקול כלכלי, קרי האם לאור מצבן הפיננסי של המשיבות יש להיעתר לבקשה אם לאו, כאשר על כתפי המשיבות הנטל להוכיח את חוסנן הכלכלי (ראו; רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (פורסם בנבו, 14.02.2016); רע"א 4381-17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 2.10.2017)).