תביעה לפיצוי בגין משלוח הודעות ספאם לתיבת דואר אלקטרוני

מנגד טוענת נתבעת כי מדובר בתובע שהוא "צייד של תביעות ספם", אשר פותח תיבות דואר אלקטרוני רבות על מנת "לדוג" הודעות ספם וכי יש לדחות את התביעה על הסף מפאת חוסר תום לב קצוני ושימוש לרעה בהליכי משפט.

לגבי כל ההודעות טענה כי לא מדובר בהודעות שיש בהן משום דבר פירסומת; עוד טענה כי אינה עונה להגדרת "מפרסם" על-פי חוק הספם וגם אם מדובר בדברי פירסומת התובע נתן הסכמתו מראש ו/או ניתנה לו היזדמנות לסרב לקבל הודעות נוספות, אלא שהוא לא עשה כן. לחילופין טוענת הנתבעת שההודעות משנת 2015 נשלחו לכתובת הדואר האלקטרוני הנחזית ככתובת דוא"ל של בית עסקyaron.momentum@gmail.com, וכי החוק מתיר משלוח הודעות חד-פעמיות לבתי עסק.

על-פי לשון חוק הספם, מעבר לכך שעל הנתבעת להודיע לתובע כי פרטיו ישמשו לצורך משלוח הודעות פרסומיות, הרי שדברי הפרסומת צריכים להתייחס לאותו מוצר או שירות שבהקשרם מסר התובע לנתבעת את פרטיו (ראו סע' 30א(ג)(3) לחוק הספם).

יוצא איפוא שאם שלח צד ג' הודעות לתובע בנגוד לחוק, הרי שלא מיתקיים רכיב ה"ביודעין" הנידרש על-פי חוק הספם לצורך פסיקת פיצוי בגין אותן הודעות.

...

מנגד טוענת נתבעת כי מדובר בתובע שהוא "צייד של תביעות ספאם", אשר פותח תיבות דואר אלקטרוני רבות על מנת "לדוג" הודעות ספאם וכי יש לדחות את התביעה על הסף מפאת חוסר תום לב קיצוני ושימוש לרעה בהליכי משפט.

יוצא אפוא שאם שלח צד ג' הודעות לתובע בניגוד לחוק, הרי שלא מתקיים רכיב ה"ביודעין" הנדרש על-פי חוק הספאם לצורך פסיקת פיצוי בגין אותן הודעות.

התוצאה: אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1300₪ בתוספת 500₪ הוצאות משפט וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

הודעת צד ג' נדחית, ללא צו להוצאות.

מבוא וטענות הצדדים תביעה לפצוי בשל הפרת הוראות סעיף 30א. לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 ("החוק").

חקיקתו נועדה למגר את התופעה הידועה כ"דואר זבל" ("SPAM"), שהתרחבה עם ההתפתחות הטכנולוגית של אמצעי תיקשורת אלקטרונית.

לשם הגברת יעילותו של מודל זה, נקבע בארה"ב כי על הרשות המסדירה (FTC) להקים 'מירשם סרוב', שבו יוכל להרשם כל מי שאינו מעונין לקבל הודעות כאמור, ובמקביל נקבע איסור על משלוח הודעות אל כל נמען שנירשם במירשם זה. (בפועל, הקמתו של מירשם סרוב לענין הודעות דואר כאמור טרם הושלמה בארה"ב)".

ג(3) הודעת סרוב ביום 22.11.2017 התובע שלח הודעת סרוב לכתובת הדואר האלקטרוני ממנה נשלחו אליו דברי הפרסומת info@licorich-health.com (נספח 3 לכתב התביעה).

עסקינן בתובע שמדקדק בהודעות המתקבלות בתיבת הדוא"ל שלו ואשר גמר בדעתו אף להגיש לבית משפט תביעה נגד הנתבע בגין הודעות שהתקבלו בתיבת הדוא"ל שלו.

...

כן נקבע כי הסירוב הבלתי לגיטימי להשתמש בלחצן ה"הסר" והיקף ההפרה הקטן עד מאוד של הנתבעות (אי ציון המילה פרסומת על ההודעות), מובילים למסקנה כי אפילו הופר החוק, בנסיבות, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כספי כלשהו.

