תביעה לפיצוי בגין נזקים למכוניות עקב שריפה במוסך

החלטה זו עוסקת באחריותה של הנתבעת 3 בלבד, והשאלה בה עליי להכריע היא, האם הארוע במהלכו נגרם הנזק בגינו הוגשה התביעה, הוא "מקרה ביטוח" אשר הפוליסה שהייתה לתובע אצל הנתבעת 3 מזכה אותו בפצוי בגינה, או האם מסיבות אחרות יש מקום לחייבה בשיפוי התובע בגין נזקיו.

ביום 19.6.17 שמע התובע רעשים וריח שרוף ולכן הכניס את המשאית למוסך המורשה מוסך מאור יהודה של היבואנית כלמוביל בראשון לציון, שם סרבו לטפל בנזק שניגרם שכן לטענת איש השירות מר אייל שהרבני זיהה נזק של כיפוף לסרן האחורי של הרכב וכי מדובר בנזק שגרמו לו הנתבעים 1 ו 2 בעת הרמת המשאית על הג'ק. מארוע התאונה נזוקה משאית התובע כמפורט בחוו"ד השמאי הרצ"ב והמהווה חלק בלתי נפרד מכתב תביעה זה".

ממילא, התובע לא הבחין – לא בכתב התביעה ולא בחוות הדעת שהוגשה מטעמו - בין הנזקים שנגרמו לרכב לפני ההתלקחות (ואשר אף הוא אינו טוען כי הם מכוסים במסגרת הפוליסה) לבין הנזקים שנגרמו כתוצאה מן ההתלקחות.

...

הנה כי כן, בתצהיר התובע, מובא פירוט השונה מעט מן הנטען בכתב התביעה, ושם מפורט כי הנזק אירע בשני שלבים: ביום 25.5.17 במהלך הטיפול במוסך הנתבעים 1-2 התעקם הסרן באופן שגרם לנזילת שמן; בהמשך אירעה נזילת שמן, אשר גרמה בסופו של דבר לכך שהמכלול התגלה כשרוף כתוצאה מחוסר שימון.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, כפי שהובהר לעיל, במסגרת כתב התביעה טען התובע כי מקרה הביטוח אשר גרם את הנזקים הוא זה שאירע ביום 25.5.17 ובמסגרתו עוקם הסרן האחורי אגב טיפול לא נאות (לטענת התובע) של הנתבעים 1-2 במיניבוס.

התובע טען, כי לא קיבל את הרשימה המלאה של הפוליסה ולכן אין המבטחת יכולה להסתמך על החריגים המפורטים בה. אני סבורה, כי התובע לא היה רשאי להעלות במסגרת הסיכומים את הטענה כי לא קיבל את הפוליסה המלאה, משעה שטענה זו לא נטענה ולו ברמז – לא בכתב התביעה ולא בתצהיר התובע.

מכל מקום, מכיוון שממילא טענה זו רלוונטית – גם לשיטת התובע – רק ליכולתה של הנתבעת להסתמך על החריגים, הרי שמשעה שקבעתי כי כלל לא הוכחה התקיימותו של מקרה ביטוח – אין צורך להידרש לה. סוף דבר, אני קובעת כי הפוליסה אינה מכסה את הנזקים בגינם הוגשה התביעה ולפיכך דין התביעה נגד הנתבעת 3 להידחות.

כללי תביעה כספית על סך 296,268 ₪, אשר בשלב הסיכומים צומצמה (בשל ויתור על אחד מרכיביה) לסך של 209,394, לתשלום פיצוי בגין נזקים לרכבו של התובע ובטענה לטפול רשלני ברכב במוסך הנתבעת.

במוסך נימסר לתובע כי גלי הזיזים ברכב הנם שחוקים וכי ולאחר שהוכנסה לרכב כמות קטנה של חומר בעירה, מנהל המוסך (מר פרידלר) הצליח להניעו, אלא שבזמן ההנעה נשמעו רעשים ולכן מנהל המוסך דומם את הרכב באופן מידי.

מכאן ההליך שלפני, בו עתר התובע לחיוב הנתבעת בפיצויו בגין הנזק שניגרם לרכבו בשל הכשל במערכת התיזמון - פיצוי בגין שווי הרכב במועד קרות הנזק (96,023 ₪), פיצוי בגין עלות הטיפול במוסך במערכת התיזמון שכשלה (7,736 ₪), עלויות שכירת רכב חילופי (7,471 ₪), עלויות חוות דעת (13,429 ₪) ופצוי בגין עגמת נפש (70,000 ₪).

...

כמבואר להלן, אני סבורה כי טענות אלו ביחס ליושרתו ומקצועיותו של המומחה בן-ארי חסרות ממש כלשהו אף כיום ויש לדחותן.

מטעמים אלו, על משקלם המצטבר, נדחות טענות התובע כנגד מומחה בית המשפט בן-ארי וחוות דעתו ונדחית עתירתו לפסילתם.

הנזק נוכח הקביעות לעיל, הדין התביעה להידחות במישור האחריות.

מונחת לפניי תביעה כספית לפצוי התובע בגין גרימת נזק לרכבו אשר חנה בסמוך לרכב הנתבע שנשרף בגין הצתה מכוונת ובוטח על ידי נתבעת 2, שפיצתה את הנתבע במלוא סכום הנזק לרכבו אולם סייגה את הפצוי עבור צד ג'.

לדבריו, "הרכב נשרט בחלקים מסוימים ואין אפשרות למכור רכב במצב הזה. אני תיקנתי את הנזק באופן חלקי. אין לי חשבוניות תיקון. לא תיקנתי את כל מה שהשמאי רשם. אין לי קבלות. תיקנתי במוסך בטייבה אין לי חשבוניות תיקון....רציתי ליצור קשר עם המוסך בטייבה אבל לא ענו לי שם" (עמ' 1, ש' 11-15).

"החלפתי פגוש קדמי. הייתי חייב להחליף את זה, מגן בוץ קדמי כל האיזור נשרף שם, פנס צד, צבעו את כל צד הרכב, פוליש כל הרכב עפו עליו גיצים החלפתי את החלקים שיותר ויזואליים שאוכל למכור את הרכב. היו דברים פנימיים שלא נכנסתי אליהם. עשיתי מה שהייתי חייב לעשות. שלמתי עבור התיקון 12,000 ₪. מחירון הרכב היה 58,000 ₪ אחרי הפחתת קילומטראז' שהיה טיפה גבוה המחירון היה כמו שאמרתי ומכרתי את הרכב ב-50,000 ₪. לגבי ירידת הערך שהשמאי קבע עקב הנזק, חברת הביטוח אומרת שאני לא הוכחתי את ירידת הערך. זה רכב שהיה נמכר מעל המחירון הוא מאוד מיוחד. היה לי קשה למכור אותו כי יש קבוצה גדולה שנקראת אורנה חושפת והנזק של הרכב שלי שכל השריפה שלי צילמו את הרכב שלי וזה נהיה ברשת. זה רכב מיוחד והאלפא שלי מאוד מיוחדת ואנשים בקבוצה הגיע אליהם הסיפור שלי. לשאלת בית המשפט, מי שבא לקנות ממני את הרכב לא ראה את הרכב שלי ברשת. ראו בבדיקה דברים שלא תיקנתי. מכרתי את הרכב (עם) שמשה סדוקה כי לא החלפתי את השמשה. החלפתי דברים שהיו בולטים לעין" (עמ' 2, ש' 1-11).

...

עולה, שקיים קושי להטיל על הנתבע חיוב כלשהו, שהרי כל עוד מותר לו לחנות בחניה ציבורית – וכי מה נלין עליו ? סיכומו של דבר, על יסוד כל האמור לעיל, אני סבורה כי יש תחולה לסעיף 39 לפקודת הנזיקין וכי נטל הראיה עובר לנתבע להוכיח כי לא הייתה התרשלות.

אני קובעת כי הסיכון כן היה צפוי ביחס לפגיעה ברכושו או בחייו של הנתבע אולם הסיכון לא היה צפוי ביחס להצתת רכבו ועל כן ניתק הקשר הסיבתי המגולם בסעיף 39 לפקודת הנזיקין.

בנסיבות העניין בהן אין חולק שרכבו של התובע ניזוק כתוצאה מהאש שיצאה מרכבו של הנתבע, והיה עליו לשאת בחלק מהתיקונים על חשבונו, והתוצאה היא מכוח הכרח הנסיבות הגם שסבורני כי היה מקום ולו מבחינת "ועשית הישר והטוב" לפצות את התובע מש"רוח חכמים אינה נוחה הימנו" עם תוצאה בה הניזוק סופג את נזקיו מבחינת דיני היושר – איני סבורה כי יש להכביד ולהטיל עליו הוצאות נוספות.

לפני תביעה לפצוי בגין נזק לאופנוע במהלך שהייתו במוסך ותביעה שכנגד לתשלום חוב על תיקון האופנוע.

לפי טענת ישי, אחראי ערן לנזק אשר נגרם לאופנוע בשל השריפה שאירעה בזמן שהאופנוע בחזקתו במוסך, ולכן עליו לפצות את ישי על הנזק שניגרם לו. שווי האופנוע עומד על 12,000 ₪ ולכך מבקש ישי להוסיף גם פיצוי על נזק לא ממוני בסך של 3,000 ₪, ובסך הכל עותר ישי לחיוב ערן בתשלום סך של 15,000 ₪.

בדרך כלל, כאשר מוסר אדם רכב למוסך לשם תיקון הרכב, הרי אותו מוסך הנו "שומר שכר", אשר השמירה על הנכס טפלה למטרה העיקרית לשמה נימסר הנכס.

...

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה אשר הגיש ישי, ומקבל את התביעה שכנגד שהגיש ערן.

אני מחייב את התובע, ישי עומרי שלום ששי, לשלם לנתבע, ערן חבשוש, סך של 6,096 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הפקת החשבון (14.1.15).

כמו כן אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבע בגין תביעה זו בסך של 750 ₪.

המהנדס נצר אישר בחקירתו שהשחיקה שעליה לאינו חולק יכולה לנבוע מנהיגה לקויה ברכב – כטענת הנתבעת – או מחולשת גלגל השיניים – היינו כתוצאה מפגם בייצור, כטענת התובע אך לא היה בידיו לבחון את הסיבה השנייה מאחר ותיבת ההילוכים לא הוצגה בפניו: "יכולה להיות משתי סיבות, או כמו שהנתבעת טוענת שהיתה פעולה לא תקינה של נהג ששקע בבוץ וניסה להחלץ או ששילה כי שילוב נשחק כל פעם לאט וזו התוצאה – מה שאני מאמין שקרה – תיאורטית יכול וחומר גלגל השיניים היה חלש מידי. היו שומרים הייתי לוקח את הגלגל למעבדה". אלא שטענת הנתבעת לנזק ראייתי שניגרם, לשיטתה, על ידי התובע אשר לא שמר את החלקים התקולים על אף שכבר במועד בדיקת הרכב על ידי מר עידן ידע כי פניו להליך משפטי, אינה אלא התממות - ואין בעיניין זה כל טענה כלפי המומחה אלא כלפי הנתבעת עצמה אשר לטענתה שלה, בחנה את הרכב כבר במועד שבו הובא אליה לצורך הבדיקה על ידי התובע וקבעה "הרכב נבדק הן ע"י מרכז השרות ובלווי נציג טכני בכיר מחברתנו וממצאי הבדיקה העלו כי לאחר פירוק תיבת הילוכים נמצא מצמד שרוף, גלגל ריוורס שחוק, גלגלי שיניים הילוך שני שחוקים. אין מדובר בפגם ייצור" (מכתב מיום 25/11/19).

השמאי עידן בחן את הרכב במוסך הנתבעת ולכן גם הנתבעת הייתה מודעת לכך שאין בכוונת התובע להשלים עם קביעתה ולכן גם היא הייתה יכולה ליזום קבלת החלקים התקולים לידיה אך לא בכדי לא עשתה זאת, שכן - לשיטתה שלה - תיבת ההילוכים המפורקת נבחנה על ידי נציגיה באותו מועד! בנסיבות אלו טענת הנתבעת שניגרם לה נזק ראייתי בכך שהתובע מנע מהמומחה מטעמה לבחון את החלקים התקולים במועד עריכת חוות דעת מומחה לצורך הגשתה במסגרת ההליך המשפטי, גובלת בחוסר תום לב משווע.

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת שיש לדחות את מסקנותיו של מר עידן בתחום מכונאות רכב מאחר ואלו אינן בתחום מומחיותו כשמאי.

בנוסף, מצאתי לדחות את דרישת התובע לפצוי בגין הוצאות גרירה, מאחר ואלו לא שולמו על ידו אלא על ידי החברה שבבעלותו ומשלא הובאה לפניי כל ראייה שמי שנשא בהוצאה זו בפועל הוא התובע, לא ניתן להעתר לתביעה בגין ראש נזק זה. אציין כי טענת הנתבעת שהרכב מושא התביעה נמכר לחברה, דינה להדחות.

...

אשר לדרישת התובע לפיצוי בגין עלויות רכב חלופי, הרי שבהיעדר כל ראיה שמלמדת על ההוצאה בפועל, דין הדרישה להידחות.

בנוסף, מצאתי לדחות את דרישת התובע לפיצוי בגין הוצאות גרירה, מאחר ואלו לא שולמו על ידו אלא על ידי החברה שבבעלותו ומשלא הובאה לפניי כל ראייה שמי שנשא בהוצאה זו בפועל הוא התובע, לא ניתן להיעתר לתביעה בגין ראש נזק זה. אציין כי טענת הנתבעת שהרכב מושא התביעה נמכר לחברה, דינה להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 15,472 ₪.