תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתושב עזה בתאונת עבודה

רקע עניינו של תיק זה תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בשל ניזקי גוף אשר לטענת התובע נגרמו לו בגין תאונת דרכים מתאריך 26.5.99, עת נפגע כרוכב אופניים מרכב לא ידוע (להלן: "התאונה").

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

התובע מנמק הגשת התביעה שלפני במועד שהוגשה בכך כי לאחר שנים בהן לא אפשרה מדינת ישראל לתושבי עזה להכנס לישראל, רק בחודש אוקטובר 2014 שונתה המדיניות באופן שבו התאפשרה כניסתם לישראל של סוחרים קטנים.

...

משהגיש את התביעה שלפניי בחלוף תקופת ההתיישנות, התביעה נדחית.

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

לאור העובדה כי לתצהיר התובע צורפו טפסים שהנתבע חתום עליהם, אשר מופנים למל"ל ומתבקשת בהם הכרה בארוע כתאונת עבודה, טען הנתבע בתצהירו כי מילא את הטופס שצורף כנספח 4 לתיק המוצגים של התובע (ע' 45) רק כדי לסייע לתובע לקבל טפול רפואי בישראל, מאחר שהתובע טען כי בעזה אין רופאים טובים.

במסגרת הדיון בבג"ץ הנזכר לעיל, עלתה הסוגיה של כניסת פלסטינאים ארצה במסגרת הליכים אזרחיים והמדינה התבקשה לגבש נוהל בעיניין זה ובסופו של יום ביום 23.06.13 העתירה נמחקה לבקשת העותר שם ובית המשפט העיר: "רשמנו לפנינו את הודעת המשיבים מיום 20.05.13, בעקבות החלטתנו מיום 29.01.13, ואנו יוצאים מן ההנחה כי כל האמור בה ובנספחיה יקבל תוקף בעבודת גורמי המדינה בהמשך." כלומר ניתן להניח כי רק במהלך שנת 2013, התגבש הנוהל לאפשר כניסתם של תושבי רצועת עזה לישראל במסגרת הליכים אזרחיים.

"מגמה, שהשתרשה בהילכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דוקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה.

...

נוכח טענתו של התובע, כי הטיפול הרפואי ברצועת עזה בסיסי ביותר והיעדר תיק רפואי וכו', אני סבורה כי יש להניח כי ההוצאות של התובע על טיפול רפואי ונסיעות לא אמורות להיות גבוהות.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסכום של 308,500 ₪.

הנתבע ישלם סכומים אלה לתובע תוך 30 יום באמצעות בא כוחו של התובע.

המדובר בתביעה לפצוי התובע בגין ניזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים, על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

לביסוס טענה זו, מפנה ב"כ המבקשים, בין היתר לתא (ת"א) 17226/04 אדי לוי נ' דראושה גאנמה דרויש (פורסם במאגרים המשפטיים, 26.9.2004), שם נדון מקרה בו נפגעה התובעת, תושבת רצועת עזה, בתאונת דרכים.

בהמשך פסק הדין נקבע, כי מקום בו הוחלט על הרחבת תחולתו של החוק, כך שיכלול גם תאונות דרכים המתרחשות באיזור או בשטחי האחריות הפלסטינאית או באזורים כמשמעם בחוק הפיצויים, נידרש לכך המחוקק עצמו וחוקק מפורשות את סעיף 2 (א1) לחוק הפיצויים, הקובע כדלקמן: "הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה ארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית או באזורים ויראו את התאונה כאילו ארעה בישראל". סעיף 2 (א1) לחוק הפיצויים, אם כן, מחיל את חוק הפיצויים גם על תאונת דרכים שאירעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית או באזורים, אך זאת רק כאשר מדובר בנפגע שהנו ישראלי או תייר חוץ, אך לא כאשר מדובר בתושב פלסטינאי.

בית המשפט סיכם וקבע כי (עמ' 380; ההדגשה איננה במקור – א.א.): "הקשר המיוחד שבין מדינת ישראל לשטחים המוחזקים, בכלל, ליישובים הישראליים שהוקמו באותם שטחים, בפרט, מביא אותנו למסקנה כי על תאונת עבודה שארעה במפעל ישראלי הנמצא בשטח יישוב יהודי בשטחים המוחזקים בשל רשלנותו של מזיק ישראלי, יוחל דין מדינת ישראל". בעניינינו, בנגוד להילכת ינון, מדובר בתאונת דרכים ולא בתביעת נזיקין מכוח עוולת הרשלנות.

בת"א (נצ') 11198-11-09 פריד סואפטה נ' מרדכי בנימין ובניו עבודות עפר (1993) בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 9.12.2012), אליו הפניתה ב"כ המבקשים, סקר בית המשפט את הוראות חוק הרשות הפלסטינאית ובהן הוראת סעיף 159 לחוק, אשר כותרתו: "היתיישנות תביעה לפיצויים", אשר קובע: "תביעה לפיצויים שנגרמו בתאונת דרכים, תיתיישן במידה ולא תוגש בתוך שלוש שנים מתאריך ארוע התאונה או מתאריך קבלת דו"ח רפואי סופי אם כבר חלפו שלוש השנים הנ"ל". אכן, כמי שטוענים, לצורך דחיית התביעה על הסף, כי הדין המקומי הנו חוק הרשות הפלסטינאית וכי נקבעה בו תקופת היתיישנות של 3 שנים, היה על הנתבעים להוכיח זאת בראיות ישירות.

...

מאחר ועל פי כתב התביעה, התאונה אירעה ביום 19.11.2009 והדו"ח הרפואי האחרון נכתב ביום 26.8.2010 ואילו התביעה הוגשה לבית המשפט ביום 14.11.2013, הרי שהתביעה התיישנה במועד הגשתה ודינה להידחות על הסף.

בית המשפט סיכם וקבע כי (עמ' 380; ההדגשה איננה במקור – א.א.): "הקשר המיוחד שבין מדינת ישראל לשטחים המוחזקים, בכלל, ליישובים הישראליים שהוקמו באותם שטחים, בפרט, מביא אותנו למסקנה כי על תאונת עבודה שאירעה במפעל ישראלי הנמצא בשטח יישוב יהודי בשטחים המוחזקים בשל רשלנותו של מזיק ישראלי, יוחל דין מדינת ישראל". בענייננו, בניגוד להלכת ינון, מדובר בתאונת דרכים ולא בתביעת נזיקין מכוח עוולת הרשלנות.

המבקשים, בתשובתם לתגובת המשיב, לא סתרו את טענות המשיב בעניין דו"ח רפואי מסכם זה. על כן והואיל ומיום עריכת דו"ח זה ועד להגשת התביעה לא חלפו 3 שנים, התביעה לא התיישנה ודין הבקשה לדחייה על הסף להידחות.

סיכום הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות נדחית.

רקע כללי עניינו של תיק זה הנו בתביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו למשיב, לטענתו, כתוצאה מתאונת עבודה שארעה ביום 10.7.00.

בהקשרן של טענות אחרונות אלה (העידר יריבות והפטר), אציין כי אף הוגשה בקשה נפרדת למחיקה על הסף, בקשה ממנה חזרה בה ב"כ הנתבע 3 בדיון שהתקיים, ומשכך לא אדרש אליהן בשלב זה. תגובת המשיב: המשיב מיתנגד לבקשה, אשר לא נתמכה בתצהיר להוכיח העובדות המפורטות בה. לטענתו, מהפסיקה עולה כי אין די בעובדת היותו תושב רצועת עזה כדי להביא באופן אוטומאטי לחיובו בהפקדת ערובה, ויש לשקול שיקולים רלוואנטיים נוספים כגון סכויי התביעה, זכות הגישה לערכאות, מצבו הכלכלי של התובע, הסיבה שהביאה למצבו הכלכלי של התובע וכן שקולי צדק.

...

יש לדחות את הבקשה, נוכח מצבו הכלכלי הקשה שלא מאפשר לו להפקיד ערובה.

אשר על כן, אני מורה כי התובע יפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך 7,500 ₪ תוך 45 יום מהיום.

רקע: זוהי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מפגיעתו בתאונת עבודה שארעה בתאריך 02/11/2003.

התובע, יליד 28/05/67, תושב עזה, עבד בעת הרלוואנטית בעבודות טיח, בשירות הנתבעת מס' 1.

התובע מציין בסיכומיו, כי אמנם מדובר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, אלא שבשוב התובע למקום מגוריו בעזה, המשיך במעקב רפואי על חשבונו, כפי שניתן להווכח מהקבלות שהוגשו (בסך נומינלי כולל של כ-2,400 ₪).

...

סיכומו של דבר, ובהתחשב בשיעור האשם התורם שהוטל על התובע, יעמוד סכום הפיצוי על סך 46,734 ₪, ובניכוי תשלומי ה-מל"ל, כאמור לעיל, יעמוד סכום הפיצוי על 35,576 ₪.

חלוקת הפיצוי וכפל הביטוח: בהתאם לחלוקת האחריות כמפורט לעיל, הנני מחייב את צדדי ג', ביחד ולחוד, לשפות את הנתבעים כדי 25% מהסכומים הנ"ל. בכדי לקצר הליך ביצוע התשלום, הנתבעים וצדדי ג' יהיו רשאים לסלק את הסכום הפסוק ישירות לתובע, כל אחד כפי חלקו, בהתאמה.

לאחר שעיינתי ברשימות הביטוח, ובהיעדר מחלוקת אמיתית בין מנורה למגדל, באשר לדרך החישוב של חלקה של כל מבטחת, בכיסוי חבות הנתבעת 1, אאמץ את חישובי ב"כ צדדי ג' בסיכומיו.