תביעה לפיצוי בגין נזקים לרכב שנגרמו על ידי מועצה אזורית

בית משפט השלום בצפת ת"א 9944-04-17 תיק חצוני: בפני כבוד השופט רונן פיין תובע פלוני ע"י ב"כ עו"ד קים רטוש נתבעת מועצה אזורית ראש פינה ע"י ב"כ עו"ד אייל נון פסק דין

לפניי תביעה בגין נזק גוף אשר נגרם לטענת התובע, במהלך משחק כדורגל במיגרש ספורט שבאחריות המועצה המקומית ראש פינה (להלן: "המיגרש").

ביום 5/4/17 הגיש התובע לבית המשפט השלום בקריות התביעה דנן, לפצוי בגין ניזקי גוף כתוצאה מהתאונה שנגרמה לטענתו עת ניתקל במוט ברזל חשוף (להלן: "המפגע") במיגרש.

לטענתו מדובר בנזק שניגרם לגופו על ידי דבר מסוכן שבבעלות הנתבעת או בחזקתה.

הנטען אינו תואם מבחינה עובדתית את העולה מסיכום הביקור בחדר מיון, לפיו "תאריך קליטה במיון 27.05.2015 שעה 01:36" לפנות בוקר, ואף אינו מתיישב עם תצהיר התובע (סעיף 4) לפיו "משהתאוששתי מהמכה הראשונית דידיתי לרכב ומשם נסעתי לביתי, כאשר לאחר זמן מה נסעתי אל בית החולים זיו שבצפת". המסקנה העולה מסיכום הביקור בחדר המיון היא שניזקו של התובע נגרם בתאריך 26/5/15, או קודם לכך.

...

בסופו של דבר, במבחן השכל הישר, אין כל יחס בין מעשי הנתבעת או מחדלה לכאורה כגורם לפציעה, למעשיו של התובע שגרמו לפציעה ולתוצאותיה החמורות במישרין.

יחד עם זאת וגם אם אגיע למסקנה כי אותו יתד יכולה להוות מפגע בנסיבות מסויימות, סבורני כי בנסיבות המתוארות ע"י התובע, הסיבה המכרעת לפציעתו של התובע הנה רשלנותו שלו ולא של הנתבעת.

סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

בפניי תביעה לפצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכב שביטחה ונפגע בתאונה שארעה ביום 29.11.2018.

דיון והכרעה בפסק הדין שניתן בתא"מ (שלום רמ') 21852-06-18 ש. שלמה רכב בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (06.10.2019) עמד בית המשפט על אחריותה של הנתבעת 1, כעולה מפסיקת בתי המשפט: "אחריותה של הנתבעת הוכרה כאחריות רשות מקומית (ר' לדוג' תא"מ (ת"א) 30026-02-17 איי. אי. גי. נ' מועצה אזורית גן רווה ואח').

על הטוען לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין להוכיח שלושה תנאים מקדמיים ומצטברים כתנאי להחלתו: התובעת לא ידעה ולא יכלה לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לארוע הנזק; הנזק נגרם על-ידי נכס שהיה בשליטתה המלאה של הנתבעת; ארוע הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה.

...

בנסיבות עניין אף אין לומר כי הנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת העד מטעמה בסך 350 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

בפני תביעה כספית על סך של 17,269 ש"ח שהוגשה בסדר דין מהיר במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעת לפצותו בגין נזק שניגרם לרכבו מ.ר. 10-652-74 (להלן: "הרכב"), בארוע נזק שאירע לשיטתו ביום 27.1.2020 בשעה 08:45 לערך, עת נסע בכביש 70 לכיוון כביש 89 ותוך כדי נסיעה ניכנס רכבו לבור גדול וחפור אשר נפער בכביש.

עוד טוען כי עלות התיקון הוערכה על ידי השמאי בסך של 15,269 ש"ח וכן צירף חוות דעת שמאית בגינה שולם שכ"ט השמאי בסך של 1,600 ש"ח. התובע צירף לתביעתו רישיון רכב, טופס הודעה על תאונת דרכים, אישור אי הגשת תביע, חשבונית שכ"ט השמאי, חוות דעת שמאי ואישור אי הגשת תביעה.

דיון והכרעה: בפסק הדין שניתן בתא"מ (שלום רמ') 21852-06-18 ש. שלמה רכב בע"מ נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (06.10.2019) עמד בית המשפט על אחריותה של הנתבעת, כעולה מפסיקת בתי המשפט: "אחריותה של הנתבעת הוכרה כאחריות רשות מקומית (ר' לדוג' תא"מ (ת"א) 30026-02-17 איי. אי. גי. נ' מועצה אזורית גן רווה ואח').

...

בחקירתו הנגדית לא נחקר התובע אודות מסירת או אי מסירת הודעה למוקד הנתבעת ועל כן ומכל האמור לעיל אני קובעת כי אירוע התאונה , לרבות מיקומו ומועדו, הוכח.

לאור זאת אני קובעת כי הנתבעת אחראית לאירוע הנזק בו נפגע רכבו של התובע.