סוף דבר בנסיבות המקרה, הימנעות התובע שלא לשלוח הודעת סירוב באמצעות לחצן "הסר" עולה כדי חוסר תום-לב. לכן, אפילו הופר החוק (לרבות ההפרה הקלה של אי ציון המילה פרסומת על ההודעות בדומה לעניין בן-עמי), בנסיבות, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כספי.

התביעה נדחית.

בפניי תביעה בה תובע התובע מהנתבעים פיצוי בסך 11,000 ₪, בגין משלוח הודעות "דואר זבל" באמצעות דואר אלקטרוני, וזאת בנגוד להוראות סעיף 30א' לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982 (להלן - "חוק התיקשורת").

משקבעתי שהנתבעים שלחו את דברי הפרסומת בהתאם לחוק לאחר שהתובע ביצע עסקת רכישה במסגרתה מסר את פרטי ההיתקשרות איתו ומשקבעתי שהודעת המייל ששלח התובע לא התקבלה אצל הנתבעים, הרי שאין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהוא בגין כך. באשר לאי ציון המילה "פירסומת" בכותרת המייל – סבורה אני שמדובר בהפרה מינורית וזאת משום שנחה דעתי שממילא המיילים הללו מגיעים לתיבת "דואר זבל" אלא אם בוחר הנמען אחרת, ומכל מקום ההפרה תוקנה.

...

טענות כלליות וסתמיות אלה מצטרפות להתרשמותי הכוללת מהתובע, ולכן איני מקבלת את גרסתו וסבורה אני שהתובע צבר מיילים, שכלל לא נפתחו על ידו, עד שהיה בידו מספר מספיק של מיילים שיצדיקו – לגישתו - את התעסקותו בנושא.

משקבעתי שהנתבעים שלחו את דברי הפרסומת בהתאם לחוק לאחר שהתובע ביצע עסקת רכישה במסגרתה מסר את פרטי ההתקשרות איתו ומשקבעתי שהודעת המייל ששלח התובע לא התקבלה אצל הנתבעים, הרי שאין מקום לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין כך. באשר לאי ציון המילה "פרסומת" בכותרת המייל – סבורה אני שמדובר בהפרה מינורית וזאת משום שנחה דעתי שממילא המיילים הללו מגיעים לתיבת "דואר זבל" אלא אם בוחר הנמען אחרת, ומכל מקום ההפרה תוקנה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית, על כל מרכיביה.

תביעה לפצוי כספי בגין משלוח 12 הודעות דואר אלקטרוני בנגוד לסעיף 30א לחוק היתקשרות (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן: החוק או חוק הבזק).

לטענת התובעת, מזה תקופה ארוכה, הנתבעת שלחה לתיבת הדואר האלקטרוני שלה מספר רב של הודעות פירסומת, כאשר התובעת אינה זוכרת שנתנה את הסכמתה לקבלת תוכן פירסומי מהנתבעת.

סעיף 30א לחוק בא לעולם במסגרת תיקון מס' 40 לחוק, כדי להיתמודד עם תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פירסומת בלתי רצויות ברשתות התיקשורת השונות – הספם.

...

כל אלה מלמדים, לשיטת הנתבעת, על התנהלות חסרת תום לב מצד התובעת אשר נרשמה 3 פעמים לרשימת התפוצה של הנתבעת מבלי להציג מידע זה לפני בית המשפט ולכן יש לדחות את התביעה כנגדה בשל העדר חוסר תום לב חמור, ובהתאם לרע"א 4704/20 בן עמי נ' FACEBOOK IRELAND LTD (9.2.2021), להלן: עניין בן עמי.

אין בידי לקבל טענה זו. התובעת טענה כי אינה זוכרת שנרשמה באוגוסט אך לא שללה אפשרות זאת כבר בכתב התביעה (סעיף 8 לכתב התביעה) ובמסגרת התביעה לא העלתה כל טענה ביחס לפרסומים עובר להסרה.

יהיו מקרים בהם למרות שבוצעה הפרה, נסיבות העניין יובילו למסקנה כי אין הצדקה לפסוק פיצוי ומכל מקום אין חובה לפסוק פיצוי בגין כל הפרה בנפרד (ע"א (מחוזי ת"א) 2207-10-18 שופמיינד בע"מ נ' סינטיה אברהם (23.1.2019)).

בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בסך כולל של 5,400 ₪.

מונחת לפניי תביעה לפצוי כספי בגין אפליית התובע בקבלת שירותים מהנתבעת וכן בגין קבלת הודעות ספם שנתקבלו בתיבת הדואר האלקטרוני שלו מבלי שניתנה לכך הסכמתו תחילה.

על כן, הוא עותר לפצוי בגין אפלייתו כצרכן מקבלת שירות וכן בגין משלוח הודעות פירסומת בנגוד לסעיף 30א לחוק התיקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב -1982 (המכונה "חוק הספם").

...

בעניין שופמיינד נפסק כי "מלשון סעיף 30א(י)(1)  עולה ברורות כי המחוקק לא חייב את בית המשפט בפסיקת הפיצוי אלא הותיר זאת לשיקול דעתו. במקרים מתאימים בימ"ש רשאי שלא לפסוק פיצוי אם הוא מגיע למסקנה שאין הצדקה לפסיקת הפיצוי כמבוקש", וכי רשאי בית המשפט להקטין את סכום הפיצוי בשל פנייה מאוחרת למדוור וצבירת הודעות, גם אם תובע פעל בתום לב. מכל מקום, נקבע, כי ככלל, אין חובה לקבוע סכום עבור על הודעה בנפרד ואין חובה  לערוך חישוב אריתמטי מדויק של סכום "פיצוי" עבור כל הודעה בנפרד.

לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין בהתאם למתווה שהוצג, ובחנתי את ההודעות שנשלחו באופן תדיר יומיומי שהתובע היה מוכן לספוג את כמות המיילים על בסיס שכזה משזו דרכה (גם בתקופה שלא הייתה מחלוקת בנוגע ליכולתו לרכוש) אולם כל עוד הוא יכול לבצע רכישות גם אם לא היה שבע רצון מהשירות, ובחנתי את ההודעות שמגיעות ל-50 במספר בערך אולם לא כמות כאן היא הנמדדת לצורך הפיצוי אלא עצם משלוח דברי הפרסומת משהתובע כאמור מוכן היה כאמור לספוג את הכמות הזו שלא היוותה עבורו הטרדה ולא היא זו שהטרידה אותו משאחרת גם בימים כתיקונם היה עוצר זאת ומנגד לא פיצוי לפי פר הודעות הוא אשר ירתיע את העוסק משלו הייתה נקודת הזמן של ההסרה מוסכמת הרי שהעוסק היה מפסיק מיד אלא עצם הפיצוי במקרה דנן; כאשר אין מדובר במי שצבר הודעות עת יכול היה להסיר עצמו ועושה בכך שימוש לצורך הפיצוי אלא במי שנמנעה ממנו על ידי העוסק המפרסם האפשרות להסיר עצמו מוקדם יותר משלא ידע על החסימה ובכוונת מכוון (הן לגבי מועד החסימה שלא גילתה לו בזמן אמת והן לגבי החסימה בכוונת מכוון שלא ירכוש אצלה את המוצרים שהיא מפרסמת לו) עת הדגש הוא אפוא יותר על התנהלותה כמי שהסירה אותו ומכאן כהיקש שיש להכיר בבקשה להסרה מצידו כמוקדמת יותר, ובמקרה העוסק המפרסם נוהג לשלוח מידי יום הודעות לכלל רשימת התפוצה כאשר כאן ההטרדה נולדה בנסיבות אלו בדיעבד עת הצטברו ההודעות ששיגרה על דרך היום יום ללקוחותיה (כך שמדובר בעניין שלא הכמות היא המשפיעה אלא עצם התנהלותה) ובשים לב לנסיבות ביצוע ההפרה שאינן גלויות וברורות מאליהן לרבות מועד החסימה המדויק להבדיל מהטווח, כאשר בסופו של יום התובע הסיר עצמו בשל התנהלותה ולא בשל החסימה – כבר בתחילת חודש נובמבר, הרי שאני סבורה כי גורם ההרתעה יושג כך שמקום בו היא מבקשת לחסום לקוח יהיה עליה לפעול באופן אקטיבי להסרתו מרשימת הדיוור ולחלופין לעדכן אותו לרבות מתן הזדמנות לסרב לקבלת משלוח הודעות פרסומת.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 6500 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.