תביעה לפיצוי בגין נזקי שריפה שנגרמו עקב רשלנות

המדובר בתביעה כספית על סך של 3,100,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו, בהתאם לנטען, למשיבה כתוצאה מארוע שריפה שהתרחש ביום 26.4.20 בנכס ששכרה מהמבקשים ברח' ההדרים 42 באשדוד (להלן: "הנכס").

לסכויי התביעה- נטען כי המשיבה היא שהפרה את הסכם השכירות בכך שהתרשלה באחזקת הנכס ובטיפול בו וגרמה לניזקי השריפה.

לסכוי ההליך – נטען כי המדובר בתביעה לפצוי בגין ניזקי שריפה שפרצה בלוח חשמל של הנכס בבעלות המבקשים.

נטען כי הסכם השכירות אינו משחרר את המבקשים מאחריות לנזקים שנגרמו עקב מעשה או מחדל מצידם ואינו מונע הגשת התביעה כנגדם בגין נזק כזה.

...

ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) עמד כב' השופט י. עמית על תכלית סעיף 353א לחוק ועל הבדיקה שעל בית המשפט לערוך בעת שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה: "תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ... לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה ...בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...". (פס' 4) בענייננו, אין מחלוקת כי מצבה הכלכלי של המשיבה אינו מהמשופרים עד כדי שבחרה להגיש תביעה על כמחצית מנזקיה הנטענים בשל טענה לחסרון כיס וקושי לשלם את אגרת בית המשפט.

לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי, כי בשלב זה הוכח כי המדובר בסיכויי תביעה גבוהים ביותר אשר מצדיקים לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים.

לפיכך, דין הבקשה שלפני להתקבל.

לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

לטענת התובע, הנתבעת התרשלה ולא עמדה באחריות המוטלת עליה, שכן היא לא סיפקה מערכות כיבוי אש למתן מענה בעת שריפה; לא סיפקה תותחי מים בשטח המפעל לצורך כיבוי מיידי על ידי צוות חרום; לא ציידה אותו באמצעי מיגון מתאימים ולא דאגה לשמור על בטיחותו.

אשם תורם; לטענת התובע, היות והוא ביצע את הוראות הנתבעת ודרישותיה, יש לקבוע כי התאונה ארעה בשל התרשלות הנתבעת ואין להטיל עליו אשם תורם כלשהוא.

דיון והכרעה לעניין האשם התורם; ידוע הוא, כי אשם תורם, הוא למעשה, "גרימת נזק באשם", ואינו יוצר לכשלעצמו עילת תביעה העומדת בפני עצמה (ראו בעיניין זה - רע"א 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רוזן (במאגרים, 26.11.2018).

...

דיון והכרעה לעניין הפסד השתכרות לעתיד; כאמור הגעתי למסקנה כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית והעמדתי אותה על פי הניתוח שעשיתי בשיעור 7%.

סיכומו של דבר, להלן הפיצוי בגין ראשי הנזק השונים: בגין הפסד השתכרות לעבר – סך של 54,180 ₪; בגין הפסד השתכרות לעתיד - סך של 90,000 ₪; בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד-11,250 ₪; בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 15,000 ₪.

סכום זה תשלמנה הנתבעות לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

לפני תובענה לתשלום תגמולי ביטוח ופיצויים בגין נזקים שנטען שנגרמו בשל שריפה שאירעה בבית עסק.

בהיתחשב בחבות הנזיקית ובמצב הבטוחי - מי מהנתבעות חבה בתשלום נוכח האמור, אני קובע כי הנתבעת 1 חבה בגין רשלנותה כלפי התובעת בתשלום פיצוי בגין ניזקי השריפה ככל שיוכחו.

...

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעות 1-2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: נזק למלאי - 2,021,416 ש"ח נזק למשטחי עץ והוצאות מיון מלאי - 37,500 ש"ח עלויות פינוי והשמדת מלאי - 246,529 ש"ח עלויות שיפורים במושכר שירדו לטימיון - 248,000 ש"ח אובדן רווחים - 125,130 ₪ סך הכל - 2,678,575 ש"ח לסיום, הנתבעות 1-2 ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקי השריפה בסך של 2,678,575 ש"ח. הסכומים בסעיפים א'- ד' בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.14 ועד ליום התשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעות 1-2 לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%, אגרת משפט והוצאות שכר טרחת מר רומנו.