לפיכך אני מפחיתה את שיעור הפיצוי ב-25% וקובעת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 12,951 ש"ח בצירוף אגרת המשפט בסך של 757.75 ש"ח ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ש"ח. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לפני תביעה לפצוי בגין נזק לרכבו של התובע, אשר נגרם, על פי הנטען, במכוון על ידי עובד של צד ג', וזאת אגב ביצוע עבודות תיחזוקה לתשתית הביוב בעיר רמת גן מטעם הנתבעת.

כאשר התובע התקרב בנסיעה איטית לאיזור בו ביצעה הביובית את העבודה, הבחין התובע כי אחד העובדים מסמן לעברו ומנסה לומר לו דבר מה. התובע הניח כי העובד מנסה לכוון אותו בהתאם לתוואי התנועה נוכח החסימה של חלק ממסלול הנסיעה בכביש, ולכן פתח את חלון רכבו כדי לשמוע את דברי העובד.

אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת מדרך הטבע, את החשד כי בעל הדין שנימנע מהבאתו חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.2011) עמ' 17-16).

...

בהעדר הוכחה, אני דוחה את הסעד בדבר אובדן ימי עבודה.

סוף דבר מטעמים המפורטים לעיל, אני מקבל את ההודעה לצד ג', ומחייב את צד ג' (הקבלן) לפצות את התובע בסך של 11,029 ₪ בגין הנזקים הממוניים והלא ממוניים כמפורט לעיל, ובנוסף בסך של 500 ₪ בגין הוצאות ואגרת בית משפט.

כמו כן, לאחר שמצאתי לקבל את ההודעה לצד ג', אני מחייב את צד ג' לשלם לנתבעת (שולחת ההודעה לצד ג') הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

המשיבה 1 (להלן: "חברת הביטוח") הגישה לבית משפט השלום בסדר דין מהיר תביעת שבוב בסך של כ-38,000 ₪ נגד המערערת (להלן גם: "המועצה") בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטח (להלן: "הרכב") עקב כניסתו לשלולית בכביש, אשר נטען כי נמצא באחריותה של המועצה (להלן: "ארוע ההצפה" או "הארוע התאונתי").

התביעה אינה "תביעת רכב" כהגדרתה בתקסד"א הגדרת תביעת רכב בתקסד"א היא "תובענה לפיצויים בשל נזק שניגרם לרכוש עקב שימוש ברכב מנועי". הגדרה זו רחבה דיה כדי לכלול בחובה תביעת שבוב בגין תאונת דרכים, בה נכנסת חברת הביטוח בנעלי בעל הרכב הנפגע, אותו פיצתה על נזקיו.

כך גם קבע לפני זמן לא רב כב' השופט אורן שוורץ, בע"א 5232-05-22 מועצה אזורית מודיעין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (18.10.22) באלה המילים: "אני דוחה את טענת המערערת לפיה עילת השבוב שוללת את אופייה של התביעה כ"תביעת רכב". במהותם של הדברים, מדובר בנזק שניגרם לרכב כתוצאה מהשמוש בו. זהותו של התובע ועילת התביעה איננה מפקיעה את אופייה של התביעה" העובדה כי פסק הדין הנ"ל ניתן בעירעור על פסק דין דומה בו נתבעה המועצה, מיוצגת על ידי בא כוחה הנוכחי, בתביעת שבוב על ידי חברת ביטוח, לא הפריעה למועצה להגיש יומיים לאחר מכן את העירעור הנוכחי ולהעלות בו שוב אותה טענה שנדחתה, מבלי לציין שנדחתה, ומבלי שהגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט שוורץ.

...

כך גם קבע לפני זמן לא רב כב' השופט אורן שוורץ, בע"א 5232-05-22 מועצה אזורית מודיעין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (18.10.22) באלה המילים: "אני דוחה את טענת המערערת לפיה עילת השיבוב שוללת את אופייה של התביעה כ"תביעת רכב". במהותם של הדברים, מדובר בנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהשימוש בו. זהותו של התובע ועילת התביעה איננה מפקיעה את אופייה של התביעה" העובדה כי פסק הדין הנ"ל ניתן בערעור על פסק דין דומה בו נתבעה המועצה, מיוצגת על ידי בא כוחה הנוכחי, בתביעת שיבוב על ידי חברת ביטוח, לא הפריעה למועצה להגיש יומיים לאחר מכן את הערעור הנוכחי ולהעלות בו שוב אותה טענה שנדחתה, מבלי לציין שנדחתה, ומבלי שהגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט שוורץ.

בעניין זה מקובלת עלי פסיקת בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 1845/06 מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.12.07) כדלקמן: "להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד המבקש להתנגד למסמכים אלו או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית המשפט בתחילת הדיון...

סוף דבר, הערעור נדחה.

אני סבור כי לא היה מקום להגשת ערעור זה מלכתחילה, במיוחד לאחר שניתן פסק דינו של השופט שוורץ שנזכר לעיל.

המערערת תשלם לכל אחת מהמשיבות את הוצאות הערעור בסך של 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪).