תביעה לפיצוי בגין נזק לרכב מתדלוק בסולר מהול במים

בפני תביעה בה טוען התובע, כי על הנתבעת, המנהלת תחנת דלק ברחוב פל"ים 2 בחיפה, לפצות אותו בגין נזק שניגרם לרכבו עקב סולר אשר רכש מהנתבעת, ואשר לטענתו היה מהול במים.

גם בפרשת נגרי, כמו במקרה שבפניי, נטען כי הסולר היה מהול במים וגם שם חלפו ימים מספר בין מועד התידלוק לבין מועד קרות הנזק.

...

תעודה זו לא נסתרה ולפיכך אני מקבלת את הנטען בה כנתון עובדתי.

סיכום מכל האמור לעיל אני מגיעה למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו ועל כן דין תביעתו להידחות.

התובע ישלם את הוצאות הנתבעת בסך של 350 ₪.

מונחת לפניי תביעה לחיוב הנתבעת בכיסוי בטוחי לצמיגי רכב שניזוקו עקב צנור פגום לכאורה בעת מילוי אויר בגלגלים בתחנת דלק, עת המנוע היה דומם.

סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 מגדיר "תאונת דרכים" באופן הבא: מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי; כן מגדיר "שימוש ברכב מנועי" כדלקמן: "שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד; על פי קו זה, גם ארוע שארע על ידי גורם מחוץ לרכב, וגם ארוע שארע בטיפול דרך עת הרכב חונה, ניתן לראותו כ"תאונת דרכים", אולם התנאי המצטבר הוא "נזק גוף". מקום בו מדובר בנזק רכוש, וכן בנזק עצמי, הרי שהדבר ניכנס תחת פוליסת ביטוח מקיף (ביטוח רכוש) הכולל ביטוח עצמי, היינו ביטוח לניזקי רכוש שעלולים להגרם לכלי הרכב בשל מקרים המפורטים בפוליסה (מקרה הביטוח) כתוצאה מתאונה, נזק או אסון טבע למשל.

במסגרת התביעות כנגד הנתבעת טענו התובע וחברת הביטוח כי הנתבעת התרשלה בכך שתדלקה את רכב התובע בסולר מהול במים.

בית המשפט קבע כי "אין כל מקום להבחין, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה מהותית, בין תידלוק שגוי, כאשר התידלוק הנו של סולר במקום בנזין, לבין תידלוק שגוי כאשר התידלוק הנו של סולר מהול במים במקום סולר נקי. זה וגם זה מהוים תידלוק שגוי, וכאשר תידלוק זה גורם נזק לרכב, הרי הנזק הנו פיתאומי והארוע כולו מהוה "תאונה מכל סוג שהוא". העובדה כי בתדלוק השגוי מהסוג שנידון בעיניין אלבז השגיאה נוצרה עקב רשלנות של הנהגת ברכב ואילו בתדלוק השגוי בעיניין שלפניי השגיאה נוצרה עקב רשלנות נטענת של מי מטעם הנתבעת, אין בה לשנות מבחינה לשונית או מהותית את אופיו של הארוע כארוע תאונתי.

...

על כן, היה והתובע ישלם לנתבעת דמי השתתפות עצמית ע"ס של 1000 ₪ בהתאם לתנאי הפוליסה, כי אז יקבל פיצוי ע"ס של 821 ₪ עבור הצמיגים.

רקע לפניי תביעה במסגרתה מבקש התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך כולל של 5,352 ₪ בגין נזקים שנגרמו לטענתו לרכבו, מונית מסוג פולקסווגן ג'טה, כתוצאה מתדלוק רכבו בסולר מהול במים שנמכר לו בתחנת הדלק "פז נויה" בצומת גבעת ברנר, השייכת לנתבעת.

...

סוף דבר לסיכום, התובע לא הניח לפני בימ"ש, תשתית ראייתית מספקת, לקיומו של קשר סיבתי בין הסולר שרכש בתחנת הנתבעת לבין הנזק שנגרם לו לרכב.

התוצאה היא שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו במשפט אזרחי להוכיח את תביעתו ואני מורה על דחיית התביעה.

מעבר לכך, אני מקבל את טענת התובע כפי שעלתה בדיון שהתקיים לפניי, כי בסמוך לאחר שדיווח לנתבעת על התקלה ברכבו הוא שוחח על כך טלפונית עם מנהל תחנת הדלק שחזר אליו.

מבוא התובע שעניינו לפני, נהג מונית, עותר לפצוי בגין נזקים אשר, כנטען, נגרמו לרכבו ולעסקו כתוצאה מתדלוק סולר מזוהם, בתחנת דלק אותה מפעילה הנתבעת.

לאחר מספר פעמים בהם המונית נתקעה, פנה למוסך בתאריך 7.8.2011, שם התברר כי הסיבה לתקלות הנה סולר מלוכלך, מהול בשמן ובמים; בשל כך, נידרש הרכב לתיקון שעלותו נתבעה.

תמיכה לכך היא העובדה כי התובע חדל מתשלום חובותיו לנתבעת, לא בשל תלונה כזו או אחרת אלא בשל חזרת הרשאותיו מסיבת אכ"מ. דומני כי בנסיבות דנן, מצופה היה מהתובע כי מקום בו לטענותיו היה בסיס, יציג פניות והתראות ואף יבטל הרשאותיו, מקום בו הנתבעת שבה ומספקת סולר מהול ופגום, אשר כנטען גורם לעסקו נזקים.

בנסיבות אלה, ברי כי התובע לא הרים את הנטל לענין קיומם של שלשת התנאים, ולפיכך הנטל על התובע להוכיח תביעתו וסבורני כי הוא לא עמד בו. לענין הנזק אף אם הייתי מקבל את טענות התובע לעניין מקור הנזק, הרי שלא הונחה תשתית לעניין הפצוי בגין עמידת הרכב וממילא לעגמת הנפש.

...

בנסיבות אלה, ברי כי התובע לא הרים את הנטל לענין קיומם של שלשת התנאים, ולפיכך הנטל על התובע להוכיח תביעתו וסבורני כי הוא לא עמד בו. לענין הנזק אף אם הייתי מקבל את טענות התובע לעניין מקור הנזק, הרי שלא הונחה תשתית לעניין הפיצוי בגין עמידת הרכב וממילא לעגמת הנפש.

יתר הטענות, לעניין חוק האחריות למוצרים פגומים, נזנחו בסיכומים, וממילא סבורני כי אינן רלבנטיות.

דומני כי במקרה זה לתובע היו הזדמנויות לא מעטות לבסס את תביעתו ואולי על בסיס אותן ראיות שלא הוגשו (חוות דעת מומחה, בדיקת מעבדה) יכול היה להציג תמונה שונה, אך כאמור לא עשה כן. סיכום לאור האמור, התביעה נדחית.

התביעה נגד נתבעת 4 - בסעיף 19 לכתב התביעה נטען: "התובעים יטענו כי הרכב באחריות מלאה של היצרן בהיותו יד ראשונה וחלה החובה החוקית על חברת מרצדס – בנץ לפצות אותם בגין הנזקים שנגרמו לרכב במידה ויוכח ע"י שאר הנתבעים שהסולר שתודלק ברכב ביום הנ"ל היה תקין". דא עקא, התובע לא הוכיח כל עילה לחיוב הנתבעת 4 בנזקיו.

התביעה נגד נתבעות 1-2 נדחתה אמנם שכן לא הוכחה הטענה -הקשר הסיבתי לתדלוק שבוצע דוקא אצל הנתבעת 1 (בין היתר מאחר שחלפו מס' ימים עד שהרכב הובא למוסך, וכן לא נשללה האפשרות שבמיכל הדלק עצמו נותרו מים).

לא רק שהתובע לא הצביע על פגם כלשהוא במונית המקים את האחריות בנסיבות, הרי שגם השמאי מטעמו אישר מפורשות, כי למעט מהילת המים עם הסולר, לא מצא כל בעיה אחרת ברכב (עמ' 26 שורות 29-32).

...

מאחר שמצאתי כי דין התביעה להידחות מחמת העדר הוכחת אחריות הנתבעות, אציין רק בתמצית כי השמאי וולף, בניגוד לשמאי שיף, בדק את המונית באופן אישי וצפה באופן ישיר בנזקים ובתיקונים שנדרשים.

כאמור, ממילא דין התביעה כולה להידחות וזאת בהעדר הוכחת אחריות הנתבעות כמפורט לעיל.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית התביעה.