התביעה נגד נתבעת 3 נדחית והתובעת תשלם לה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 120,000 ₪.

מכאן, התובעים טענו כי השריפה פרצה ברשלנות הנתבעים וכי עליהם לפצותם בגין הנזק שניגרם לדירות כתוצאה מהשריפה.

סעיף 24 לחוק השכירות והשאילה קובע כדלקמן: "לענין חוק השומרים, תשכ"ז-1967, יראו שוכר כשומר שכר שהמטרה של שמירת הנכס טפלה למטרה העיקרית של החזקתו." סעיף 2(ב) לחוק השומרים קובע: "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לניזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או ניזקו נגרמו שלא ברשלנותו." היינו, אחריותו של שוכר דירה כלפי הבעלים הנה כאחריות שומר שכר, כאשר המטרה העיקרית של החזקת הנכס בידי שוכר דירה אינה שמירה, אלא מגורים, ובמקרה כזה פטור השוכר מאחריות לנזק שלא נגרם ברשלנותו.

סעיף 39 לפקודת הנזיקין קובע: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." הסעיף חל על מספר מצבים שבהם נגרם נזק כתוצאה מאש; הנתבע הבעיר את האש; הנתבע אחראי להבערת האש; או כאשר הנתבע הוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש.

...

" מצילום זירת השריפה שצורף לתצהיר המשלים של הנתבע נראה כי תיאור המומחה מטעם בית המשפט נכון לגבי מיקום הדק (סעיף 6 לתצהיר המשלים של הנתבע): המומחה מטעם בית המשפט מצא חיזוקים לחוות דעתו בסרטון שהוצג לו במפתיע במהלך חקירתו.

משלא הוכחה אחריות הנתבעים לפרוץ השריפה או כי השריפה פרצה בגין רשלנותם, הרי שדין התביעה להידחות הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי.

סוף דבר: משלא הוכחה אחריות הנתבעים לפרוץ השריפה או כי השריפה פרצה ברשלנותם, הרי שדין התביעה להידחות.

בבחינת מאזן ההסתברויות עולה המסקנה כי השריפה נגרמה בשל היתנהלות או רשלנות או מחדלי הנתבעת ולכן עליה לשאת באחריות לקרות השריפה ובנזקים הנטענים שהם ניזקי השריפה בגינם נידרש פיצוי כספי כפי שפורט בסעיף 9 לכתב התביעה.

הואיל ובמקרה זה מדובר בשריפה אציין למען שלמות התמונה כי חובת הראיה ברשלנות לגבי אש מוסדרת ביחס למקרים מסוימים בהם נגרם נזק עקב אש, בהוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בזו הלשון: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה." במקרה זה מדובר בנזק שניגרם על ידי אש, אולם האש לא הובערה פיזית על ידי הנתבעת ולא הוכח עדיין כי הנתבעת היתה אחראית להבער האש והנתבעת היא לא בעלת המטלטלין (ארון החשמל הצבורי) אלא דיירי הבניין /ואו התובעת שהגישה את התביעה במקומם נוכח תקופת הבדק.

...

מסקנה זו מתחזקת עוד יותר נוכח אי הבאה לעדות של עדים רלוונטיים ביותר שהיו בבניין מיד לאחר השריפה ופעלו במקום כשקיימת טענה שקבלן החשמל אשר לא הובא לעדות הוא שפירק את הרכיבים ולכן יכול היה לראותם.

סוף דבר לאחר ניתוח כלל הראיות מצאתי כאמור כי לא הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שהתקיים נחשול מתח חשמל אשר גרם לשריפה בלוח החשמל הציבורי וכי לא ניתן להגיע למסקנה שהשריפה התרחשה כתוצאה מגורמים הקשורים בנתבעת ו/או רשלנות הנתבעת.

משהגעתי למסקנה זו, אני קובעת כי דין התובענה להידחות.